ג'יימס האנט וניקי לאודה
הסרט 'RUSH' שיצא לאחרונה לאקרנים, בבימויו של רון הווארד המוערך, מביא בפני קהל הצופים את סיפורה של עונת 1976 – אליפות שהוכרעה על חודה של נקודה אחת. הסרט מתרכז בשני אנשים, ניקי לאודה וג'יימס האנט, כשההבדלים הרבים שנחים בפער האדיר בין היכולות, המשמעת, ההרגלים והסגנון של שני אלו, יותר ממספקים בכדי ליצור סיפור מהסרטים.
מן העבר האחד, בחור אוסטרי ממשפחה מיוחסת למדי, שהפך לנהג מרוצים חרף מורת הרוח שלה מהעניין. נחוש, דבק במטרה, דייקן, שקדן, פדנט, פרפקציוניסט (קוראים לזה "יקה" בעגה המקומית, לא?). זה נגמר בשלוש אליפויות עולם. וגם בהצלחה נאה ביותר בעולם העסקים לאחר מכן.
מן העבר השני, בחור בריטי יפה תואר, שדמותו מתוארת (בסרט וגם במציאות...) כאחד שאהב ליהנות ולחיות על הקצה. בלונדיני ארוך שיער, כריזמטי, מרדן, רודף שמלות. האנטיתזה המוחלטת לדמותו הנוקשה של לאודה. קראו לו האנט, ג'יימס האנט.

היריבות בין השניים זכורה היטב מעונת 76' הדרמטית, שנפתחה בסערה על ידי לאודה ובהובלה ברורה שלו, שלרגע אחד נדמה שלא היה ניתן לערער עליה. מאחורי ההגה של הפרארי 312T, נראה שהאדם והמכונה האדומה דוהרים לאליפות בטוחה. אך כל זה השתנה בבת אחת, בגרנד פרי הגרמני, שנערך במסלול הנורבורגרינג המפורסם. תאונה קשה באותו מרוץ, שגררה פגיעה גופנית חמורה, כפתה את אשפוזו של האוסטרי והיעדרותו מהמרוצים הבאים, במה שהסתמן כסיום העונה עבורו. בינתיים, האנט סגר את הפער בדירוג הנהגים ונראה בדרך הנכונה, יחד עם המקלארן M23, אל האליפות הראשונה (והיחידה) שלו.

אולם, לניקי לאודה היו תכניות אחרות והוא הפתיע את כולם בחזרה מהירה למסלול כעבור 6 שבועות בלבד של התאוששות, כשנותרו 4 מרוצים לסיום העונה. הוא עדיין הוביל ב-2 נקודות דירוג על פני האנט. הדרמה נמשכה עד למרוץ האחרון של העונה במסלול פוג'י, יפן. רק פרישה יזומה של לאודה (לא בגלל תקלה כלשהי), בעקבות תנאי מזג אוויר וראות קשים (קשה למצמץ כשאין לך עפעפיים – תוצאת הכוויות מהתאונה ברינג), אפשרה להאנט לזכות בסופו של דבר באליפות של עונת 76', על חודה של נקודה אחת.
צילום: מנהל
ניקי לאודה (מימין) ודניאל ברוהל שמגלם את דמותו בסרט 'RUSH'
הסרט 'RUSH' מתמקד לא רק במה שקרה על המסלול, אלא מציג גם את הבדלי הגישות והאופי השונה של שני הנהגים, לצד הצצה אל סיפורם וחייהם האישיים. אפשר להלין מדי פעם על "תיבול הוליוודי" מוגזם לעולם המרוצים והקצנה לצורך הסיפור, אך בסה"כ מעביר נאמנה את אופיים השונה של שני הנהגים הגדולים הללו. בנוסף, הוא עשוי היטב ולא ארוך מדי (123 דקות), כך שגם צופים שלא נמנים על עדת חובבי הרכב בכלל והספורט המוטורי בפרט, יכולים ליהנות ממנו. חשוב לזכור, ואת זה הסרט מטשטש, שבשורה התחתונה ההישגים של לאודה משמעותיים מאלו של הנהג הבריטי. שכן האוסטרי העיקש זכה בשלוש אליפויות עולם, ואלמלא התאונה ב-76', סביר להניח שהייתה לו אחת נוספת. ג'יימס האנט הביא את עולם הזוהר של פורמולה 1 אל הקצה, ניקי לאודה נחשב לראשון הנהגים "המקצועניים". אלו שמקפידים על תזונה, אימונים ומבחנים אין סופיים בדרך אל המדרגה הראשונה בפודיום. עם זאת, אין ספק שבאותה עונה, השניים דחפו את עצמם אל קצה גבול היכולת – הפיזית והמנטלית. אין עוררין על העובדה שהאנט היה מוכשר מאוד, אך מבט אל רשימת ההישגים, ההקפות המהירות, השיאים של אותה תקופה – יראה שלאודה היה הנהג הטוב יותר מבין השניים. בכך הוא הוכיח את אחת האמיתות הידועות של העולם הזה – בטווח הארוך, התמדה, משמעת ועבודה קשה ינצחו יכולת טבעית וכשרון.