אופל אסטרה מותג
אופל זכה השנה ליבואנית חדשה. 'שלמה', חברת הליסינג הגדולה בישראל, הצליחה לשים את ידיה על הסוכנות של המכונית הגרמנית, והבטיחה להרים את המותג ואת רמת המכירות לרמה שכמותה לא ידעה אופל בישראל. אולם ההשקה הראשונה לא הלכה כל כך "חלק". תמחור גבוה יחסית בכל הקטגוריות הגביל את המכירות בכל הזירות. בזירה העיקרית – משפחתיות אוטומטיות 1,600 סמ"ק, הציגה אופל מכונית יפה ומודרנית – אך נחותת כוח. הגרסה המעניינת יותר, זו עם מנוע ה-1.4 ליטר מוגדש טורבו (140 כ"ס) ואותה תיבה אוטומטית בת 6 מהירויות כמו בגרסת ה-1,600 סמ"ק, תומחרה ב-133,000 שקלים, מחיר שהרחיק אותה מהמסה הגדולה יותר של הקונים. וכך למרות בסיס טוב "על הנייר", האסטרה נדחקה להגדרה של מכונית נישה.
אבל במובן מסוים המצב עומד להשתנות, עם מבצע "חבר" הקרוב. כבר עשרות שנים שארגון "חבר" מקיים מבצעי מכירות משותפים עם יבואני הרכב, ואלה כמו גם שאר מבצעי המועדונים שהצטרפו בשנים האחרונות, הפכו לפלטפורמה משמעותית מאוד למכירת רכב בהנחה גדולה, מבלי לפגוע ב"מחיר המחירון" רב המשמעות. אז אומנם מחיר המחירון הרשמי לא השתנה, אולם כעת האסטרה טורבו מוצעת במחיר של 120,000 שקל – מקביל למחירה של משפחתית 1,600 ממוצעת – וזה כבר הופך את העסקה להרבה יותר מעניינת...
מנוע קטן אבל חזק
לחיצה ראשונה על דוושת התאוצה מבהירה מיד כי בשטח הרבה יותר מסתם 25 סוסים המבדילים רשמית בין מנוע הטורבו הזה לבין אחיו שמשרת את הגרסה האטמוספרית (1.6 ליטר, 115 כ"ס). מנוע הטורבו שבמכונית המבחן מגיב מייד ומזניק את המכונית לפנים בקצב גבוה מכל משפחתית מקובלת. כל עוד הרגל ממשיכה למעוך את דוושת התאוצה, המנוע ממשיך לטפס במעלה הסל"ד וכשרוצים לשייט בכביש המהיר, האסטרה עושה זאת בקלילות כשמחט הסל"ד מונחת על מעט פחות מ-2,000 סל"ד שקטים.
צילום: יואל שורץ
תיבת ההילוכים מתפקדת באופן חלק ונעים, מתאימה ככפפה למנוע החזק והגמיש שמחפה על איטיות מה, בעיקר כאשר מעבר משיוט נינוח לתאוצה דורש הורדת שלושה הילוכים בבת אחת. במצב ידני התיבה מתפקדת כידנית אמיתית, זאת אומרת אינה מעלה הילוכים כשהמכונית מגיעה למגביל הסל"ד ואינה מורידה הילוכים גם אם יבעט הנהג בדוושת הגז בכל כוחו. אני אישית מעדיף את התפעול הזה של המצב הידני על פני תיבות שבמצב ידני כן מאפשרות קיק דאון – אבל זו בחירה אישית. סה"כ יחידת הנעה טובה מאוד, וכמו מנועי טורבו אחרים מספקת בחיי היום יום ביצועים מעל ומעבר לרשום בסעיף ההספק יחד עם צריכת דלק סבירה פלוס. לאורך תוואי מגוון בקצב גבוה גמעה המכונית ליטר בנזין כל 8.8 ק"מ.
נסיעה "גרמנית"
אופל מחוברת ומתנהגת כמצופה ממותג גרמני ותיק. על הכביש היא קשוחה למדי, כזו שלא מפנקת את הנוסעים בגיהוץ מרחב של כל מחדל ובליטה, אבל מצליחה לא להתרסק ולסנן באופן יעיל למדי את רב השיבושים הנפוצים. את הבונוס על קשיחות המתלים מקבלים בצורת ניהוג מאוד בטוח וצפוי, עם אחיזת כביש מצוינת, וללא דרמות גם כשלוחצים אותה חזק בכבישים הרריים ומפותלים. ההגה החשמלי קל מאוד במהירויות עירוניות ומתקשה עם העלאת המהירות. חובבי הנהיגה אולי יעקמו אף מול חוסר התקשורת – מצרך נדיר מאוד בימינו – אבל הוא מדויק ומהיר במידה, ומאפשר שיוט נינוח במהירות גבוהה כמו גם ביטחון בכבישים מאתגרים יותר. בשורה התחתונה, לא מדובר במכונית ספורטיבית אלא במשפחתית מהירה יותר ממה שהתרגלנו לו במשפחתומטיות הנפוצות, עם התנהגות שמאפשרת גם לנהוג בהתאם לכוח המוסף.
