ב.מ.וו סדרה 4
אני יכול לספר לך על המכונית הזו. אבל האמת היא שאין לי כל כך מה לספר. זאת אומרת יש לי המון, אבל זו אחת המכוניות השלמות שנהגתי בהן בחיי. בחיי! אם אתה מחפש קופה איכותית, נעימה ורבת יכולת, הב.מ.וו סדרה 3 קופה תענה על הדרישות שלך. רגע, לא קוראים לה יותר 3 קופה. קוראים לה סדרה 4. ב.מ.וו סדרה 4. למה לנטוש שם מפואר לטובת ספרה חדשה? שאלה מצוינת. אולי זה בגלל מרצדס, אולי זאת אודי. וזה מצחיק כי אני חושב שהמהנדסים של שתיהן חולמים כל לילה על מוצר שלם כמו ה-435 הזו. בכל מקרה, סדרה 4 היא כעת גרסת הקופה של ה-3. כן, לדגם הספורטיבי יקראו M4. חילול קודש? אני מסכים.
ההחלפה המיותרת של השם מסכמת את עיקר התלונות שלי. אם תכריח אותי להצביע על משהו מהותי, מכאני, זה יהיה כנראה ההגה. הוא מדויק, נפלא, כמעט טלפאתי, אבל הייתי שמח לפעולה קצת יותר בשרנית וכבדת משקל. אבל באמת, אין לי עוד מילה רעה אחת להגיד על ה-435.
צילום: מנהל

וזה מוזר, כי ב.מ.וו בחרה להשיק אותה על המסלול. ותן לי לספר לך משהו – מסלול זה כיף, אבל מכוניות שמיועדות לכביש הציבורי סובלות עליו. מכוניות שהתנהגו נפלא בכבישי ירושלים או בסדום-ערד, הלכו לאיבוד על המסלול המאולתר בערד. הלחץ, מהסוג שאפשר להפעיל רק במסלול, מציף את כל המגרעות. פתאום תת ההיגוי מוחשי. פתאום חוסר היציבות בהעברות משקל דופק לך הקפה אחרי הקפה... אפשר להגיד שמסלול חושף את הזווית הפחות טובה של מכוניות כביש. לפחות רובן.
אוטודרומו דה-אסטוריל
באמצע שום מקום, כמה קילומטרים מהעיירה אסטוריל, נח לו המתקן הזה. הוא ידע ימים יפים מאוד, כשעד 96' שימש לסבב הפורטוגזי של אליפות העולם בפורמולה 1. מאז הוא מוכר יותר לחובבי הרכיבה – אליפות ה-MOTOGP מתארחת כאן פעם בשנה מאז 1990. עוד שנייה, אחת הפניות תזכיר לי את ההיסטוריה שוב, אבל עד אז אני מסתכל על המכונית שעומדת לקחת אותי סביבו. מה-E21 ועד היום, גרסאות השתי דלתות של ה-3 נראות מצוין. היא ארוכה, נמוכה ורחבה מהקודמת. זהו איננו מס עיניים. הפרופורציות הללו אמורות לשרת את היכולת הדינאמית וב.מ.וו מספרים כי מרכז הכובד ירד מתחת לקו ה-500 מ"מ. יותר נמוך, לטענתם, מכל מכונית שייצרו אי פעם. אני מקווה שזה יעזור לי לשמור את האוטו הזה על האספלט הפורטוגזי.
צילום: מנהל

