ליד לי-און אני יוצא מניסאן 370Z, לוקח כמה צעדים לאחור ומתפעל כיצד החברה שהביאה לעולם את ניסאן טידה הכעורה, הצליחה ליצור רכב כל-כך אלגנטי. הצללית הבסיסית כמעט זהה לזו של ניסאן 350Z המנוחה, אבל נגיעות פשוטות של גאונות משדרגות את החבילה משמעותית. ראו למשל את הפנסים האחוריים הנמתחים לפנים כבומרנג, ואת מקביליהם הקדמיים הנמתחים אחורה באותו האופן. פשוט נפלא.
 
הפרטנר שלי לשעתיים האחרונות הוא מדריך הנהיגה המתקדמת ראם סמואל, שצורף לנסיעה על-ידי ניסאן כסוג של בייביסיטר-לילדים-גדולים. אנחנו מכרים ותיקים ואני דווקא מרוצה מההזדמנות לקבל ממנו קורס מזורז, אבל את הנסיעה שנינו מתחילים בניסיונות נואשים לכבות את מסך המגע המטופש שהחליף את מערכת הסטריאו ברכב המבחן. מדוע לוותר מלכתחילה על המסך המקורי ולייבא את הרכב עם תא בעל מכסה מיותר? לקרסו הפתרונים.
 
צילום: ניצן אביבי 
 
יש עוד כמה מוזרויות באזור ההגה, כמו חוסר כוונון לעומק והנדסת אנוש לא מושלמת, אבל שאר תא הנוסעים הוא מקום נעים למראה ולמגע. מהנורות הקטנות של מד הדלק וחום המנוע, ועד לשלישיית השעונים הנאה (והלא באמת שימושית) בראש הקונסולה. מה שיותר חשוב הוא שמהכניסה הראשונה אתה מרגיש בבית. מושבי העור האוחזים, ההגה השמנמן וקטן הקוטר, ידיות העברת ההילוכים מאחוריו – הכל יושב כמו שצריך, מכין אותך לאטרף. וטוב שכך, כי זמננו קצר ויש הרבה להספיק. אז אני מתעלם מכל הממבו ג'מבו שחולק לי בקלסר מהודר – עשרות עמודים על בסיס גלגלים שקוצר, מפשק גלגלים שהורחב, שלדה שהוקשחה, מנוע שהוגדל, משקל שנחסך... ובאורח פלא נפתחים לפנינו הכבישים ומתרוקנים ממכוניות.
 
הקלסר ודאי מתאר כעת את "נחשול התאוצה", אבל אני לא זקוק לו בכדי לדעת שיש ל-Z עתודות של כוח כמעט בכל מצב. אותי יותר מעניין איך היא מתמודדת עם התיבה האוטומטית, שמגיעה כמו המנוע מדגמי אינפיניטי. גם כאן היא מהירה אך לא תמיד עקבית, וגם כאן שלושה יחסי ההעברה הראשונים קצרים מאוד – כדי להדביק אתכם למושב – וארבעת האחרונים ארוכים לצרכי שיוט רגוע. ה"חור" הזה בין הילוך שלישי לרביעי קצת מטריד במהירויות ביניים, כששיא המומנט עוד רחוק, אבל מהר מאוד אני מוצא שלמרבית הפניות עדיף להיכנס ברביעי דווקא ולא בשלישי על הקצה.  
למכונית יש די והותר כוח גם כך, ולמעט צליל המנוע הנפלא, היא לא אוהבת שדוחקים בה. ניסיונות לנהיגה אגרסיבית נתקלים בהקפצה של בקרות האחיזה ובטלטול המרכב לציר הרוחב. תרגישו זאת היטב אם תתנו מכת היגוי, מצערת או בלמים בכניסה לפנייה, ואפילו אם תורידו לשלישי. במקום זאת נהגו בה עגול, זורם, עדין, והיא תתגמל אתכם בשליטה מדויקת דרך ההגה, טונות של תקשורת מהשלדה וכמויות אחיזה אדירות בפניות ארוכות.
 
צילום: ניצן אביבי
 
אבל זו רק ההתחלה. בזמן הדחוק שעמד לרשותנו יכולנו רק לטעום. ראם שלצידי מדגיש שוב ושוב את חשיבות הבלימה הקלה בכניסה לסיבוב להכנסת האף לתוך הפנייה. את הצורך להזין בעדינות את הגז בכדי להמשיך בהיגוי-יתר עדין. את השמירה על המבט לפנים, לעבר הסיבוב הבא. ותוך כדי אני נשאב לתוך החוויה. כל המחסומים מוסרים. אני מהדק פניות עם דוושת הבלם, מאיץ חזק יותר ביציאה מהסיבוב, מתרגל לעצמאות המלאה של תפעול התיבה הידני. מבין שהמגבלות נמצאות רק בראש, וברגע שעושים את הסוויץ המתח משתחרר והאדרנלין מתחיל לזרום לכיוון הנכון.
 
אבל אז, כמובן, נגמר לנו הזמן. רק התחלתי לטעום את מה שהמכונית הזו מסוגלת לספק. לא לקחתי אותה אפילו למסלול או לסשן דריפטים. דוגמית לא מספקת לחלוטין. אז אם הזמנתם אחת, ויש לכם קצת זמן פנוי, נשמח לדייט מלא.