פיג'ו 208GTI
בני ברק. אני מקבל את המפתחות לפיג'ו 208GTI וצועד לרכב בזריזות כדי להפעיל את המזגן. אני פותח את הדלת הגדולה ומתרשם מצמד המושבים הנאה עם נגיעות בצבע אדום וכיתובי GTI, שיכלו להיות בולטים יותר. מושבים ספורטיביים הם משהו שמכניס אותך לאווירה כאשר אתה פותח את הדלת, ועוד יותר כאשר אתה מתיישב בהם ומקבל תמיכה לגוף שרומזת שהם לא נמצאים כאן לחינם. ובמושב כאן יש שפע של תמיכה, אולי אפילו מעט יותר מדי, בגלל שלא מעט התלוננו שהתמיכה לירכיים היא במידה אחת קטנה ממידת ישבניהם.

בעוד המזגן המצוין מקל על ייסורי החום ביום המבחן, אני מתרשם לטובה מתא הנוסעים. הבסיס שחור, שחור מדי, אבל נגיעות האדום – תפירה כפולה בכל מקום, פס אדום על החגורה, בלוח המחוונים – עושות את העבודה. כמעט בכל מקום יש קצת אדום, או אדום שהופך לשחור או להיפך, וגם אם חלק מהפלסטיקים מרגישים קצת פשוטים, זה עדיין נראה טוב. אבל מכונית עם כיתוב GTI קונים בשביל לנהוג, ודווקא בנקודת הממשק בין נהג למכונית היא מאבדת נקודות – כמעט אף אחד מאלו שנהגו (ובאופן מפתיע, לכולם היה זמן פנוי כשה-GTI הייתה במערכת...) לא היה מרוצה מתנוחת הנהיגה: מרווח יש בשפע, אבל המושב קצר מדי, ההגה לא עולה מספיק גבוה והמושב לא יורד מספיק נמוך. לפחות ידית ההילוכים הנאה נופלת ליד, ונציין לטובה גם את האבזור. הרשימה כוללת בקרת שיוט ואקלים, חיישני גשם ואורות, קישוריות בלוטות' ומסך מגע נוח למדי, ויש גם חיבור USB (אין דיסק) למערכת הקול – שלכם תמורת 160,000 שקלים. אגב, הפסים ברכב ההדגמה הם תוספת של 1,500 שקלים, ויש גם אפשרות לגג פנורמי ב-4,000 שקלים, שלא היה ברכב המבחן.
צילום: שחר אלגזי

אני מניע ויוצא אל הרחובות העמוסים, תוהה מה מפריע לי יותר, איכות הסלילה או הבלגן בכביש. אבל ה-208 היא בת לוויה מצוינת בנהיגה רגועה. המנוע המוגדש גמיש ונעים, עם שפע של מומנט מסל"ד תת-קרקעי, אבל אם תרצו יותר, אפשר לעלות בסל"ד ולרתום את כל 200 הסוסים לעבודה, וליהנות מהעובדה שהמנוע מוכן להמשיך ולעלות בסל"ד, גם עמוק אל תוך הקו האדום. המצמד, נקודה בעייתית ב-207GTI, עובד כאן מצוין, וגם ששת יחסי ההעברה בתיבת ההילוכים מחולקים היטב, וכיף לתפעל אותה בעזרת הידית הנאה. מזל שאין לקונצרן PSA תיבה דו-מצמדית, כך לא הייתה בכלל ישיבה בנושא של שילובה ב-GTI הזו. ידני וזהו (ככה אנחנו רוצים אותן, או לפחות עם אופציה לתיבה ידנית, רמז-רנו-רמז).

הנוחות מפתיעה לטובה בכבישי העיר הגרועים. מתלי ה-208 קשים, אל תטעו, וכך הם צריכים להיות ב-GTI, אבל המהלך הראשוני רך, מסנן היטב שברים קטנים ומרכך את עקיצת הגדולים. אז בהתחשב בהצהרות הספורטיביות, היא בהחלט מפתיעה לטובה בנוחות. אני ממשיך להתקדם לכיוון הכבישים שנוהגים בהם באמת. תג ה-GTI הקטן שעל ההגה מזכיר לך שאתה יושב במשהו קצת אחר, אני הייתי מפזר עוד כמה בתא. הדרך נפתחת, וה-GTI משמיעה את קולה – אבל לא מהסוג שרוצים לשמוע. בשיוט רגוע בהילוך שישי, בדיוק ב-110 קמ"ש, צליל האגזוז בולט בתא, ובתדר מעצבן במקום מלהיב. ב-100 קמ"ש הוא איננו, ובמהירות משפט הוא נעלם. אך גם בהיעדרו, יש רעשי רוח וכביש לא מבוטלים. אך למעט הרעש, הנוחות ממשיכה להיות טובה – שיבושים קטנים שוב נספגים בצורה טובה יחסית, וגלים גדולים בכביש נבלעים בתנועה מדודה בדיוק לפי הספר. נראה שמישהו בפיג'ו סוף סוף נזכר איך עושים זאת, כמו פעם. אילולי בעיית הרעש, זו יכלה להיות מכונת שיוט מצוינת.
צילום: שחר אלגזי

