פיג'ו 508 – אריה חדש נולד
דממת הלילה בטיסה 0220 חזרה מברצלונה לישראל נקטעה באחת ע"י צווחות שבר. בן רגע כל המטוס נזעק לכיוון שורה 25 כסא D רק כדי לגלות שתינוק מגודל בן 3 העונה לשם גיא, אבד את היקר לו מכל – רובוט צעצוע שראשו התנתק וידו השמאלית נותרה נשרכת על זוג גידים חשמליים. מסתבר שגם צעצוע פלסטיק יכול לאבד את נשמתו בקפיצה ממטוס, במיוחד כאשר בין לבין אינספור הנפילות מרום המשענת שהסתיימו בחבטה ברצפה, שולב המגש בגב המושב שלפני הילדון אשר סיפק את מכת המוות.

היכן שהוא מעל המים הטריטוריאליים של ישראל, גיא הפסיק ליבב והשקט שחזר לטיסה, גרם לי להרהר על דברי מנהל המוצר של פיג'ו שדיבר על כמה קשה לספק מוצר איכותי; על כמה יקר להציע זאת ועל כמה מסובך לשנות את תפיסת האמינות אצל הלקוחות. אם יש משהו אותו ניסו קברניטי פיג'ו להחדיר לי ולעמיתי לאורך התקופה בה שהינו לצידם ובמחיצת ה-508 החדשה, זה נושא האיכות והאמינות. הם לא הפסיקו לדבר על הדור החדש של מוצרים איכותיים ברמה שטרם יצאה משערי החברה שבראש, ה-508. אם לרגע נשים בצד את ה-RCZ הספורטיבית, ואת העובדה כי ה-607 הסאלונית כבר אינה מיוצרת ולא בטוח שתוצג לה מחליפה, אזי ניתן לומר כי פיג'ו 508 היא ספינת הדגל החדשה של פיג'ו והיא זו הנושאת את תו האיכות העילאי של המותג.
אז כיתתנו רגלינו לספרד להכרות ראשונה עם הנסיכה; פתחנו וסגרנו כל דלת ותא, לחצנו וסובבנו כל כפתור ובורר, חרשנו את ההרים והערים והנה מה שגילנו.
צילום: יואל שורץ, יצרן
גלגל הגה עמוס במתגים ולחצנים
נראית קצת אחרת?!
במבט ראשון לכיוונה של ה-508 נגלתה צללית מוכרת של ה-407, בין היתר בגלל מכסה המנוע הארוך וזווית הקורה האחורית. יש שיראו במראה אבולוציה טבעית. לדעתי, מחלקת העיצוב החיצוני פשוט לא קיבלה את התקציב אותו דרשה. שלא תבינו לא נכון, ה-508 נראית מצויין (האמינו לי, התמונות עושות לה עוול), אלא שהמראה הכללי אינו שונה מספיק מקודמתה וזה חבל, במיוחד כשמנסים לשנות תדמית המותג. במבט מקרוב זה כבר סיפור אחר וכאן כבר אפשר לראות ירידה לפרטים כמו 7 נורות לד בסידור פרח בתאורת החזית או תאורה אחורית בעלת 3 שקעים אורכיים שנראים כמו שריטות מטפריו של אריה (במיוחד בלילה כשאלה דולקים).
ישיבה מאחורי ההגה תגלה תא נוסעים שונה מהותית מבעבר, מהודר, אלגנטי ובעל ניחוח כמעט ויוקרתי. גם החומרים נעימים למגע, לסיבוב וללחיצה ורובם גם עושים רושם איכותי ועמיד לנזקי החיים. בהחלט קפיצת מדרגה ממה שהכרנו מפיג'ו בעבר, ברמה של הטובות מאירופה והעיקר בהתאם לשאיפות דירקטוריון פיג'ו. אלא שלא הכל ורוד ופה ושם נמצא פלסטיק שאינו ברמה המצופה (מסגרת התצוגה העלית, למשל) או פספוס ברמת הגימור כמו התא שבתחתית הדשבורד מול ברך שמאל שאינו מסתיר לגמרי את צמת החיווט שמאחוריו. מה שתא זה כן מסתיר, זה את פקדי השליטה על התצוגה העלית. המיקום התמוה ביחד עם מכסה התצוגה העלית מגלים שכנראה מערכת זו לא נלקחה בחשבון בעת התכנון.
