במכללה בה אני לומד ישנו מקום חניה מסודר לאופנועים וקטנועים. זה כבר לא מחזה נדיר, ואפשר למצוא יותר ויותר מוסדות שמבינים את הצורך בתכנון חניות לכלים הללו. קניונים למשל, הם דוגמה מעולה נוספת – בכולם יש חניה כזו. אם תחפשו מאפיין דומה לכלל חניוני הדו-גלגליים, תמצאו אותו בקלות – סוג הקטנועים. הסיכוי שתמצאו שם קטנוע תוצרת סאן-יאנג או קימקו הוא כמעט ודאי לגמרי. סוד ההצלחה של הקטנועים הללו טמון בתמורה המיידית למחיר. לרוב, מדובר בעסקה מצוינת ויעילה, ובתוך היעילות הזו, הקטנוע שמופיע כאן במבחן שלנו הוא בהחלט בין הטובים. הוא אף ניצח את המבחן ההשוואתי שלנו בקטגוריית המחיר שלו. השנה סאן-יאנג עדכנה את הג'וימקס 250 המצליח, וזה אך מתבקש שנצא לראות מה השתנה.
אז נקדים ונאמר – הג'וימקס החדש דומה מאד לג'וימקס הישן, ואל תתבלבלו: זו מחמאה. כאמור, הדגם הקודם היה אחד מקטנועי ה-250 המוצלחים שנעים על כבישינו, וזה החדש לא שונה ואף מוצלח יותר. במה, אתם שואלים? ובכן, הוא קודם כל נראה טוב יותר. החזית החדשה מודרנית והרמונית יותר גם אם היא לא מסתדרת עם עיצוב הזנב העגלגל והשמנמן. ואם כבר עסקינן בעיצוב, הרי שכדאי שנבקש מסאן-יאנג להיפטר אחת ולתמיד מפס הקישוט המזעזע שמצידי הקטנוע, שנראה כאילו ונתלש ממכונית אמריקאית של שנות ה-80. מעבר לכיעור, הוא גם מפריע מעט לרגלי המורכב.
אבל לא רק העיצוב הופך את הג'וימקס החדש למוצלח יותר, גם הזרקת הדלק. אם לומר את האמת, הגענו לקטנוע הזה עם מעט חששות שמא המעבר להזרקה יפגע בחבילה מנצחת, אבל הופתענו לטובה. מדובר במערכת מצוינת שעושה עבודה טובה מאד וחלקה, ותורמת למאבק הירוק עם צריכת דלק ממוצעת מרשימה של 25.5 ק"מ לליטר – כ-25% טוב יותר מהדגם הקודם.
צילום: טל זהר
לא רק ההזרקה חלקה ונעימה. הרכיבה על הג'וימקס, באופן כללי, מאד נעימה ושלווה. הוא קטנוע שמשרה רוגע ואינו דוחק ברוכב. שום דבר לא מעיק והכל בסדר. יש דברים קטנים פה ושם, אבל הם לא מספיק חמורים בכדי לפגוע בחוויה כולה. למשל: יש לו ואריאטור שעוד טעון שיפור בסל"ד נמוך, בטח יחסית לאלו מבית פיאג'ו, אבל באמת שמדובר בצורך בליטוש קטנטן בלבד. הפעלת הכיסא החשמלית מיותרת והיינו מעדיפים פתיחה רגילה מהסוויץ', או עדיף – מהמפתח עצמו על-ידי שלט. מפריע לנו שצריך שהסוויץ' יהיה ב-ON כדי לפתוח את הכסא אחרי שיורדים מהקטנוע. לפחות פתח המנעול המקורי נותר ואפשר להשתמש בו כמקודם. אם אנחנו בקטע של להתלונן, אז אנחנו כבר רוצים גם להלין על הטמטום של הדלקת נורת השמן בבוא הצורך לטיפול. הלב ירד לנו למכנסיים כשהיא נדלקה ורק אחרי שהוסבר לנו שמדובר בתזכורת לטפול 1000, ושאפשר לכבות אותה ולהמשיך, נרגענו. למה לעזאזל להבהיל את הרוכב עם נורה אדומה שלרוב זועקת "עצור או שהמנוע מת"? מה הבעיה להשתמש בנורת ייעודית או בנורת check engine שכבר קיימת?
