הצעת חוק המבקשת לחייב התקנת חיישני חניה בכל המכוניות החדשות הנמכרות בישראל, אושרה השבוע להצבעה על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, ואם לא יהיו הפתעות צפויה להפוך לחוק מאושר בתוך מספר חודשים – בין היתר תודות לתמיכת הממשלה בכלל ומשרד התחבורה בפרט. זו אינה הפעם הראשונה בה עוסקת הכנסת בהצעת חוק דומה, לאחר שבשנת 2009 עסקה בנושא הצעה של ח"כ אופיר פינס.
אלא שבדיקה שביצע מכון המחקר והמידע של הכנסת בחודש מרץ 2010 לבקשת ח"כ ציפי חוטובלי, מעלה ספקות בנוגע לתועלת שתצמח מחובת חיישני חניה. המחקר מגלה כי חיישני חניה לא הוכחו כיעילים במניעת נפגעים בתאונות דרכים בארץ או בעולם, וכי באף מדינה לא הפכו לאביזר בטיחות מחייב. יתרה מכך, חיישני החניה מוגדרים במרבית המקרים כאביזר נוחות, ולא כאביזר בטיחות.
מהמחקר עולה כי בישראל אין פילוח של נפגעים בתאונות לפי נסיעה לאחור, אך בנתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים קיימת קטגוריה המכונה "תאונות חצר". קטגוריה זו מתייחסת לתאונות המתרחשות סמוך למקום המגורים, כמו בחניוני בניינים וחצרות, וחלק ניכר מהן מתרחשות בנסיעה לאחור בזמן תמרון חניה או יציאה מחניה.
לפי נתוני הרשות, תאונות אלה נפוצות במיוחד בקרב בני המעמד הנמוך, בדומה למצב בעולם. בשנת 2009 למשל, נהרגו שבעה הולכי רגל בגיל עד ארבע שנים בתאונות שהוגדרו "תאונות חצר", ו-155 בני עד ארבע שנים נפגעו בדרגות שונות. מתוך מספר זה נרשמו 34 פצועים קשה ושישה הרוגים במגזר הערבי, לעומת הרוג אחד ותשעה פצועים קשה במגזר היהודי.
עוד מגלה המחקר כי לפי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, פעילות הסברה נרחבת שבוצעה בעיקר ביישובי הבדואים בדרום, הובילה לירידה חדה במספר הנפגעים בכלל וההרוגים בפרט בתאונות מסוג זה.
החיישנים יעילים, אבל
מכון המחקר של הכנסת מסביר עוד כי בין סוגי החיישנים השונים, ישנם כאלו המוגדרים אביזר נוחות, בעוד שאחרים נחשבים לכאלה המגבירים את הבטיחות.
הסוג הפשוט ביותר, חיישנים אולטרה-סוניים הנפוצים במכוניות פרטיות, נחשבים ללא יעילים במהירות הגבוהה משמונה קמ"ש. אלא שמרבית הרוגי התאונות בקרב הולכי רגל נהרגו במהירות גבוהה יותר. יתרה מכך, עורכי המחקר סבורים כי חיישנים מסוג זה אינם מדויקים דיו, ועשויים להוביל לכך שנהגים יסעו לאחור בלי להסתכל, תוך שהם מסתמכים רק על צפצופי החיישנים.
סוג שני ויקר בהרבה של חיישנים, הם חיישני לייזר סורק, המותקנים כיום בכל משאית וכלי רכב כבד. חיישנים אלה נחשבים למדויקים ויעילים במניעת דריסת הולך רגל, אך עלותם גבוהה מ-4,000 שקל, לעומת מאות בודדות של שקלים עד 2,500 שקל לחיישנים אולטרה-סוניים. עלות זאת הופכת את התקנתם בכלי רכב פרטי למעמסה משמעותית על רוכש הרכב.
שני סוגים נוספים של חיישנים הנחשבים עדיין לנדירים יחסית, הם מצלמת נסיעה לאחור וחיישני רדאר, שעלותם גבוהה יחסית. מצלמות החניה נחשבות ללא יעילות מכיוון שהן מחייבות מבט רציף למסך התצוגה ואינן מתריעות על פגיעה. מערכת רדאר יקרה מאוד, ומוצעת בינתיים בעיקר במכוניות יוקרה.