אחח, תקשורת הגה. מושג חמקמק ושברירי אשר נישא בגאון על דל שפתותיהם של חובבי נהיגה רבים מספור. המבוגרים שבהם נהנים לספר איך המכוניות של פעם היו מחייגות היישר אל מרכזי העונג שבהיפותלמוס ומדברות איתם מרוקאית, פולנית או פרסית שוטפת, כתלות במוצא של נהג המרוצים החובב (ואולי זה צרפתית, יפנית או גרמנית?). הצעירים שבהם נזכרים באוטו הראשון שלהם, איזו פיג'ו או רנו אלמותית עם הגה שמתנצל בפניך אם עלית על נמלה ומהווה ערוץ ישיר בינך לבין הצמיגים גם בשיוט רגוע על איילון. בלי תקשורת הגה, אומרים אלה וגם אלה, לא נשאר באוטו דבר. לא הנאה ולא יכולת, לא מבטא ולא ניצולת. כלום, נאדה. האוטו פסול לנהיגה כאילו סבל מפגיעת שלדה עמוק מעבר לנקודת ריתום המתלה. ואם כבר מתלים – מה הם לעומת אותה תקשורת נשגבת? מהו מנוע ביחס למעבר הנתונים הבלתי פוסק מהגלגלים אל האצבעות? מהם בלמים רגישים ועוצמתיים אל מול האושר המתקבל משינויי המשקל בהגה בעת המריחה של תת-ההיגוי? טוב, הבנתם את הקטע.

לפני מספר שנים פרסמתי ברשת מאמר שכותרתו "ידידו הטוב ביותר של הנהג". (ניתן להגיע אליו גם כיום באמצעות ידידו הטוב ביותר של הגולש – גוגל). במאמר ניסיתי לתמצת את מאפייני ההיגוי במכונית בראייה יומיומית וגם ספורטיבית. הוא הקיף מאפיינים כגון משקל, אורך, שטח מת, דיוק בהפנייה, לוחמת שיבושים, לוחמת מומנט וצורה, כאשר המאפיין האחרון הוא אותה תקשורת חמקמקה. התקשורת, כך אני גורס, איננה הרכיב הראשון במעלה ביחס לאיכות פעולתו של ההגה, אלא אלמנט המושפע משאר המאפיינים ומשלים אותם. לכן הדגשתי כי ההגה לא "מתקשר" אלא "מאפשר" – מאפשר לנהג להפנות את הרכב באופן הטוב ביותר. ההגדרה שלי לתקשורת, כפי שנכתבה במאמר, היא: "היכולת של ההגה להעביר לנהג את המידע המדויק ביותר באשר לכמות העומס על הגלגלים. המידע מועבר לנהג באמצעות שינוי במשקל ההגה כתלות בעומס". לא אפרט עוד בנושא זה כיוון שהכל נמצא במאמר, ורק אספק חומר למחשבה בנוגע לחשיבות התקשורת ביחס למאפיינים האחרים: דמיינו הגה בעל חמישה סיבובים מנעילה לנעילה, עם שטח מת ענק במרכזו, חוסר דיוק משווע ולוחמת מומנט אדירה – הגה כזה, גם אם יתקשר כמו הדודה מרים אחרי שתי כוסות יין בארוחת שישי, יהיה כמעט חסר תועלת בנהיגה ספורטיבית, ויהיה מאוד לא משרה ביטחון בנהיגה יומיומית.
צילום: תומר פדר
הנושא עליו כן רציתי להרחיב נוגע לתפיסה של תקשורת ההגה בעיני ציבור חובבי הרכב. פעמים רבות מדי אני נתקל בנהגים ספורטיביים, אשר בכל שיחה בנושא מכוניות נאחזים בנושא התקשורת משל היה התקווה שחוק הספורט המוטורי יביא סוף סוף לפריחת התחום בארץ. הם לא מדברים על הגה כמכלול. הם מתייחסים אליו כטלפון סלולרי. לא אכפת להם באמת מאיזון השלדה, גמישות המנוע ונשיכת הבלמים. הם פוסלים או מאדירים מכונית בזכות הגלגל בתא הנוסעים ושוכחים מכל השאר. ה"בכייה לדורות" הנוכחית שלהם היא ההגה החשמלי. הם פוסלים אותו כחסר תקשורת ונעצבים על כל מכונית חדשה המתהדרת בו. כאילו שלשאר המכוניות החדשות, אלו שעדיין נעזרות בהגה הידראולי, יש מערכת היגוי שמדברת עם לווינים. באמת אפשר לחשוב.
