סביר מאוד להניח שתענו שהנהגים המסוכנים הם אלו ששותים, הצעירים, אלו שנוסעים מהר, אלו שמזלזלים בחוקי התנועה וכו'. אתם כמובן צודקים, אבל הם רק חלק קטן, מאד קטן.

אל תיקחו את זה אישית, אתם בחברה טוב. בכל תחילת אימון נהיגה נכונה ובטוחה ב"מסלולים", אנחנו שואלים את החניכים את אותה השאלה בדיוק ורק פחות מ-5% מהנשאלים מגדירים עצמם כמסוכנים (ואגב, אף אחד מהם לא מהסיבות הנכונות). הרוב המוחלט בטוחים שהם לא נהגים מסוכנים ומאשימים את הנהגים ה"אחרים" במצב.

ובכן מסתבר שרוב התאונות נגרמות לא ע"י הקבוצות המושמצות, אלא על ידי נהגים כמוכם וכמוני. אף אחד מהנהגים שאני מכיר לא יוצא מהבית בהחלטה שהיום זה היום לעשות תאונה, שהיום הוא חייב להרוג מישהו על הכביש או לחילופין לחזור הביתה על כסא גלגלים או שבדיוק היום נמאס לו מהילדים שלו, והוא יעשה הכל כדי שהם ייהרגו בדרך לגן או לבית הספר. ובכל זאת, תאונות קורות, והמון.

מאות אנשים נהרגים בישראל בשנה, אלפים נפצעים קשה ונשארים עם נכות לכל החיים ועשרות אלפים נפצעים פחות קשה וגם הם סוחבים מגבלה גופנית ו/או רגשית כזו או אחרת לכל חייהם. האמת היא, שרוב תאונות הדרכים נגרמות בגלל שנייה או שתיים של היסח דעת ו/או טעות בשיקול דעת ו/או תגובה שגויה לסיטואציה שנוצרה בכביש. זאת ועוד, אם תשאלו את הנהג אחרי התאונה מה גרם לה, רובם לא ידעו לענות לכם. התשובה השכיחה תהיה "נהגתי לתומי ופתאום קרתה התאונה..."

החדשה הרעה בכל הסיפור הזה היא, שכל אחד ואחד מאיתנו מסכן, בעצם נהיגתו, את עצמו ואת הסביבה. החדשה הטובה מאידך היא שזה תלוי בעיקר בנו וניתן לשפר את המצב באופן מהותי.

אישית אני לא מתחבר לעליהום שמקובל לעשות במחוזותינו על ה"גורם האנושי". קודם כל כי אני לא "מכיר" אותו ושנית, הבנתם כבר שאני לא בעד האשמות. אני מאמין ויודע שרוב התאונות אינן נגרמות מנהיגה מסוכנת מכוונת אלא מהתנהגויות שגויות. מירב הטעויות אגב, נובעות מחוסר מודעות, חוסר ידע וחוסר מיומנות, ואת זה אפשר וצריך לתקן.

נתונים:
מחקר רחב היקף שנערך לאחרונה בארה"ב תומך בתיאוריה הזאת. במחקר שנערך על ידי אוניברסיטת וירג'יניה, במימון מנהל הבטיחות האמריקאי, הותקנו חיישנים ומצלמות במכוניותיהם של 240 נהגים, שעקבו ותיעדו את כל פעולות הנהיגה שלהם, במשך יותר משנה. במהלך תקופת הניסוי תועדו 82 תאונות, 760 מקרים של כמעט תאונות וכ-8,300 מצבים מסוכנים שחייבו תמרון התחמקות.

הממצאים החשובים של המחקר היו ש"טעויות נהג" היוו גורם תורם במעל 90% מהתאונות, כאשר ב-80% מהתאונות וב-65% מה'כמעט-תאונות', דעתו של הנהג הייתה מוסחת ומבטו לא היה ממוקד בכביש שלפניו בשלוש השניות שקדמו לאירוע. בתאונות המאוד שכיחות של לפנים-אחור נמצא שב-93% מהן, מבטו של הנהג לא היה ממוקד בתנועה שלפניו, בשלוש השניות שקדמו לתאונה.

מהנתונים שנאספו במחקר, למדו החוקרים גם כי קיימת משמעות רבה למיומנות של הנהג. הממצאים הצביעו על כך שבאופן כללי הנהגים היו מסוגלים לבצע תמרון התחמקות במקרים שתנאי התנועה היו טיפוסיים. יחד עם זאת נמצא שהנהגים מתקשים מאוד להגיב בצורה מתאימה ונכונה, במקרים שמכוניות אחרות ביצעו תמרונים בלתי צפויים, כמו עצירה פתאומית או סטייה מנתיב.

הסחות דעת:
"הסחת דעת" היא שם כולל למגוון פעולות שהנהג עושה ושאינן קשורות לנהיגה עצמה. למשל קריאה, אכילה, איפור, גילוח, חיפוש דיסק/תחנה ברדיו, שיחה בטלפון, התבוננות בשלטים ובפרסום חוצות, חיוג, טיפול בילדים, חשיבה על נושאים שונים, sms (קריאה וכתיבה), עיון במפה וכו'. הסיבה העיקרית לכך היא שקצב החיים המודרני מכתיב לנו אורח חיים "מרובה משימות". על מנת להספיק הכל, אנו עוסקים בכמה משימות בו זמנית, כמעט בכל שעות היום. מושגים כמו "פרה פרה" או "להרוג תורכי ולנוח" אינם מעשיים יותר - מי שחי בטור, מתדרדר מהר מאוד לסוף הטור...
הבעיה העיקרית בכל הסיפור הקפיטליסטי הזה היא, שאנו מאמצים את אורח החיים הזה גם בנהיגה, ורובנו עושים תוך כדי הנהיגה המון פעולות שאינן קשורות אליה ישירות. מכאן שבעודנו בטוחים שאנחנו חוסכים זמן, אנו בעצם קוצבים את הזמן שלנו ושל יקירנו.

