סיטרואן C1
שם מלא: סיטרואן C1
אחיות לפלטפורמה: פיג'ו 107, טויוטה איגו
מתחרות עיקריות: טויוטה אייגו, יונדאי i10, סוזוקי אלטו, סוזוקי ספלאש, פיאט פנדה, פיג'ו 107, פיג'ו 206+, קיה פיקנטו, שברולט ספארק
כדאי לדעת עליה: כניסת ה-C1 לישראל לוותה בהרבה דרמה. שבועות ספורים לאחר שהחל שיווקה, אסר משרד התחבורה את המשך הייבוא. ההחלטה השנויה במחלוקת של המשרד, גרמה לכך שרק כ-300 מדגמי ה-C1 יובאו לארץ בשנתה הראשונה בארץ (2011) ולחידוש הייבוא רק שנה לאחר מכן (לאחר רענון קוסמטי ועדכון מינורי ליחידת הכוח). כך שלמעשה, השיווק המאסיבי של הננסית של סיטרואן החל כחמש שנים לאחר הצגתה בתערוכת ז'נבה 2005 ושנתיים לאחר בואה של אחותה מבית, פיג'ו 107.

ה-C1 היא חלק מפרויקט משותף לקבוצת PSA (סיטרואן ופיג'ו) וטויוטה שבמסגרתו נבנים באותו מפעל 3 מכוניות זהות מכאנית כשההבדל היחידי נמצא בעיצוב (בעיקר בחלק הקדמי). כמו אחיותיה, גם כאן מדובר ברכב בסיסי כשהמרווח מלפנים טוב, אבל רק מתאים לשני מבוגרים צנומים מאחור. הודות למשקל עצמי נמוך של 800 ק"ג בלבד, צריכת הדלק מצוינת והביצועים סבירים. במהירויות עירוניות היא מרגישה זריזה למדי, אולם ההילוכים ארוכים מדי וככל שעולה המהירות כך היא נעשית עצלה יותר. על שיבושים חדים ה-C1 מתקשה להתמודד והיא מקפצת עליהם בצורה לא ממש נעימה. מחוץ לעיר העסק מעט משתפר.

כל מה שטוב: עיצוב, מרווח טוב ביחס לממדים, חסכונית.
כל מה שרע: תיבת הילוכים רובוטית, מנוע רועש, תא מטען קטן, חלונות לא יורדים בדלתות האחוריות.
מה מקבלים: מכונית שמעניקה לרוכשים תחושה צעירה ולא תחושה ש"חסכו" עליהם.
גרסה נבחרת: ידנית, שגם זולה יותר וגם נעימה יותר לנהיגה.