מרווח ואבזור
האסטרה חולקת פלטפורמה עם
שברולט קרוז וכמוה מציעה מידות נדיבות למדי. מלפנים לא נרשמו תלונות בממדים, אם כי לא כל הבוחנים מצאו תנוחת נהיגה נוחה, וחלקם גם התלונן על קורה A השלוחה הרחק לפנים וגורמת להסתרת הנעשה בצמתים. מאחור מרווח הרגליים והברכיים מכובד, אך ממד הגובה גבולי לגבוהים. בנוסף, קו החלונות הגבוה מאחור מקנה תחושה מעט אינטימית ופוגע בראות החוצה (בעיקר לילדים). תא המטען מעניק לאסטרה נקודות זכות נוספות בזכות קיבולת נאה, פתח גדול וסף הטענה נמוך.
צילום: יואל שורץ
מבפנים כמו מבחוץ,
אופל אסטרה מעוצבת באופן חלק ונעים עם נגיעות כרום שמקנות לרכב מראה יוקרתי שגם שוברות את הגון השחור ששולט בתא. סה"כ איכות החומרים טובה, אם כי בחלק מהמקומות (חיפוי לוח המחוונים למשל), פגשנו בפלסטיק החלול והגס למגע שאינו משתלב עם התחושה הכללית המהודרת.
הנדסת האנוש ברובה טובה, אבל פה ושם יש מעידות. מיקום פתחי מיזוג האוויר למשל – קרוב מדי להגה וגורם להקפאת אצבעות הידיים; יש תאי אחסון נוחים לשימוש – כמו זה שבתחתית הקונסולה המרכזית – אך הינו שמחים ליותר תאים וגם לכאלה בעלי נפח גדול יותר; הקונסולה המרכזית עצמה מעוצבת לעילא ונראית מאוד טכנולוגית, אולם עודף הכפתורים והמתגים (הנעימים למגע יש לומר), מעט מבלבלים ויוצרים אתגר תפעולי וזאת שאין באמת שפע מערכות ואבזור שיצדיקו עומס שכזה. רשימת האבזור הבסיסית באסטרה בהחלט מכובדת וכוללת דיבורית בלוטות' עם תפעול מההגה, חיבור USB להשמעת מוסיקה, בקרת שיוט ועוד. אולם במפתיע פרטים בסיסיים שכבר קיימים כסטנדרט בקטגוריות נמוכות יותר נעדרים מהרשימה. למשל: ברכב 4 רמקולים, אולם ארבעתם מלפנים (זוג בדלתות וזוג טוויטרים בדשבורד), גם אין מחשב דרך – למרות שמתגי ההפעלה מותקנים...(חיסרון, שצפוי להעלם במשלוחים הבאים של האסטרה).
מכונית המבחן כללה גם פריטים שאינם מגיעים כסטנדרד כגון ריפודי עור (מתוצרת מקומית, 12,000 שקלים) ומערכת ניווט עם מסך מגע (מורכבים בארץ בעלות של 6,000 שקלים). זו האחרונה לא ממש ידידותי למשתמש ולא אחת גילונו שהדרך המהירה ביותר להגיע לתפריט הראשי היה לכבות את המערכת ולשוב ולהדליקה. גם תוכנת הניווט (IGO) לא תמיד דייקה ופעם אחת אף שלחה אותי לסיבובים עקרים בכפרי גלילי נידח. יתכן והסיבה לכך היא שהמכונית הספציפית בה נהגנו שימשה כ"מכונית הניסויים" לכל ההרכבות המקומיות ושתוכנת הניווט לא עודכנה כיאות, ובכל זאת, אם ברצון מי מהקוראים לרכוש מערכת כזו, כדאי שיתנסה תחילה בהפעלתה ויחליט אם היא אכן מתאימה לצרכיו.
צילום: יואל שורץ
למי יש חבר ב"חבר"
במחירה הרשמי של המכונית, האסטרה בגרסת ה-1.4 ליטר, אינה מציעה עסקה אטרקטיבית ביחס למתחרות. אבל, אם תכננתם להוציא 120,000 שקלים על מכונית משפחתית ולא יותר, זה הזמן לאמץ לוחם לשעבר, או לפחות למצוא קרוב משפחה שאחיו נשוי לחברת המועדון הזה...
במחיר של משפחתומטית 1,600, מציעה האסטרה יותר בתכונה החשובה ביותר במכונית, לדעתי – האפשרות לגמוע מרחקים בנינוחות ונוחות וגם ליהנות מהנהיגה. בנוסף, עיצובה נמנה על אחד היפים בקטגוריה.
