אחת מיצרניות הרכב המקוריות ביותר והחשובות בהיסטוריה של המכונית, נוסדה ב-1919 על-ידי אנדרה סיטרואן. בסוף שנות העשרים הוצגה מכונית הנוסעים הראשונה עם מנוע דיזל, ב-1931 היה זה רכב שטח עם זחלים מאחור – וב-1934 הגיע טראקסיון אוואנט: דגם ראשון עם הנעה קדמית, מרכב אחוד ומתלים נפרדים. ב-1948 הציגה סיטרואן את דה שבו – מכונית בסיסית אך מבריקה. ב-1955 הוצגה ID19 (שהפכה מיד ל-DS), ראשונה עם מערכת מתלים הידרו-פנאומטית, איזון עצמי, פנסים עוקבי פנייה ובלמי דיסק – ומהדגמים הנחשבים מעולם. פריצות הדרך הטכנולוגיות לא גובו באמינות, והרפתקנות (עם NSU ומזראטי) הביאה לכך שסיטרואן נרכשה על-ידי פיג'ו, ליצירת קונצרן PSA ב-1976. במהלך השנים הוצגו דגמים נוספים עם מתלים הידרו-פנואמטיים, שהיו לסימן ההיכר של החברה עד 2015. ייחודה של סיטרואן נשחק בסוף המאה הקודמת, אך החל מהברלינגו של 1996 המגמה משתנה. בהמשך ייצרה החברה מספר דגמים מקוריים, אך השינוי הגדול נוצר בעשור הזה. בעשור הראשון של המאה שלטה סיטרואן ללא מצרים באליפות הראלי העולמית, אך לדבר לא הייתה השפעה על מגוון הדגמים של ועל מיצובה. סיטרואן, כמו פיג'ו, פעילה בסין ומייצרת עבור השוק שם דגמים וגרסאות ייחודיים. סיטרואן אינה מייצרת יותר (פרט לשוק הסיני) משפחתית גדולה וסלון, אך בנוסף למותג היוקרה המקורי והחדש שלה, DS, מציעה קו של דגמים מקוריים כמו קקטוס, מהרי החשמלית ו-C3 החדשה. לאלה היא מוסיפה מיני, משפחתית, מיניוואנים וקו שלם של מסחריות. בישראל נודעה סיטרואן בזכות הדה שבו, גם כרכב צה"לי, ה-BX שמאוד הצליחה וגם פגעה בתדמית, והברלינגו שהעמידה אותה מחדש. סיטרואן כמו פיג'ו השותפה ב-PSA, מיובאת לישראל על-ידי לובינסקי.

.