MG 350אני חושש. ממש חושש. הרבה יותר ממה שחששתי לפני שנהגתי בנובל M600 בגשם שוטף, על 650 סוסיה נטולי הבקרות. אבל אינני חושש מה-MG 350 מפאת כוחה המתפרץ (בכל זאת, 107 כ"ס ביום טוב), גם לא בשל האנדרלמוסיה המוחלטת ששוררת בכבישי סין, או העובדה שאסור לי בעצם לנהוג כאן ללא רישיון מקומי. אני חושש מכיוון שבפעם הקודמת שנהגתי בדגם של MG לפני הגעתו לארץ, דיווחתי בהתלהבות שה-MG 550 היא מכונית מצוינת שיכולה להתחרות במיטב התוצרת האירופאית והיפנית בלי להשפיל פנס (העורך הגוזמאי ודאי יספר לכם שלפני שהוא הציל את הכתבה בעריכה, כתבתי שהיא טובה יותר ממרצדס S קלאס – אבל כרגיל, אל תאמינו לו).
ואז היא הגיעה לארץ, ולמרבה הבושה והאכזבה גיליתי שהשמועות (שאני יצרתי) לגבי איכותה היו מוגזמות. אומנם הדגם שדגמתי במכורתה הרגיש מהודק ומכויל טוב יותר, וזו בוודאי לא הייתה הקטסטרופה לה ציפו מתוצרת סין, אך ה-550 בפירוש לא הייתה תחרותית ואף הרגישה מעט ארכאית.
כעת אני זוכה שוב להיות אחד הראשונים שבוחן דגם חדש של החברה, ומכיוון שמדובר באחות הקטנה והחשובה בהרבה לשוק שלנו, אני חושש שאשגה שוב בהערכתי. אין ברירה, אם כך, צריך לגייס את כל הביקורתיות והציניות שצברתי במהלך השנים, לחקור לעומק כל תפר וכפתור – ולא לעשות לה שום הנחות.
צילום: מנהל

זיכרונותיי מאסיה
מאז הביקור הקודם שלי בסין, בסוף 2009, מבחר הדגמים של SAIC השתנה דרמטית. אז כלל ההיצע בעיקר דגמים מיושנים של רובר ז"ל ולא היה בידול של ממש בין המותגים MG ורואווי (Roewe). כיום, השריד היחיד שנותר מרובר הוא ה-75 המוארכת (ה-TF הדו–מושבית נמצאת בסוף חייה), ולכל אחד מהמותגים יש אולמות תצוגה וליין דגמים משלו, חרף השימוש במכלולים דומים – קצת כמו מה שקורה בקונצרן פולקסווגן.
MG הוא המותג הספורטיבי יותר, ודגמיו מכוונים לאירופה ומורכבים גם באנגליה. את רובר 25 העתיקה החליפה השנה סופרמיני מודרנית בשם MG3, כשמעליה תוצע בקרוב ה-MG5 (גרסת האצ'בק לרואווי 350), לצידה של MG6 (אחות ל-550 המוכרת), ויש גם גרסאות חשמליות והיברידיות בקנה.
רואווי הוא המותג המיושב יותר, ובליין שלו אפשר למצוא את ה-350 וה-550 הנזכרות לעיל, לצד רכב פנאי-שטח "חדש" בשם W5 שמבוסס על סאנגיונג קיירון. שני המותגים ימשיכו להגיע לישראל כשבחזיתם מתנוסס סמל MG בלבד, כי זהו מותג חזק ומוכר יותר במערב. מבולבלים? אל תהיו.