המארגנים אספו את חבורת העיתונאים לתדריך והניחו את החוקים לסשן הקרוב. כל סבב מונה שבע הקפות. שתי הראשונות מאחורי נהג מטעם המארגנים, כששאר הנהגים אחריו בשורה. ארבע ההקפות שאחריהן חופשיות. כמעט. בכדי למנוע תחרויות בין הנהגים הוזנקנו להקפות ה"חופשיות" במרווחים של חצי דקה לערך. ובכדי להימנע מהסיבוך הלוגיסטי של לשלוף נהג פצוע ממכונית שבורה, אחרי שאותו נהג פספס בלימה בקצה הישורת – הישורת נחסמה עם קונוסים. בסוף כל הקפה נכנסים לפיטס, עומדים על הקו ומחכים להזנקה מחדש. מדידת זמנים? הצחקתם אותם. והיו עוד מגבלות. ההקפה השביעית והאחרונה היא הקפת קירור איטית. אה ועוד עניין קטן. בלי דריפטים בבקשה.
"סליחה?!"
"כן, הבחור העגלגל מישראל".
"מה זאת אומרת, בלי דריפטים?"
"בדיוק מה שהבנת, רוכב גמלים מהמזרח התיכון".
צבטתי את עצמי, רק בשביל להיות בטוח. עצמתי ופקחתי את עיניי. ניסיתי להחליף מילה עם בורא עולם. הוא לא ענה. אני לא חולם ואני לא מת.
זו השקה רשמית של הקופה החדשה של ב.מ.וו, על מסלול אסטוריל. יותר מ-40 קג"מ מ-1,200 סל"ד בגלגלים האחוריים. מסלול עתיר היירפינים ושיקיין מדליק אחד. מה בלי דריפטים, מה?
צילום: מנהל

רק על הקווים
בלי דריפטים, אז בלי דריפטים. אני מחכה יפה לתורי, ויוצא לסיבוב ראשון. בהעדר מילה מתאימה יותר אתאר את המסלול כמדהים. היות ואנחנו מוזנקים לכל הקפה מהפיטס, אנו למעשה מוותרים על הישורת ועל הפנייה הראשונה, ויוצאים מהפיטס לירידה מתונה לתוך פנייה מספר 2. ימנית כ-90 מעלות מהירה למדי. המסלול ממשיך לצלול ומתחיל לטפס בגובהו בתוך פנייה מספר 3, היירפין ימנית. ואז שוב צולל לכיוון היירפין שמאלה (פנייה מספר 4) ושוב מטפס וצובר גובה לפנייה מספר 5 – קינק ימני (בירידה, כן יש הרבה הפרשי גובה באסטוריל) מהיר מאוד. ואז התוואי ממשיך לצלול לתוך פנייה מספר 6 – היירפין שמאלית שברגע שנכנסת אליה, המסלול חוזר לטפס. ביציאה הוא שוב מתאזן לרגע ואז צולל לתוך ימנית מהירה בירידה (פנייה מספר 7). הפנייה הבאה, מספר 8, היא ימנית מהירה שמכניסה אותך לקומפלקס השיקיין "החדש" שהחליף ימנית מהירה מטעמי בטיחות אחרי התאונה של סנה באימולה. השיקיין – שמאלה ואז ימינה בעליה – מציג הפרש גובה מכובד מאוד תוך זמן קצר מאוד. ומוביל אותנו אל קינק קטן ימינה ואז לפנייה מספר 12, שמאלית 90 מעלות שבסוף מתחילה הפרבוליקה (13). ימנית ענקית, אינסופית ומהירה שמוציאה אותך אל הישורת. זוהי הקפה של אסטוריל. תובענית. רעה. מעייפת.
צילום: מנהל

כבר אמרתי לך ואני אגיד זאת שוב. ה-435, שמיועדת לשימוש יום יומי ספורטיבי, התנהגה על המסלול הזה כמו מכונית... אה... מסלול.
הקשיחות של המרכב, היכולת של המתלים לטפל בעומס (במצב הקשיח שלהם), הדיוק שבהיגוי – כל אלו היו חברים נאמנים בזמן שאני עשיתי טעויות של טירון וניסיתי לזכור לאן המסלול הזה הולך. היא ספגה הכול – והיא פשוט טסה. 306 כוחות סוס מביאים את הקופה הזו למאה קמ"ש ב-5.1 שניות. זה מהיר. וזה נטול דרמה. כשהבנתי סוף-סוף איך לקחת את פנייה מספר 5 (פול-גז, אלא מה?!), מצאתי את עצמי מגיע לפנייה 6, האיטית יחסית, בכ-210 קמ"ש. אולי זה טוב שלא השאירו לנו את כל הישורת...

