MG550MG המקורית לא הייתה יצרנית רכב במלוא מובן המילה. כמו שרומזים ראשי התיבות שלה – "הגרז' של מוריס" – היא התבססה בהקמתה על כלים של מוריס. ובכל זאת, מה היה חושב ססיל קימבר, שהקים את MG ב-1923, על גלגולה לסין הרחוקה? מה היה אומר על כך שבסין מסמנים ראשי התיבות "ג'נטלמן מודרני"? או על כך שהמותג שהתפרסם בזכות דו-מושביות פתוחות, הפך אחד מראשי החץ של תעשיית הרכב הסינית לכיוון המערב?

אבל משהו מהמסורת נשמר. כמו "פעם", גם MG550 מבוססת על מכונית של רובר – ה-75. ה-550 מבוססת בדרך זו או אחרת על תוכניות לייצר אחות קטנה ל-75, שהוצגה בז'נבה 2002 כ-RDX. בסיס הגלגלים שלה קצר ב-5 ס"מ מב-75 והאורך הכללי ב-13 ס"מ. מנוע ה-1.8 ליטר המוגדש מבוסס על סדרת ה-K של רובר מתחילת שנות התשעים – ב-75 הוא ייצר 150 כ"ס, לעומת 161 כ"ס לגרסה החדשה שפותחה בסיוע ריקארדו הבריטית. המומנט נותר זהה – 21.9 קג"מ – אך הוא מושג בסל"ד גבוה מבעבר (2,500 לעומת 2,100).

בחנייה
בסין נמכרת המכונית כראווי, אבל אלינו מגיע המכונית תחת מותג MG והגעתה מסמנת הרבה יותר מתחייה מוזרה למותג כמעט לא מוכר בארץ. זהו רכב סיני ראשון שנמכר אצלנו, אירוע חשוב בהתחשב בעניין שמושכת תעשייה זו בארץ.
והיא נראית טוב. משהו בה משגר רמז לכיוון ה-75 (וב.מ.וו) אבל היא נראית עדכנית ונעימה לעין, עם ישבן גבוה וצללית מוארכת. החרטום המעט מקושקש עם השבכה הגבוהה, דורש הסתגלות ממש כמו הסמל הגדול שאינו תואם לחרטום. בסין, כאמור, היא לובשת סמל אחר.
צילום: תומר פדר
רובר 75

פתיחת הדלת, בייחוד במכוניות שהגימור הפנימי שלהן בצבע בז', מפתיעה. העור, דמוי העץ והאבזור יוצרים תחושה עשירה מהצפוי. באותה מידה ברור שמדובר במכונית מתרבות אחרת, שמעדיפה גוונים רעשניים על פני האנינות האירופאית. זה בולט בשפע דמוי העץ שמגיע (במקום עור) אפילו לידית בלם היד המוזרה למראה ולתפעול, וממשיך עד למסגרת אדומה זוהרת למחוונים ולגווני תאורת הפנים.
הירידה לפרטים פחות מרשימה. המחוונים מקוריים למראה עם מד סל"ד מרכזי גדול שמוקף במדי דלק וחום (מנורות צבעוניות), ומד מהירות דיגיטלי מוזר משמאל, אבל משהו בהם נראה אקראי, לא קלאסי וגם לא נוח בלילה. כך גם הצג של מחשב הדרך שתפעולו מוזר.
חלק מהמתגים, בייחוד אלה שעל ההגה, נראים מיושנים. על בלם היד המוזר כבר דיברנו אבל גם בורר ההילוכים אינו איכותי וחסר את הקליק והדיוק במעבר בין המצבים. מצד שני, איכות ההרכבה טובה מהצפוי ולאורך מאות הקילומטרים שעברנו עם המכונית, היא הייתה חפה מקרקושים או רשרושים, ונתנה תחושה מוצקה.
צילום: תומר פדר
לוח מחוונים מקורי אך סידור המידע אקראי

ב-MG מנסים לחפות על החסרונות באבזור שופע: זה כולל עור, חשמל למושבים, גג נפתח, חישוקים קלים, בקרת אקלים, החלפת הילוכים מההגה, ומערכת שמע מקורית (שבמכונית ההדגמה הוחלפה במערך מולטימדיה עשיר אך פחות נוח עם מצלמה אחורית). אבזור מכונית אירופאית/יפנית/קוריאנית/אמריקנית לרמה מקבילה תעלה את מחירה לאזור ה-180,000 שקל ויותר, וכאן תיפרדו מ-145,000 שקל.

ממושב הנהג קל להסתגל ל-MG, וגם אם היא מפגרת בבירור אחרי המיטב האירופאי והיפני, הפער אינו עצום. המושב עצמו מוזר מבחינת תמיכות ואינו נוח במיוחד, וטווח הכיוון המוגבל לא מאפשר לי למצוא תנוחה גבוהה מספיק. גם הראות, בייחוד לאחור, אינה טובה בגלל השמשות הצרות.
בניגוד למושב הקדמי, זה האחורי לא כולל בליטות מוזרות והמרחב סביר, גם אם מעט מוגבל לברכיים ותנוחת הישיבה הנמוכה לא תורמת לנוחות – ולמרות זאת מרווח הראש לא מדהים. מצד שני, יש פתחי מיזוג. תא המטען גדול, אבל שפת ההטענה הגבוהה יוצרת מפתח צר, וסגירת המכסה דורשת זרוע חזקה.