בניגוד ל-550 הגדולה יותר, אשר התבססה על מכלולי רובר, ה-350 התחילה את חייה מדף חלק לגמרי. היא יושבת על פלטפורמה חדשה ומציעה ממדים כמעט זהים לאלו של קיה פורטה למשל: בסיס גלגלים ארוך יחסית של 265 ס"מ, אורך של 452 ס"מ ורוחב של 179 ס"מ, כאשר רק הגובה יוצא דופן בהשוואה – 149 ס"מ גבוהים מהמקובל. מערך המתלים אף הוא שגרתי מזה של האחות הגדולה (מקפרסון מלפנים וקורת פיתול מאחור), וכך גם חטיבת הכוח, שכוללת כרגע מנוע אחד (1.5 ליטר עם תזמון שסתומים משתנה) ושתי תיבות הילוכים פשוטות – אוטומטית עם ארבעה הילוכים או ידנית עם חמישה. השמועות גורסות שבעתיד תוצע גרסת טורבו של מנוע זה, לצד מנוע 1.3 ליטר מוגדש.
הפריט היחיד שהינו יוצא דופן במפרט הוא מערכת המולטימדיה המקורית, המתבססת לראשונה בעולם הרכב על מערכת ההפעלה 'אנדרואיד' מבית גוגל (קצת אירוני בהתחשב בעובדה שגוגל חסומה ממחשבים בסין...). המערכת מבוססת על מסך מרכזי בגודל 7 אינץ' באמצעותו ניתן לשלוט במערכות הניווט והשמע, להתקשר ולשלוח מסרונים, לגלוש באינטרנט ואפילו לתקשר עם בעלי MG 350 אחרים באמצעות ווקי–טוקי מובנה (בחיי!). האופציה האחרונה, יש לציין, לא תוצע מחוץ לגבולות סין.
צילום: מנהל

המסגר פינת נאנג'ינג
את ה-350 אני פוגש בסוכנות הדגל של רואווי בעיר נאנג'ינג, ברחוב המסגר המקומי שכולל כ-30 סוכנויות רכב מכל המינים והסוגים – מפרארי ומזראטי ועד לנדווינד וג'ילי. אבל התפאורה הזאת לא עושה טוב ל-350, שכמעט נעלמת לצד ה-750 הענקית וה-550 האלגנטית. בניגוד לזו האחרונה, שעוצבה באיטליה על ידי סדנת ברטונה, האחות הקטנה עוצבה "בבית" והתוצאה מאוד אנונימית.
הדמיון לקיה, עיניכם הרואות, הוא לא רק בממדים: מלפנים היא מזכירה קצת את הדור האחרון של הסראטו עליה השלום (ולא להתראות), עם שבכת ניקל לא ממש מחמיאה, ואילו האחוריים – המוצלחים יותר – מאוד דומים לאלו של הפורטה. התוצאה אולי נעימה לעין, אך אפרורית ו"שקופה" מאוד בהופעתה.
בתא הנוסעים העסק משתפר, והרושם הרבה יותר אוורירי והרבה פחות מצועצע מזה שמותירה ה-550 – למרות השימוש המופרז בפלסטיק דמוי עץ. הקווים אומנם מינימליסטיים, כמעט במופגן, אך שילוב הגוונים (קרם–שחור) נאה ואיכות ההרכבה והגימור השתפרה משמעותית. גם כאן לוח המחוונים דיגיטלי, אם כי גוון התצוגה (תכלת ולא אדום) והגרפיקה פחות מציקים לעין, והתפעול אינטואיטיבי יותר. החומרים עדיפים אף הם, ובחלקו העליון של הדשבורד תמצאו פלסטיק רך למגע, אולם רוב המשטחים עדיין עשויים מהחומר הנוקשה והפשוט ההוא שכורתים ביערות הפלסטיק במזרח.
