פיג'ו RCZ
תוך מציאות קודרת של מכוניות לא ממש נאות וממש לא מהנות לנהיגה,
פיג'ו הטילה פצצה של ממש בתערוכת פרנקפורט 2009: ה-RCZ. מכונית קופה מרשימה, עם עיצוב דרמטי ובלי טענות בתחום הפרקטיות לנהג ונוסע. המקטרגים קראו לה "ה-TT של פיג'ו", אבל בהתחשב בזה שה-TT המקורית נחשבת ליצירת מופת עיצובית, בכלל לא בטוח שזה עלבון.
ואכן, במפגש מקומי ראשון
פיג'ו RCZ אכן יפהיפיה. החלק היפה והמקורי ביותר הוא ללא ספק הגג כפול הקימורים שנקרא "בועה כפולה", כאילו זו מכונית מרוץ כפולת חופות. במבט מאחור היא נראית רחבה מאוד, הפרופיל קרבי גם כן, אך הזנב נראה מעט ארוך מדי. החרטום נאה, אבל הוא פחות מיוחד ודומה מדי לקו הפה-הפעור של פיג'ו. אבל השורה התחתונה ברורה: וואוו.
במבט ראשון, תא הנוסעים לא נראה שייך לפיג'ו: חלקים נכבדים ממנו עטופים בעור עם תפירה כפולה ונאה, יש קימורים נאים ושלל פרטים מעניינים. אבל אחרי שהרושם הראשוני חולף, מגלים איכות חומרים בינונית, ופה ושם פלסטיק זול או רכיבים שהגיעו מ
פיג'ו 207 שעולה פחות מחצי. המושבים מחבקים, ואם זוכרים שזו קופה נמוכה ולא מנסים לאמץ תנוחת ישיבה מיניוואנית, יש די מקום (גם לראש). ויש גם שפע תאי אחסון בהישג יד. קל למצוא תנוחת נהיגה נוחה וטבעית, אלא שאז ההגה מסתיר את חלקו העליון של לוח המחוונים.
הגרסה בה אנחנו נוהגים היא הבכירה, עם מנוע 1.6 ליטר מוגדש שמספק 200 כ"ס ועולה 240,000 שקל (50,000 יותר מהבסיסית, 1.6 ליטר עם 156 כ"ס. יש כאן תיבה ידנית בלבד (אוטומטית שישה הילוכים רק בגרסה החדשה, תמורת 10,000 שקל). מאחור מסתתרים שני מושבים סימליים לילדים קטנים מאוד, או עדיף כמקום לתיק יד. ומול הקמצנות במושב האחורי, תא המטען הוא הפתעה נעימה, ומציע נפח ומבנה יעילים וגישה נוחה.
צילום: תומר פדר
איפה הבעיטה?
המנוע מניע בצליל מעודן, אפילו מדי עבור מכונית כזו. התיבה, עם מהלך
מקוצר לעומת הגרסה החלשה, "קליקית" מאוד בעיקר בהילוכים הנמוכים (יש שישה).
המצמד נעים, וקל לצאת מהמקום באופן רגוע. ובכלל, בעיר מדובר בחתלתול
מפוייס. המנוע הגמיש מוכן למשוך בכל סל"ד בלי גיהוקים ותגובת הדוושה
לינארית ואחידה. המתלים קשים, אבל לא ברמה שתגרום לך לקלל (כמעט) ומצליחים
בד"כ לרכך במשהו את רוע הסלילה. הקורות הקדמיות העבות מפריעות לא רק בעיר,
אלא גם בכביש מפותל.
לחיצה עמוקה יותר על דוושת המצערת, גורמת למנוע לרוץ לעבר הקו האדום
כאילו היה מנוע אטמוספרי טוב, בלי זכר לתופעת הדעיכה בסל"ד גבוה שפגשנו
במנועים מוגדשים מקבילים. אבל בשום מקום לאורך הסקאלה לא מגיעה בעיטה
מעוררת לגב. המנוע פשוט מושך בצורה ליניארית בכל סל"ד ובכל מצב, ועד כמה
שזה מרשים זה גם קצת משעמם. בכביש מהיר יש זמן לשים לב לרעשי הרוח, שהופכים
משמעותיים במהירות גבוהה, ולרעשי הכביש שתלויים מאוד באיכות האספלט.
בפניות מהירות ה-RCZ מרגישה טוב: יציבה, כמעט בלי זוויות גלגול ועם
תחושה שיש לה הרבה מה לתת. התגובה להגה נחושה, והיא משדרת שאם תרצו אפשר
להדק את הסיבוב עוד קצת. השלדה רגישה למה שעושה רגל ימין, אבל הצמיגים
עתירי האחיזה שומרים את התגובות על אש קטנה, וצריך פרובוקציה אמיתית כדי
לגרום לפסיעת זנב. כאשר הסלילה אינה מושלמת מרימים המתלים ידיים מוקדם
יחסית, והרכב מתחיל לנוע בחוסר נחת, מאיץ בך להוריד קצת את הקצב. כאשר
הפיתולים מתהדקים הרגישות לאיכות הסלילה מחמירה, ומתבטאת בהגה שמגיב
לשיבושים בכביש וגלגלים קדמיים שמאבדים אחיזה. אבל כל זמן שהאספלט איכותי
אפשר להיות מאוד מהיר, ואפילו ליהנות.
תשחקו עם ההילוכים במוט הקצר (רק לשים לב במעבר מרביעי לחמישי, אחרת תגיעו לשלישי), ושמרו את המנוע בשליש העליון, סתם בשביל הכיף. ההגה גם הוא משתתף בחגיגה: לא ברמה של ה-306 המנוחה, אבל תחת עומס הוא מתחיל לדווח על האירועים בשטח ולא רק להעביר לחימת מומנט. גם הבלמים סיפקו עוצמה טובה תחת עומס קשה. אבל בסופו של יום, ולמרות המחמאות,
פיג'ו RCZ לא מלהיבה כמצופה מהעיצוב. אולי זה צליל המנוע האנמי יחסית, אולי זווית הגלגול השטוחה שמסננת חלק מהדרמה. ואולי זו כבר פשוט לה התקופה לטירוף של פעם.
צילום: תומר פדר
מקיימת?
ה-RCZ היא לא באמת מכונית ספורט. חסר לה עוד קצת כוח, עוד קצת דרמה, כדי להיות מכונת נהיגה אמיתית. אבל את המכונית הזו לא חייבים לנהוג מהר כדי ליהנות ממנה. מספיק סתם להחנות אותה מול הים רגע לפני השקיעה, ולהתענג על השמש שמלטפת את קימוריה.
והיא לא רק פנים יפות, אלא גם יודעת לאפות לא רע בכלל, ולספק לך לא מעט חיוכים גם מאחורי ההגה בכבישים הנכונים. ה-RCZ מתחרה בפלח שוק מצומצם להחריד, ויש לה בעצם רק מתחרה ישירה אחת, אודי TT. פולקסווגן שירוקו? מצטער, אבל ה-RCZ כל-כך הרבה יותר יפה ומיוחדת, שזה עלבון להשוות אותה לפולקסווגן השמרנית. ה-RCZ היא מכונית שקונים בגלל אהבה ממבט ראשון, למרות המגרעות, ולומדים להעריך אותה גם בכביש המפותל. רק אל תצפו לקבל 100% מהפאן של
פיג'ו משנות ה-90, וצפויה לכם הנאה לא מעטה.