אבל מי קונה GTI בשביל לשייט? התניידות היא רק תוצר לוואי לנהיגה במכונית כזו. לפחות עד שיהיה לנו מסלול, כזה שנוהגים בו רק בשביל הכיף, אבל לא באמת מתקדמים לשום מקום. אני מנצל את הפסקת המים להתרשם מהעיצוב של הקטנה החמה הזו. היבואנית החליטה לבחור בצבע שחור ל-GTI הדגמה שלהם. אני לא בטוח שהלבן בתצוגה לא יפה יותר, אבל גם בשחור היא בהחלט מרשימה. הגריל עם הניקלים ופס אדום, פס הניקל שרץ בקו החלונות עד לסמל ה-GTI שבכנף האחורית, הספוילר הנאה, האגזוז בעל היציאה הכפולה והחישוקים בצבע מעושן – עושים את העבודה שביצירת תחושה ספורטיבית. גם אם חלק טענו שהיא פחות גברית מהמצופה.

כשאנחנו מגיעים לכביש מהסוג הנכון, מתברר מיד שאפשר לשכוח מה-207GTI – וזה טוב. ה-208 מראה מהר שאוד שהיא בהחלט יודעת את העבודה. המתלים מקלפים מעל עצמם את כפפת הרכות ושולטים במאסה ביד ברזל. גם בכביש לא איכותי, ה-GTI נשארת מחוברת ומרוסנת ולא הולכת לאיבוד כמו רבות (ולא תמיד) טובות. ההגה הקטן חסר שטח מת, המשקל שלו בסדר בסה"כ (קצת קל), והוא דואג לעדכן מה קורה עם הגלגלים הקדמיים. המנוע הוא שותף נהדר לדבר עבירה – הכוח השופע מאפשר להיות מהיר מאוד, גם אם התפעול לא הכי מדויק. פשוט לחצו על הדוושה, והכוח יהיה שם בשבילכם. וזה גם מה שהפריע לנו בו – הוא לינארי מדי, חסר לו האופי, ההתלהבות, של מנוע ספורטיבי באמת. גם מהצליל לא היינו מאושרים – בסל"ד נמוך עוד יש לו בריטון נחמד, אבל משם והלאה הוא נשמע, אם בכלל, סתם עסוק.
צילום: שחר אלגזי

ה-GTI מעדיפה שתנהגו אותה חלק ועגול, ופחות תתחבר לחוליגנים אגרסיביים. אבל אם בכל זאת תרצו להוציא זנב תצטרכו רק לבקש יפה – העברת משקל רוחבית קטנה בכניסה לפנייה, למשל – ותקבלו. הבקרה לא באמת מפריעה גם בנהיגה מהירה, אבל מי שירצה יוכל לנתק אותה ולגלות שהרכב מאוד נשלט בהיגוי יתר, ומאוד צפוי. סיבוב קצר במסלול בערד הדגיש שוב את העובדה שהשלדה הזו יודעת את העבודה, ושפוטנציאל החיוכים בהחלט שם. למעשה, די קשה לבוא בטענות ל-GTI הזו בכל מה שקשור לצד הדינאמי, למעט נושא המנוע. אבל איכשהו, לרובנו, היה חסר איזה ניצוץ קטן שגורם לך ממש להתלהב ממנה. נכון שניצן, עורך המגזין, דיווח על חיבור אישי עמוק (מי אמר צעקות אושר בתא הנוסעים אה-לה קלארקסון) אבל יש לו ילד קטן, כך שהוא קצת מעורער מלכתחילה.
צילום: שחר אלגזי

היא חזרה
פיג'ו 208 יותר מראויה לשאת את תג ה-GTI. מי שתכנן את השלדה של הרכב הזה אוהב לנהוג, גם אם נראה שהוא היה יכול ללכת טיפה רחוק יותר בכיוון הפרוע. העיצוב נכון, ההגה טוב, גם האבזור, והמנוע – גם אם יכול היה להיות מלהיב יותר – מזיז את הפיג'ו הקטנה מהר מאוד. אין ספק שפיג'ו בדרך הנכונה עם ה-GTI החדשה שלה, ואחרי ששני הדורות האחרונים רק גרמו לנו להתגעגע לדור שלפניהם, סוף סוף הכיוון משתנה. עכשיו רק נשאר להם להצליח למצוא את אותו ניצוץ אטרף שחסר לרובנו כדי שנתאהב באמת. ובכל זאת, עד שנפגיש אותה עם הקליאו החדשה והקורסה (וזה יהיה בקרוב, בשאיפה) כדי לקבוע מי מלכת הלהבות החדשה – אם אתם מחפשים הוט-האצ', עשו סיבוב גם ב-GTI של פיג'ו. התג הזה נמצא שם בזכות מלאה.
פיג'ו טוענת, שהפעם זה-זה. שה-208GTI חוזרת למקורות