מהיום הראשון שאקדח הלייזר נכנס לפעולה בישראל לפני כ-20 שנים, הוא הועמד למבחן בין כותלי בית המשפט. שנים על גבי שנים של משפטים דיונים, הרשאות, זיכויים וערעורים כשהטענה העיקרית היא אמינות המכשיר. לפני כחצי שנה בית המשפט העליון עשה לזה סוף וקבע כי אקדח הלייזר (וגם המולטנובה, מצלמת המהירות הוותיקה) אמינים. לטענת העליון: "ביחס לאופן שבו המשטרה מנהלת ומתחזקת את המכשירים, הם מספקים רמת אמינות גבוהה." לכאורה, לאחר פסיקה שכזו, אין צורך בבדיקת כיול למכשירים, אולם מין הראוי שיהיה. הרי, במקום בו כל חברה, מפעל או כל גוף אחר בוחר לעמוד בתקנים בינלאומיים (ISO למשל), גם המדינה המאגדת את אותם חברות וגופים צריכה לרצות זאת עבורה. ובכך, 20 שנים לאחר שהממל"ז (אקדח הלייזר) הוכנס לשימוש, מוגדר לו תקן ישראלי לתפעולו.
את תו תקן חדש יזמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ומטרתה להגדיר נהלי עבודה ובדיקה למכשירים כדי לוודא שכיול (ואמינותם) ישמר לאורך זמן. התקן המדובר הוא 'תקן ישראלי 5140 חלק 2.1 (2012)': "דרישות מינימום עבור אמצעים לגילוי ותיעוד של עבירות תנועה: מכשיר אכיפה מאויש – מכשיר מדידת מהירות באמצעות טכנולוגיית לייזר".
הממל"ז על רגל אחת
הממל"ז (מד מהירות לייזר) מודד את מהירות הרכב על ידי שליחת פעימות (פולס) של אור לייזר אינפרא-אדום לעבר הרכב הנע בכביש. מהירות הרכב נמדדת באמצעות חישוב ההפרש בין פרק הזמן שלוקח לקרן הלייזר להגיע למטרה (לרכב) לעומת הזמן שלוקח לה לחזור אל המכשיר.
צילום: גיא ברלס

דרישות התקן לכשירות הממל"ז
על מנת לעמוד בתקן, יחויבו המכשירים בסדרת בדיקות הן במעבדה והן בשטח. בין השאר הבדיקות בשטח יכללו את מדידת המהירות של רכב פרטי ואופנוע ב-3 מרחקי מדידה: מרחק המדידה המרבי המוגדר למכשיר, במרחק המזערי ובממוצע ביניהם. בכל שלושת המרחקים ימדדו כלי הרכב בשלוש מהירויות: 60, 120 ומעל 180 קמ"ש. בנוסף, כולל התקן בדיקת מהירות של כלי רכב בעת עקיפה. על פי דרישות התקן יש לבצע 50 מדידות מהירות של אופנוע העוקף מכונית הנוסעת במהירות קבועה באמצעות בקרת שיוט.
על מנת למנוע שגיאה בזיהוי כלי רכב (למשל, שלצד הרכב הנמדד נע במקביל רכב אחר), דורש התקן 30 מדידות של שני מכשירים שיפעלו במקביל כשכל אחד מהם מודד את מהירות כלי הרכב עליו כוון. לצורך בדיקה זו מגדיר התקן שורה של תסריטי בדיקות, במהירות שונות, בזוויות מדידה שונות ובהרכב שונה של כלי הרכב הנמדדים. באופן תמוהה יש לומר, התקן מדגיש כי ניתן לערוך בדיקות גם שהן עומדות בסתירה להוראות היצרן.

שורה תחתונה
בסופו של דבר, התקן גם קובע את רמת הדיוק של מכשיר הלייזר: 3 קמ"ש כאשר מהירות הרכב קטנה מ-100 קמ"ש, ו-3% מהמהירות הנמדדת במהירות גבוהה מ-100 קמ"ש. בפועל מדובר בהגדרת טווח האכיפה המבוצע על ידי המשטרה. כיום המשטרה מפחיתה 5 קמ"ש מהקריאה שנרשמה במכשיר.