גם הנדסת האנוש ב-508 אינה מושלמת, לחצני מערכת השמע המקורית (של JBL שנשמעת נהדר אגב) מבולגנים וצפופים, פקדי מערכת בקרת האקלים דורשים זמן הסתגלות, ואוסף הבוררים והכפתורים על גלגל ההגה מתאים לבוגרי מוצרי פיג'ו וסיטרואן בלבד. בנוסף, בין המושבים נמצא את מערכת השליטה המרכזית על מערכת הניווט/רדיו/טלפון אשר עובדת מצוין ובעלת תפריטים ברורים ואינטואיטיביים לשימוש. אלא שסביבה מקבץ לחצנים נוסף הגורם לעומס ולבלבול בעת שימוש עיוור.
גם מחזיקי הכוסות (הנפתחים באופן מרוכך ואלגנטי, יש לומר) ממוקמים גבוה מדי – בין מערכת השמע למסך הניווט. מיקום המצריך מעט אקרובטיקה בהוצאת/הכנסת המשקה, במיוחד עבור הנהג הישראלי שביושבו מאחורי ההגה עסוק בלהטוטי נהיגה הכוללים גילוח או איפור (אתם מוזמנים לשייך את המגדר), הצמדת הסלולר בין כתף ימין לאוזן וסיבוב גלגל ההגה עם הברך. ואם כבר נגענו בנושא הסלולר – אין מקום להניח אותו בגרסאות המאובזרות ביותר של הרכב.
צילום: יואל שורץ, יצרן
תאורה אחורית נראית כמו שריטות מטפריו של אריה
ובכל זאת, למרות עומס היתר, ברגע שמשתלטים על הכל, העסק עובד מצויין; המזגן יעיל מאוד (עד כמה שניתן היה להתרשם מהיום האביבי לו זכינו), תאורת הפנים מאוד עשירה (אפילו מאחור), הלחצנים לסוגיהם נעימים למגע והכל מרוכך. אבל מעל הכל האווירה כולה מלווה בתחושת גודל ומרחב כשה-508 מתברגת בקצה העליון של הקבוצה, גם מלפנים ובמיוחד מאחור. שם אגב, נמצא מושבים נוחים, בעלי תמיכה טובה ומוגמרים בקפידה. התלונה היחידה היא מרווח ראש מצומצם לגבוהי קומה במושב האחורי. גם תא המטען נמצא בפסגת הקבוצה, שני רק לסופרב, ובעל פתח גדול רחב.

מנערים את הרעמה
על פיג'ו 407 אולי התנוסס אריה בחזית, אך על הכביש המכונית לא יכולה הייתה להיות רחוקה יותר מסטריאוטיפ זה, מכל בחינה שהיא. פיג'ו 508 זה כבר סיפור אחר. כל לחיצה על מצערת יחידת הטורבו-בנזין, משחררת את האריה מרביצה בסוואנה, בריצת רעב אל עבר הטרף. וכמובן כל עוד רוצים "בשחרור עצמות" אין בעיה לעשות זאת, ובשאגה ראויה וערבה לאוזן יש לומר. יחד עם זאת, בתנועה עירונית, היכן שהסל"ד נמוך, העדר כוח זמין מורגש. בנקודה זו הינו שמחים גם לספר לכם כיצד מתמודד האריה עם תיבת ששת ההילוכים האוטומטית, אלא שבהיותי באירופה, לא היה רכב מבחן שכזה ולמנוע החשוב ביותר מבחינת הלקוח (1.6 ליטר טורבו-בנזין 156 כ"ס) שודכה תיבה ידנית בלבד. מצויינת אגב, יש לומר. האוטומטית היחידה מבין רכבי המבחן, שודכה למנוע הבכיר בהיצע פיג'ו, טורבו-דיזל עם 204 כ"ס שמחליף מנוע V6 נושן. כאן כבר האריה מציג אורך נשימה טוב יותר ביחס לעמיתו הבנזיני ללהקה. את התיבה אפשר רק לשבח ולומר שפעולתה מעודנת וחלקה ובעת פקודה אגרסיבית גם דואגת להורדת ההילוכים בזריזות.
