פולקסווגן אמארוק
הרבה אבק התפזר מאז נחשף ה-AAC, רכב תצוגה משנת 2000 שאפשר להתייחס אליו, גם אם במעורפל, כקדימון של פולקסווגן אמארוק – והשינוי במראה עצום. האמארוק לבש קווים רבועים שמשתלבים במאפייני המותג העכשוויים ונראה הרבה יותר רגיל. אולי כדי להזכיר שבסוף היום הוא מיועד לתפקד כרכב עבודה בשוק הגלובאלי: דרום אמריקה, דרום אפריקה ורוסיה. למעשה, עד לאחרונה, הוא יוצר רק בארגנטינה. אבל למרות כל האמור, המראה של האמארוק עדיין מיוחד ביחס למתחרים, כנראה בגלל החרטום. החיתוך המאוד פולקסווגני של החזית, שמזכיר את הגולף, והקווים הקובייתיים של שאר המרכב, יוצרים מראה מאסיבי ומגודל שמשך המון מבטים. הוא נראה פולקסווגן ואנשים לא רגילים כאן – ובעצם לא רק כאן – לטנדר של פולקסווגן.

כניסה לרכב לא מותירה ספק באשר למוצא. בהתאם למדיניות העקבית בקבוצה, גם הפנים דובר את שפת הקונצרן. אמנם הפלסטיק קשיח מהמקובל בפולקסווגן, אך הכול משרה את התחושה המוכרת, עם מערך האקלים הקל לתפעול, המחוונים הגדולים והקריאים ומיתוג ההגה המוכר. כל זה יוצר אווירה מוקפדת ולכך תורמים גם שלל ידיות אחיזה מאסיביות מלפנים ומאחור, ארבעת שקעי הכוח (אחד בארגז עם שליטה מסביבת הנהג) והתאים הגדולים בדלתות ובין המושבים.
במצב הרוח פוגם תא הכפפות הזעיר, והפתחים הסגורים באמצע סביבת הנהג (בגרסאות שאינן משווקות כאן הם יכולים לקבל מנשאים מיוחדים). גם מערכת המולטימדיה המקומית, לא הרשימה.
צילום: תומר פדר

שאלת הגודל
ממושב הנהג, האמארוק מרגיש גדול ובליטת התמסורת הגדולה עם הבורר האלגנטי מדגישה את הרוחב. אבל שאלת הגודל מביאה תשובה מורכבת: מבחינת אורך הוא אפילו מעט קצר (5 ס"מ) מאיסוזו D-מקס, אבל הוא רחב ב-8 ס"מ – מה שמקבל ביטוי גם ברוחב הארגז (9 ס"מ לעומת ה-D-מקס) שהינו גם ארוך יותר. מאידך, כושר ההעמסה שלו קטן ב-165 ק"ג משל הפועל התאילנדי.
תנוחת הנהיגה נוחה ביחס למקובל בקטגוריה והמושב נעזר בכיוון גובה איכותי. המשענת מעט רכה ועדיין המושב נעים. מאחור המרחב סביר וגם שם הישיבה אינה נמוכה, ואולם מבנה המושב מעט מוזר. הוא מתקפל בכמה אופנים, מה שיכול לסייע בהובלות.

בכל זאת אחר
על כביש 6 אנו מתרשמים מהקצב ונזכרים שלאמארוק חטיבת כוח מיוחדת – לא פחות משמונה הילוכים יש בתיבה, כמו שמקובל במכוניות פאר דווקא. המנוע מציע שילוב בין נפח קטן יחסית (2.0 ליטר) לשני מגדשים כדי להציע הספק מכובד של 180 כ"ס. כל זה רתום להנעה כפולה קבועה – עוד פרט נדיר בכלים כאלה. עוד חריגה מהנורמה, והפעם לרעה, היא היעדרה של תיבת העברה עם יחס העברה נמוך. בפולקסווגן טוענים שההילוך הראשון קצר מספיק כדי לפצות על כך, אבל כמו שנראה בהמשך, בשטח זה לא באמת נכון.

