מיצובישי אאוטלנדר
בסוף 2009 עבר מיצובישי אאוטלנדר, רכב הפנאי הקומפקטי, מתיחת פנים. בנוסף לשינויים הרגילים, קיבל האאוטלנדר גם גרסת-בסיס מוזלת עם שינוי מכאני מהותי: מנוע 2.0 ליטר עם תיבה אוטומטית-רציפה והנעה קדמית. את הגרסה החדשה מציעים עם חמישה מושבים ובשתי רמות גימור – Invite בסיסית ו-Instyle של רכב המבחן. ההבדלים: ריפודים בשילוב בד ועור סינתטי, מוטות גגון מקוריים ובקרת שיוט, ואפשרות להעברת הילוכים מההגה. ההבדל במחיר: 9,000 שקל (170,000 מול 179,000 שקל. מחיר ה-2.4 ליטר 4X4 מתחיל ב-200,000 שקל).
הבדלים
בנוסף למושבי השורה השלישית החסרים, גרסאות ההנעה הקדמית לא זוכות לקבל מערכת סיוע לזינוק בעליה שיש בגרסאות הנעה כפולה. לשתי רמות הגימור בקרת אקלים, חיישן אורות ותא כפפות כפול שחלקו העליון ממוזג. מנוע הקטן וויתור על הנעה כפולה חסכו 90 ק"ג מבורכים במשקל העצמי.
את האאוטלנדר המעודכן קל לזהות בזכות חזית מיצובישי העדכנית, אך לא בטוח שהחרטום החדש והאגרסיבי הוא גם יפה יותר. בתא הנוסעים כבר קשה לזהות חידושים. ראוי לציין את מנופי תפעול ההילוכים, שהינם ארוכים, מתכתיים ומעוצבים למשעי.
בצד המכני, הכנסת מנוע קטן ומוחלש לא יוצרת ציפיות גבוהות, אבל האאוטלנדר התגלה כהפתעה נעימה. המנוע החדש, ממשפחת MIVEC של מיצובישי עם תזמון שסתומים משתנה, מציג נתונים ממוצעים לגמרי: הספק מרבי של 147 כ"ס, 23 פחות מה-2.4 ליטר, והמומנט סביר: 20.3 קג"מ (3.4 פחות) ב-4,200 סל"ד.

כוכב הבית
שילוב המנוע עם תיבה רציפה התגלתה כמסמר הערב, והיא זו שנותנת למיצובישי אאוטלנדר זכות קיום. התיבה מפצה על העדר כוח וגמישות במנוע, ומאפשרת זינוק סביר מהמקום בלי יותר מדי רעש, ושיוט נינוח בכביש בינעירוני (100 קמ"ש בכ-2,000 סל"ד). המנוע הוא אמנם לא תחנת-כוח מלהיבה, אך הוא שקט וחלק כל עוד רגל ימין לא יוצאת מכלל שליטה.
יותר מכך: משהו בשילוב המנוע והתיבה משרה נינוחות, ויוצר נהיגה רגועה. סוג של רגיעון. כך שבחלקים ניכרים של המבחן לא ממש הרגשנו מחסור כוח, פשוט כי לא דרשנו הרבה. לכן גם לא פלא שקיבלנו יותר מתשעה קילומטרים לליטר בממוצע, ואפילו 11 ק"מ בתנאים אופטימלים. לפי הנתונים הרשמיים, גרסה זו חסכונית ב-13.5% מה-2.4 ליטר.

אם בכל זאת תרצו לנצל קצת יותר את המנוע, תגלו פגיעה צפויה בביצועים. זמן התאוצה הרשמי ל-100 קמ"ש עולה מ-10.8 שניות ל-12.2, ובפועל האאוטלנדר 2.0 לא זריז יותר ממשפחתית רגילה. המהירות המרבית המוצהרת, אותה לא בדקנו, עומדת על 190 קמ"ש, זהה במפתיע ל-2.4 ליטר. עקיפות דורשות לחיצה החלטית על הדוושה, עם עליה תואמת בסל"ד ופגיעה בנינוחות הכללית, למרות שגם קרוב לקו האדום המנוע נשאר שקט יחסית.
צילום: תומר פדר
בכל המצבים התיבה הרציפה מתפקדת היטב, אבל גם היא מגיעה למגבלותיה תחת עומס רצוף – נסיעה בכביש הררי למשל, אז היא לא לעיתים תרה הלוך-ושוב אחר הסל"ד הנכון, מבלי להתייצב. זה הזמן להשתמש במנופי ההילוכים (או בידית, אם קניתם את הגרסה הפשוטה), כדי לתפעל אותה כמעין טיפטרוניק עם שישה "יחסי העברה". אז גם העסק פועל מצויין. יש רק לציין את הבחירה החריגה של מיצובישי בהילוך שישי אולטרא-ארוך לטובת חסכון בדלק: במעבר בין חמישי לשישי נופל הסל"ד בכמעט חצי.
פחות זה יותר
מבחינת תכונות דינמיות, לא ציפינו לשוני מהותי לעומת גרסת ה-4x4, וכך היה. מיצובישי אאוטלנדר נותר בין היותר-טובים בקבוצה. למרות שהבדל המשקל לא הורגש, כן זיהינו היגוי בעל משקל ודיוק טובים יותר, תחושת שליטה עדיפה על המרכב, וככל הנראה מעט פחות נוקשות מתלים, עניין שיש לבדוק זו לצד זו כדי להיות בטוחים. נוקשות יחסית נרשמה רק בנסיעת שבילים מתונה. ואם כבר הזכרנו שטח והנעה קדמית, עדיין מדובר ברכב-פנאי גבוה עם צמיגים גדולים יחסית, ומרווח גחון שמאפשר לו לעבור במקומות שמשפחתית רגילה תעצר בהם. ליותר מכך גם ה-4x4 ומתחריו לא ממש משמשים.
בשורה התחתונה, האאוטלנדר הנעה קדמית הוא תוספת מבורכת להיצע הדגם, ועבורנו מדובר גם בגרסאות המועדפות מבחינת תמורה למחיר והתאמה למשימה.