לכל אותם אנשים אני אומר – תתעוררו! צאו מהקיבעון! המכוניות של פעם לא היו תמיד מהנות יותר ומרבית ההגאים של היום, גם החשמליים שבהם, טובים פי כמה מרוב מה שמכרו לכם בשנות ה-80 וה-90. נתחיל בזה שהגה הידראולי מול חשמלי זה לא תקשורת מול ניתוק טוטאלי. יש מספיק מצבי ביניים ומספיק מאפיינים אחרים בעלי השפעה רבה יותר, בעיקר בנהיגה יומיומית, אבל גם עבור נהיגה ספורטיבית. ואת זה אני אומר לאלו מכם שאשכרה יודעים להבחין בתקשורת הגה ולא רק לצטט אותה מעל דפי מגזינים וקטלוגים. מספיק אנשים שיבחו בפני את מערכת היחסים האינטימית שלהם עם ההגה של מכונית כזו או אחרת, בעוד לי רק התחשק לספר להם כמה ההיגוי מחורבן ולשאול אם הם שומעים צלצולים באוזניים, כי זו התקשורת היחידה שהם מקבלים...

נכון, במכונית ספורטיבית אני רוצה הגה מתקשר. ברור שעדיף לקבל מקצות האצבעות את האינפוטים הדרושים, עוד לפני שהם מגיעים לישבן, לאוזניים או לעיניים. כל שאני טוען הוא שניתן בהחלט להסתדר גם בלי הערוץ הדו-כיווני הזה. יש ערוצים אחרים, יש אלמנטים אחרים להנאה ויש הגאים מצוינים שהם חסרי תקשורת כמעט לחלוטין, במובן ההגדרתי של המילה. הם קצרים, מהירים, מדויקים ונעימים מאוד לאחיזה. אז הם לא מספרים לך בדיוק כמה תת-היגוי התפתח ולא מאבדים מספיק משקל עם המעבר להיגוי יתר. כל עוד הישבן, פעולת המתלים וגלגול השלדה מספרים לך על כך – אתה תהנה גם בלי לתקשר עם חוצנים. בתנאי שהאוטו יודע לעשות את העבודה, כמובן. די לפסול מכוניות בגלל ש"ההגה מת" ומספיק להצהיר שהאוטו לא מהנה כי ההגה חשמלי. הרי כל חובב רכב בר-דעת היה מעדיף את הדור הנוכחי של הקליאו ספורט על פני הוט האצ' עם הגה עשיר בתקשורת משנות השמונים. ולא תמצאו אף אחד שיגיד שהונדה S2000, נגיד, לא מהנה לנהיגה. לגרסאות הטורבו של האימפרזה לדורותיהן יש הגה די מחורבן במרבית המובנים – אבל כמה מכם יעדיפו לנהוג כיום ב-205GTI או גולף GTI דור ראשון, על פני נינג'ת ההנעה הכפולה? תורידו, תורידו את היד. מתי פעם אחרונה נהגתם באחת מאלו? כנראה שזה היה בשנות התשעים... אגב, גם בפרארי 599 ההגה לא ממש מתקשר. באמת זבל של אוטו.
צילום: תומר פדר
בשורה התחתונה, כמה מכם באמת היו מעדיפים מכונית ספורטיבית "מתנהגת" עם מתלים רכים מדי, אחיזה נמוכה, גיר מחורבן והגה ארוך וכבד מדי, אך עשיר בתקשורת, על פני ספורטיבית מודרנית עם התנהגות טובה ומהנה פי כמה, מנוע כפול בהספקו, גיר ודוושות מעולים והגה חד, מהיר, מדויק ו...חשמלי למהדרין? נורא קל להיתלות באילנות העבר, הרבה יותר קשה להודות שהיום הם כבר לא נראים כל-כך גבוהים.
ההגה החי מת. יחי ההגה המת. מסתבר שלא כל-כך נורא בעולם הבא...