סיבוב המפתח לא מותיר ספקות באשר למנהגי השתייה של המנוע, וגם בעיר נשמע רוב הזמן טרטור נוכח. ועדיין, יחסית לבני מינו, מדובר ביחידת כוח שקטה ואפילו מעודנת, ובשיוט בין עירוני הרעש נעלם.
לחיצה ראשונה על המצערת ו... לוקח שבריר שנייה למגדשים לייצר דחף מספק, אבל אחרי השתהות קלה בזינוק מציג האמארוק יכולת האצה טובה (11.3 שניות למאה), בייחוד מחוץ לעיר, ומהירויות על-חוקיות בעליל אינן דמיוניות עבורו. התיבה אינה תזזיתית אבל היא נעימה ופועלת היטב.
צריכת הדלק סבירה – מעט מאכזבת ביחס לציפיות ממערכת ההנעה המתוחכמת – ונעה רב הזמן בין 9 ל-11 ק"מ לליטר. אני מניח שממוצע סביר (בתנאי שאינכם בעיר) יהיה 9.5.
צילום: תומר פדר

הכפלה
ההנעה הכפולה הקבועה אולי מבזבזת דלק, אבל יתרונה מתבטא בפניות. האמארוק מרגיש יציב משמעותית מבני מינו ולמרות הכוח מסוגל לצלוח כבישים מפותלים במהירות ובאופן יציב למדי. החלקות כוח הן דבר נדיר ויהיה מי שיתאכזב מכך. חבל שההגה אינו ממשיך את החבילה. התחושה ההתחלתית שלו מעודדת, עם משקל נכון, אלא שעם עליית המהירות והזווית הוא הופך קל ומעורפל. תחת עומס גם הבלמים הלא חדים מתעייפים.

כבר על השביל הראשון, שמטפס לפסגות הגלבוע, ברור שהמערכת מטפלת היטב בחלוקת הכוח, ויוצרת הפניות מאוזנות גם על עפר מכל סוג. כמו על הכביש, הזנב לא בורח תחת כוח ופסיעות יכולות להתרחש דווקא בהרפיה מהמצערת. יחד עם התחושה החסונה, זה אומר שאנחנו יכולים לנוע מאוד מהר. כל כך מהר עד שחיש קל אנחנו נתקלים בגדר המערכת. יש גבול לכל דבר...
זה גם מה שאומרת לנו החוליה השלישית בגב. כי השטח מדגיש את מה שחשנו בכביש – האמארוק אינו נוח. אמנם אפשר לחוש את המתלים עובדים, בעיקר על גלים גדולים, אבל על רוב סוגי השבילים, וברוב המהירויות, זה לא מספק. וכך, למעט על שבילים מאוד-מאוד מפולסים, האמארוק לא נוח ואפילו מעייף את הנהג. על בורות גדולים ומפגשי סלע הוא מרגיש חסון, הבעיה שהגב והסתימות חלשים יותר... כאן גם מודגשת העובדה שקוטר הסיבוב שלו מעט גדול מדי (דבר שיקשה יותר בעיר).
בקרת הנסיעה במורד, שמפצה במשהו על היעדרו של הילוך כוח, פועלת בצורה נעימה ויעילה. אך בשטח מאוד טכני, כשרוצים התקדמות מדודה ונשלטת, חסרונו של הילוך הכוח מורגש.
עוד שתי הערות: המיגון המקומי נראה בולט מדי ופוגע במרווח הגחון. ולמרות שמבנה הגחון נקי למדי, הבולמים האחוריים מעט בולטים ויכולים להיפגע.
צילום: תומר פדר

זאב* אמיתי
שעות הערב העמוסות בדרך חזרה הן זמן טוב לתהות על קנקנו של האמארוק. הטנדר של פולקסווגן לא ממציא את הקטגוריה מחדש, אבל הוא בהחלט מביא אליה אווירה מעודנת ומהודרת יותר, גם אם אינו משלים את התמונה בסעיף הנוחות. מדובר ברכב מעניין שנראה טוב (בייחוד בגרסה שלנו, ששילבה תוספות מגרסת הוויילד האופנתית והרוק השטחית – 11,000 שקלים כל אחת). הוא מנסה לקסום למי שמחפש תחושה קצת אחרת ואופנתית יותר מרכב העבודה. אבל יש לו עוד בעיה: גם אם נתעלם מהנוחות, לא ברור כמה לקוחות "אופנתיים" נשארו בתחום מאז שבוטלו הטבות המס לטנדרים, ועבור מי שהעבודה בראש מעייניו, עלול האמארוק להיות יקר מדי. מחירו (החל מ-264,000 שקלים) כבר קרוב מאוד לאלה של כלי פנאי גדולים.

*'אמארוק' הוא זאב באסקימוסית. צוות השמות של פולקסווגן השקיע הפעם מאמץ מיוחד.