אבל ה-508 אינה מציגה רק אריה עם לב חדש, אלא אריה עם נימוסים תואמים. נכון, פיג'ו 508 אינה מתיימרת להיות משפחתית ספורטיבית, אבל למרבה ההפתעה היא כן בנוייה כך. יש לה מרכב מרוסן עם מעט מאוד נטייה לגלגול, יש לה אחיזה גבוהה ומערכת בקרת יציבות ליברלית ומרוככת כך שגם כשדוחקים ב-508 היא נכנסת לפעולה רק ברגע האחרון, לזמן קצר ומייד נעלמת מבלי להותיר את הנהג חסר כוח. האריה לוגם הבנזין עוד מפתיע עם הגה שבעידן בו אנו חיים ניתן לכנות "מתקשר" עם משקל נכון ודיוק ראוי, יחד עם התנגדות פחותה בהתנהלות עירונית. גרסת הדיזל הבכירה מציעה לעומת זאת אף כבד יותר ומהנה פחות לנהיגה ביחס לגרסה הבנזין. הסיבה היא שבגרסת הדיזל הבכירה נמצא מלפנים את מתלה ה-407 (עצמות עצה כפולות) בעוד בשאר הגרסאות – דיזל ובנזין – נמצא מתלה חדש (מקפרסון). לטענת פיג'ו הסיבה לתכנון המחודש הוא הוזלת עלויות, משקל מופחת ויכולת התנהגות עדיפה. מנהיגה במוצר המוגמר ניתן לומר שהם בהחלט צודקים לגבי נושא ההתנהגות, אלא שבדרך הם מעט פספסו בגרסת הבנזין את נקודת הנוחות לעומת גרסת הדיזל הבכירה שמרגישה נוחה יותר בכל תנאי הדרך. עם זאת לא מדובר בהבדל קיצוני בין הגרסאות ושתיהן מציגות רמת נוחות טובה מאוד שלמרבה ההפתעה אינה מגובה באותה רמה של שקט המצופה מרכב שכזה. זה לא שה-508 רועשת, אלא שרחשי הדרך בכל זאת מצליחים לחדור אל חדר האירוח של המכונית בסביבות מהירות שיוט וב-120 קמ"ש גם מצטרפת שריקת רוח.
צילום: יואל שורץ, יצרן
ה-508 לא רק נראית גדולה, היא באמת גדולה
טורף חדש בג'ונגל הישראלי
כשהגיעה הג'ירפה לבית האריה בספר 'האריה הרעמתן והג'ירפה גם*', היא הייתה בשוק; מה עובר עליו? מדוע הוא נראה שונה? האם הוא לקח משהו? ואם כן, למה לא הביא גם לה? הספר מדבר על הסטריאוטיפים שיש לנו כלפי זולתנו ומנסה לומר לנו לוותר על הדעות הקדומות שאנחנו אוחזים באדיקות. כך גם המצב כאן, אנשי פיג'ו לא יכלו להדגיש יותר שלפנינו אריה מזן אחר; לא עצלן, אלא עם מנוע נשכן; לא רופס אלא כזה שיודע "לקחת סיבוב"; לא צנום וכחוש, אלא גדול ממדים וגבה קומה; לא מט-ליפול עם שיניים תותבות, אלא חסון מהודק ועמיד לתחלואי הזמן. בקיצור – מלך אמיתי, גאה, בריון ובעל שושלת מפוארת.
מהמעט שטעמנו, בהחלט נראה שזה המצב. הוסיפו לכך שהאריה החדש שיגיע אלינו באפריל הקרוב גם מתומחר באופן אגרסיבי, החל מ-160,000 שקלים עבור גרסת הבנזין, ותקבלו טורף חדש וראוי בג'ונגל הישראלי.

*דב אלבוים, הוצאת עם עובד