הבלמים ספגו את ההתעללות הקפה אחר הקפה, ורק בפעם אחת, כשממש הגזמתי עם בלימה מאוחרת, הרים ה-ABS את ראשו וקצת הפריע לתוכנית. ההגה קצר, הטרן-אין מהיר כברק והמכונה הזו תופרת אייפקסים משל המסלול הוא מכנסיים ועליה כתוב זינגר ולא ב.מ.וו.
בסיטואציות כאלו אני כותב שהייתי שמח לנהוג בגיר ידני, אבל האמת היא שאין לי שום טענה לתפקוד של גיר השמונה הילוכים הזה (ZF), וריבוי יחסי ההעברה שבו דואג שכל קג"מ יגיע אל הגלגלים האחוריים.
צילום: מנהל
אני מקווה שאף אחד לא רואה
מסלול גדול מטבעו כולל פינות נסתרות. אחרי כמה הקפות החלה המכונית היעילה והצייתנית הזו קצת לשעמם אותי. אז לחצתי לחיצה ארוכה, וניתקתי את הבקרות. אני לא ממליץ לנהוג כך בכביש הציבורי, אבל עכשיו אני על מסלול סגור. והנה היא מתעוררת לחיים. ההתנהגות מרשימה, יוצאת דופן. המחויבות שלה לפנייה, רמת האחיזה הגבוהה והתגובות המצוינות הופכות אותה להמשך ישיר למחשבות שלך. כמו בכל מסלול, יש כאן כמה פניות שמחייבות אייפקס מאוחר מאוד, וברגע שאני קולט את הקו הנכון, היא פשוט מחברת את הפניות לרצף אחד ארוך ומשגע. ועכשיו היא גם מואילה בטובה לצאת אל הישורות הקצרות עם גלגלים מסובסבים והגה בנעילה נגדית. כל כך קלה ונשלטת. שומרת על היציבה שלה גם תחת העומס שנדרש בכדי להוציא מכונית עם המון אחיזה על אספלט שעורבב, בזה אין לי ספק, עם דבק מגע. אם ככה מתפקדת המכונה הזו, מה תעשה ה-M3 הבאה? סליחה, סליחה. M4. אני יודע שביקשו בלי דריפטים, אבל אני לא מתאפק והיא נעתרת בששון.
צילום: מנהל

עד שתגיע ה-M, ה-435 מציעה כבר עכשיו את כל הביצועים שאדם יכול לרצות. אחר כך, על הכביש המהיר, היא הופכת לסתם מכונית טובה. הנוחות (במצב קומפורט) מפתיעה יחסית למידות הצמיגים. שיוט מהיר ונינוח הוא עניין של מה בכך. היא בנויה ומרגישה מבפנים בדיוק כמו שאתה מצפה ממכונית בקליבר הזה. אפילו יש מקום לשני אנשים בוגרים במושב האחורי. ההרגשה היא של חבילה שלמה מאוד. יכולות דינאמיות שכאלה מבלי לשלם על כך מחיר ביום-יום? זה גובל במדע בדיוני.
טובה מדי? יכול מאוד להיות. אני לא יכול לקרוא למכונית טובה כל כך משעממת, אבל אני בהחלט אוכל להבין את מי שיחשוב שהיעילות הזו לא מלהיבה. בכל מקרה, ה-435 היא מכונית נדירה, שתקסום גם למחפשי הנוכחות והנינוחות וגם לאלו שיודעים להעריך את סודות ההנעה האחורית ואיכויות הניהוג המסורתיות של המדחף הבאווארי.