היושבים מאחור זוכים לתנאי מחיה טובים – מרווח רגליים מצוין, מרחב סביר לפדחת והמון מקום למטען בבגאז' המגודל (שסובל משפת הטענה גבוהה מדי). דווקא לנהג יש תנאים פחות אידיאליים: המושב מוצב גבוה מדי וההגה אינו מתכוונן לעומק. ההגה גם דק וקל יותר מאשר ב-550, מאוד "חשמלי" ומלאכותי בתחושתו, וארוך מזה של ה-MG3 וה-MG6 בהן נהגתי קודם (3 סיבובים מנעילה לנעילה לעומת 2.5). אולם בשאר הפרמטרים מורגש שיפור מוחשי בהשוואה אליהן – הנסיעה שקטה ומעודנת יותר, והמתלים הרכים משככים טוב בהרבה את תחלואי האספלט. קשה להשוות את התנאים שם לאלו שאצלנו, אף שבשני המקרים מדובר בכבישי עולם שלישי, אך נראה כי היא מייצרת נוחות נסיעה טובה ברוב התנאים ורגישה מעט לשיבושים קטנים.
חלק גדול מהקרדיט לתחושה המעודנת מגיע ליחידת הכוח, שמרגישה מודרנית ומלוטשת בהרבה מהיחידה הרועשת והמחוספסת של האחות הגדולה. הנתונים לא מבטיחים רבות: 107 כ"ס (ב-6,000 סל"ד) ו-13.8 קג"מ (ב-4,500 סל"ד), שמספיקים ל-13.9 שניות למאה ו-170 קמ"ש מרביים – דומה לנתוניהן של הלאנסר והפלואנס. קשה, אפוא, לצפות לתחושה נמרצת, אך הרושם עדיין חיובי משום שהמנוע חלק ונעים באופיו, חובב סל"ד גבוה (ומעט רועש שם) ונתמך בתיבה זריזה, יעילה ונטולת חבטות. לא ברור מדוע, אבל אין לה תפעול טיפטרוניק, ובמקומו יש כאן שלושה מצבים – שלג, רגיל וספורט, שהופך את תגובותיה המיידיות ממילא לכמעט עצבניות.
בהתאם לאופי הכללי הנינוח ולכיול הרך של המתלים, התחושה בפניות אינה דינאמית במופגן. זוויות הגלגול גדולות, הבלמים ספוגיים וההגה מנותק אך מדויק. היא לא משרה תחושת חוסר ביטחון, אך שילוב של מהירות גבוהה וגלים באספלט יגרום לה להתנדנד קצת על מתליה באי-נוחות.
צילום: מנהל

שוב חוזר הניגון
בתחילת אותו יום נהגתי כאמור ב-MG6, הכמעט-זהה ל-550 המוכרת לנו, וכל אותה ציניות וביקורתיות יצאה ממני. היא לא הרשימה כמו במפגש הראשוני ב-2009, ומגרעותיה בלטו ביתר שאת. מה שרק גרם לרמת הציפיות מה-350 לצנוח עוד – ולהפתעה החיובית שהיא הנחילה לי לבלוט יותר...
אין ספק שנעשה כאן צעד גדול לפנים בכל הקשור למודרניות ועידון, חרף העיצוב הבנאלי והמכאניקה הפשוטה. יש לה אומנם מספר נקודות תורפה מוחשיות: הביצועים בינוניים, הפלסטיקה לא מרשימה והיכולת הדינאמית טעונה שיפור, אך כרכב משפחתי היא מפצה על כך בנוחות ונינוחות, מרחב ומקום למטען, ויחידת כוח חלקה ונעימה. זה כבר לא מוצר מיושן עטוף באריזה נוצצת, אלא רכב עדכני – וכן, בפירוש תחרותי (Here we go again… העורך הגוזמאי).
לישראל ה-350 תגיע במהלך הקיץ של 2012, והיא צפויה להיות הסינית הראשונה שתימכר בארץ במספרים גדולים. בדומה ל-550 שקדמה לה, גם הפעם היבואן מתעתד למכור אותה במחיר הממוצע בקבוצה (כ-115,000 שקלים), כשהיא מצוידת ברשימת אבזור נדיבה מאוד. אלא שבמקרה הזה, אפשר כבר להבטיח ללא חשש – יש לה גם הרבה יתרונות אחרים להציע.