סיבה נוספת למגוון הפעולות שמלוות את הנהיגה היא שעמום. גם בנהיגה, כמו גם בתחומים אחרים, השגרה היומיומית גורמת לנו לקהות חושים. אנו עושים את אותה הדרך הלוך וחזור כל יום, ומפסיקים להיות ערים לניואנסים הקטנים, שהם אלו שעושים את ההבדל. השגרה גורמת לנו להפליג במחשבות ו/או להעסיק את עצמנו פיזית בדברים שמסיטים את הריכוז שלנו מהכביש.

מכאן שההמלצה הראשונה שלי היא לא לקחת את הדברים כמובנים מאליהם. הנכון ביותר הוא, לנהוג בכל פעם כאילו זו הפעם הראשונה שאתם נוסעים בדרך הזו ולהיות ערים וערניים לעצמכם ולסביבה ולשים לב במיוחד, לכל רמז של שינוי שעלול להתפתח לסיטואציה בעייתית.

וברוח זו, אציג בפניכם קצת מספרים:
כל הסחת דעת שהיא, גורמת לנו לא להיות מחוברים למה שקורה על הכביש לפחות למשך 2 שניות שבהן הנהג קולט את המידע (למשל הודעת sms שהתקבלה), מעבד ומפענח אותו, מחליט מה לעשות איתו והעשייה עצמה (בהנחה שהיא קצרה מאוד). עכשיו בואו נתרגם את פסק הזמן הזה למרחקים ונראה כמה מטרים עבר הרכב באותן שתי שניות קריטיות, במהירויות שונות:
1. ב-50 קמ"ש: 28 מטרים בשתי שניות.
2. ב-70 קמ"ש: 40 מטרים בשתי שניות.
3. ב-90 קמ"ש: 50 מטרים בשתי שניות.
4. ב-120 קמ"ש: 67 מטרים בשתי שניות.

המרחק העצום שהרכב עובר בזמן שאתם עסוקים בענייניכם, מביא אותו ואתכם למציאות שונה לחלוטין מזו שזכורה לכם מהעיתוי שעוד הייתם עם העיניים והמחשבה על הכביש. הבעיה מחריפה כאשר מישהו מהמשתמשים האחרים בכביש עושה בזמן הזה מהלך/תמרון לא צפוי ומכאן ועד לתאונה, המרחק קצר.
אתם בטח שואלים מה אני מציע. עדיף כמובן לא לעשות אף פעולה שלא קשורה ישירות לנהיגה. יחד עם זאת ברור לי שלהימנע מכך לחלוטין, ב-100% מזמן הנהיגה זה לא ריאלי ולכן חשוב ביותר לתכנן מראש מתי ובעיקר איך לעשות את הדברים.

להלן המלצותיי:
1. צפו מראש כל פעילות שאינה קשורה לנהיגה ועשו הפסקות מתוכננות כדי לבצען. למשל, עיון במפה.
2. הניחו כל דבר שאתם או הנוסעים עשויים להזדקק לו במהלך הנסיעה בהישג יד ולא עמוק בתוך התיק. למשל, מים וחטיפים לילדים.
3. נטרלו מראש את גורמי ההפרעה. למשל אם אתם יודעים שאחרי חצי שעה הילדים מאבדים סבלנות, עשו הפסקה קצרה כל 25 דק' (לפני שמתחילות הצרחות).
4. דחו כל פעילות שאינה דחופה, לעצירה הקרובה (רמזור אדום, פקק, תמרור עצור וכו'). למשל, חיפוש והחלפת דיסק/תחנה ברדיו, קריאת/כתיבת הודעת sms וכו'.
5. בצעו הכנה מקדימה לפני ביצוע הפעולות ה"דחופות" שאינכם "יכולים" לדחות:
א. האטו ב-20% לפחות את מהירות הנסיעה.
ב. שימרו מרחק כפול (4 שניות לפחות) מהרכב שלפניכם.
ג. עברו לנתיב הימני.
6. חלקו את הפעולות ה"דחופות" לפרוסות (בנוסף להכנה המקדימה!). עשו זאת בצורה כזו שכל חלק מהפעולה לא יגזול מכם יותר מחצי שנייה של הסרת המבט מהכביש. בברוטו הפעולה אומנם תיקח לכם יותר זמן, אך הנטו (הזהה) יתחלק לכמה פרקי זמן קצרים שבכל אחד מהם לא תפסידו יותר מדי מידע ממה שקורה על הכביש.

בזמנו הייתה פרסומת שהבטיחה ששימוש במוצר מסוים מאפשר "ללכת עם ולהרגיש בלי". בנהיגה, לצערי, זה לא עובד. נהגים שעסוקים בדברים שאינם חלק אינטגרלי מהנהיגה ובמקביל נוהגים "כרגיל", מסכנים באופן משמעותי את עצמם ואת הסביבה.

הדבר הנכון והבטוח ביותר לעשות הוא, שבכל פעם שאתם רוצים לבצע משהו שלא קשור לנהיגה, תדליקו לעצמכם מול העיניים "נורה אדומה" (וירטואלית כמובן), שתזכיר לכם לפעול לפי כל המלצות שלעיל. נהיגה היא אחריות כבדה ואין לעשותה "על הדרך".