בנסיעה
יציאה מהחניה מבליטה תחושה נוקשה מכיוון המתלים ונוחות בינונית בעיר ובייחוד מחוצה לה. זה לא ממש נורא, אבל ברור שמשהו בכיול אינו מוצלח. ולא, אל תפתחו ציפיות ספורטיביות בגין המתלים הקשוחים – ההגה, הכבד בחניה, הופך בנסיעה קליל מדי וחסר תחושה, ממש כאילו אינו מחובר לגלגלים הקדמיים. זה פוגע ביציבות הכיוונית ובתחושת הביטחון וחבל, כי מעבר להיגוי מציעה ה-MG – במפתיע? – התנהגות נאותה, צפויה ובטוחה, עם אחיזה טובה ותת-היגוי סביר שיכול להתחלף בהידוק קו אלגנטי עם הרפיה מהמצערת.
הבלמים לעומת זאת הציעו תחושה קהה, שאינה נוסכת ביטחון (למרות יכולת סבירה).

התנעת MG550 – דחיפת מפתח אלקטרוני לשקע ולחיצתו – דורשת הסתגלות. אבל בפעם השנייה אני מצליח ומעיר את מנוע ה-1.8 ליטר המוגדש (161 כ"ס). למרות הדמיון בנפח וההספק ליחידה של פולקסווגן, אל תצפו לדמיון באופי ובביצועים. מדובר ביחידות מדורות שונים. אין כאן את זמינות הכוח המיידית מסל"ד תת-קרקעי שהתרגלנו לקבל במנועי הטורבו המודרניים. אפשר לקבל אומנם ביצועים נאותים אם מקפידים למעוך את הדוושה, אך המנוע מתחיל להיות אפקטיבי רק בסל"ד גבוה יותר (מ-2,500 סל"ד), והכוח מגיע אחרי השהיה קלה, בעיקר בסל"ד נמוך.
בנהיגה רגועה המנוע שקט יחסית ונעים, אך מאזור ה-3,000 הוא מתחיל באופן הדרגתי להפגין נוכחות, וכשמגיעים לאזור ה-4,500 סל"ד הוא כבר משגר גרגור בשרני שמזכיר את הצליל של רובר, אבל בעוצמה מוגזמת שמאיצה בך להעלות הילוך. המנוע גם לא חלק במיוחד, ומשדר רעידות מורגשות בעמידה. תיבת ההילוכים (5 יחסי העברה של איסין) משלימה תמונה לא מבריקה – היא אינה ששה להוריד הילוכים (גם בתפעול ידני) ועושה זאת באופן איטי. זה פוגע בקצב אבל לפחות הפעולה רכה. צריכת הדלק הייתה סבירה ונעה בין 8.0 ל-12.5 ק"מ לליטר.
צילום: תומר פדר
MG550 מפתיע עם התנהגות נאותה, צפויה ובטוחה, עם אחיזה טובה
Made in China
הסיכום תלוי במטען איתו הגעת לפגישה. אם, כמוני, הגעת עם הדעה הקדומה שמסין מגיעים הזולים והפחותים שבמוצרים, הרי שתופתע לטובה. מדובר במוצר הרבה יותר שלם ומגובש מכל מה שפגשנו מסין, ולא בכלי שמעניק תחושה זולה ופשוטה. אם נשווה אותה למצב המוצרים שהגיעו מקוריאה אך לפני כעשור וחצי, נראה ש-MG במצב טוב יותר.
אבל אם הגעתם בצפייה לפגוש מכונית שתעמוד כתף אל כתף עם המשפחתיות הגדולות מהדור הנוכחי, אתם עלולים להתאכזב. ה-MG אינה מכונית זולה באופן מוחלט, גם אם היא זולה יותר מהמתחרות, בעיקר בהתחשב ברמת האבזור. היא בחרה להיות זנב לאריות ולהסתער על שוק שבו המחיר הוא לא הכל. וזה כבר אתגר קשה. מצד אחד MG550 מצוידת יותר, וזולה במעט, אבל מאידך היא הרבה פחות רהוטה, מלוטשת ובשלה מהמיטב בקבוצה המאוד תחרותית הזו, ולא בטוח שהלקוחות בקטגוריה הזו מוכנים להתפשר כמו לקוחות בקטגורית המיני תמורת הפרש כספי.
לזכותה של ה-MG יאמר שכמכונית היא כבר יכולה להתמודד בליגה, אבל כנראה לא תוכל לנצח. האם האבזור העשיר יכול לפצות? אנחנו לא בטוחים.