בשיחות עם קוראים ומתייעצים עולה לפעמים ערבוב מונחים, שכדאי להבהירו, פעם אחת – ובתקווה גם לתמיד – כדי למנוע חוסר הבנה. כי אין מה לעשות – תחום הרכב, כמו כל תחום טכני, הוא תחום עם שפה משלו, וכדי להבין נכון את הנאמר בו, צריך להבין כראוי את השפה.

הנושא הראשון הוא עניין הנוחות. זהו נושא בעייתי במיוחד כי "נוחות" הוא מושג בו עושים שימוש בתחומים רבים, ולא רק בתחום הרכב, ואנשים לא פעם "גוררים" את ההגדרה של הנוחות מתחומים אחרים אל תחום הרכב, מה שיוצר בלבול. התייחסות ל"נוחות" במבחני הדרכים היא אך ורק ליכולת המתלים לבודד את הנהג והנוסעים משיבושי הכביש, ולחסוך מהם נדנודים מיותרים. עניינים אחרים – שללא ספק משפיעים גם הם על איכות החיים עם הרכב – כמו תנוחת הנהיגה או נוחות המושבים, מבנה המושב, חלקי קונסולה חדים שפוגעים בברכיים או גאדג'טים נוחים כמו מקום למשקפיים, זוכים להתייחסות נפרדת.

לכן יכול בהחלט להיות – וכבר פגשנו מקרים כאלו – של רכב שמשלב בין מתלים נוחים למושב נוראי (לפחות עבורנו – כי זה, בניגוד למתלים, עניין סובייקטיבי), שנסיעה של חצי שעה בו גורמת לכאבי גב. זה לא סותר את העובדה שלרכב יש מתלים נוחים, בדיוק כמו שפתח הטענה נוח לתא המטען או אפשרות קיפול קלה של המושבים האחוריים לא הופכת את המתלים לנוחים.
צילום: תומר פדר, יצרניות

אז זכרו – סעיף הנוחות במבחני הדרכים, שבדרך כלל גם מחולק לנוחות עירונית ונוחות בינעירונית מתייחס אך ורק לביצועי המתלים, ולא לקלות הכניסה והיציאה, התאמת המושב לגב או היעדר מדרס לרגל שמאל. אבל אל תדאגו – כל אלו זוכים להתייחסות נפרדת.

תחום נוסף בו נוצר בלבול מסוים בין מושגים הוא זה הנוגע לאחיזה והתנהגות כביש. הפעם מדובר בשני מושגים שקשורים קשר הדוק אחד לשני – אבל עדיין נבדלים. אם לא רוצים להיכנס להגדרות טכניות מדי, אחיזה היא פשוט היכולת של מכונית להשלים פנייה נתונה במהירות נתונה. אחיזה גבוהה? תוכל לבצע את הפנייה ב-100 קמ"ש, לדוגמה. האחיזה פחות טובה? תצטרך להאט ל-90 קמ"ש, או להסתכן בהחלקה של הזנב או החרטום. עד כאן? יופי. אז מה זו התנהגות כביש? או... זה קצת יותר מסובך להגדרה.

התנהגות כביש היא ה"איך". איך המכונית פונה, איך היא מגיבה לפקודות הנהג ועד כמה היא מוכנה להיענות לנהג שרוצה לשחק קצת. אין קשר ישיר וחד-ערכי בין אחיזה גבוהה להתנהגות מהנה. אם כבר, אז נראה לפעמים שהיחס הפוך – אחיזה גבוהה מדי, כזו שגורמת למכונית "לנסוע כמו על מסילה", קצת מוציאה את הכיף. דוגמה קלאסית לכך היא המבחן ההשוואתי בין רנו מגאן RS לפוקוס ST, אליו הצטרפה כאורחת גם סובארו BRZ. לא היתה מחלוקת בין הבוחנים שהמגאן היא זו שמציעה את אחיזת הכביש הגבוהה יותר, אבל רובם העדיפו דווקא את התנהגות הכביש של הפוקוס, דווקא בגלל אחיזת הכביש המעט נמוכה יותר והרגישות הגדולה יותר לפעולות הנהג, שדרשה מהנהג להיות מדויק יותר, תגמלה על נהיגה נכונה והענישה על טעויות.
צילום: תומר פדר, יצרניות

דוגמה אחרת, רלוונטית יותר לנהג המשפחתי הממוצע, מגיעה מהמבחן שערכנו למאזדה 3, קיה פורטה ורנו פלואנס בגיליון 289 של המגזין. הפלואנס הציגה שם אחיזת כביש גבוהה מאוד, אבל התנהגות הכביש שלה היתה משעממת – דווקא בגלל הנושא הזה. מאזדה 3, לעומתה, הציעה פחות אחיזה אבל התנהגה בשובבות – נענית בשמחה להפניית ההגה ומצייתת מיד לגחמות הנהג. כך שאם אתם רואים במעשה הנהיגה אמצעי להגיע ממקום למקום – קחו את המכונית עם אחיזת הכביש הגבוהה יותר. אבל אם אתם נוהגים גם בשביל ליהנות – שימו לבכם גם לעניין התנהגות הכביש. כי כנראה שהאמרה על נשים נכונה גם לעניין הזה – "אנחנו אוהבים אותן כשהן טובות – אבל אוהבים יותר כשהן קצת רעות".

ולקראת סיום – הרשו לי להרגיע את השואל המודאג שצלצל למערכת: הגה "מנותק" עדיין מחובר פיזית לגלגלים, אל דאגה. הניתוק – ברוח הימים האלו, מתייחס לצד ה"רגשי". הכוונה היא להגה שלא מעביר מידע לגבי המתרחש בגלגלים, כזה שלא מספר לקצות האצבעות, ודרכן לך הנהג, על העומס המוטל על הגלגלים, ועד כמה הם קרובים לגבול האחיזה שלהם. אבל האמת היא, שבלי קשר, אנו שוקלים לוותר על השימוש במונח, או לפחות לצמצם משמעותית את השימוש בו. הסיבה פשוטה ועצובה באותה מידה – נדיר היום לפגוש הגה שאינו מנותק. ואין טעם לבזבז מילים על הסטנדרטי והמובן מאליו.