ואם הזכרנו את לוח השעונים אז נספר לכם שמד המהירות שלו אופטימי למדי. את 145 הקמ"ש שהוא מציג בירידות עם רוח גב, צריך לקצץ בכ-15 קמ"ש כדי להגיע למהירות האמיתית. עוד נושא ישן שעלה שוב במבחן והפריע לנו הוא פתח התדלוק. כל הרעיון של פקק המיכל שקופץ בסיבוב המפתח עשוי היה להיות נחמד, אבל כאן בג'וימקס הוא מכתיב זווית תדלוק קשה ומרגיזה בצורה לא ברורה.
יש עוד תלונות? אז זהו, כמעט שלא. הג'וימקס הוא קטנוע אמצע הדרך בקטגוריית 250 ורשימת התלונות הקטנוניות שלנו מסתכמות בנורה, תוספת חשמלית מיותרת, זיוף ספידומטר וליטוש הואריאטור. הייתכן? בהחלט כן. זה מה שמקנה לקטנוע הזה את ההצלחה לה הוא זוכה ואם נחפש את המילה הטובה ביותר להגדירו היא תהיה - יעיל.
הוא מסוגל לעשות הכל וביעילות. המושב תומך ונוח (אם כי מעט נמוך יחסית למדרס) והוא מרווח גם בהרכבה. לג'וימקס גם זווית צידוד מרשימה, מראות מעולות, מיגון רוח יעיל, לוח שעונים קריא וברור, תאי אחסון מקדימה ומתחת למושב. אגב, שם, מתחת למושב, תמצאו מקום לקסדה ומעיל, או קסדה ותיק שטוח, אבל לא ל-2 קסדות כפי שסאן-יאנג מפרסמת. גם מפסק "סודי" נגד גניבה יש שם, ותאורה נוחה ויעילה. אם תרימו את העיניים, תמצאו על הכסא את ברגי הכיוון של משענת המושב של הרוכב. גם המורכב מקבל אחת והיא יעילה ונוחה. כל מה שהייתם מצפים לקבל בצ'ק-ליסט לרכישת קטנוע.
צילום: טל זהר
אז התלונות מאחורינו, לפחות עבור 95% מהרוכשים. אלא שמשנתנו מכתיבה גם את הצורך בהנאה מרכיבה. זו הנקודה הקשה, מבחינתנו. הסתכלו בתמונות. רואים את הצבע של הקטנוע? זה גם אופיו. הוא קטנוע אפור. חסר אופי כמעט. אין לנו דרישות ספורטיביות, חלילה, אך לא תוכלו לנהל שיחה עם האספלט דרך הפרונט שלו ולא תדעו תמיד מה מצב אחיזת הצמיגים. גם המנוע החזק עושה הכל בחוסר עניין וכמעט באדישות. הבלמים סבירים פלוס, ומערכת הבלימה המשולבת עושה עבודה לא רעה בכלל, אבל אין כאן רגש ואין כאן דרמה והפתעה. הג'וימקס הוא קטנוע יעיל – כן, שוב המילה הזו – ומעולה, אבל חסר לו זיק של חיים.
אנחנו לא באמת דורשים את אותו זיק, ויודעים שזוהי לא מטרתו של הג'וימקס, לכן, לתלונה שלנו יש תוקף מאד אישי. אנחנו אבל כן אוהבים כשקטנועים מביאים עימם ערך נוסף לחווית הרכיבה ומי שמחפש את זה כמונו, לא ימצא אותו בג'וימקס. הרוב המוחץ של רוכשי הסאן-יאנג הגדול הזה לא יבין על מה אנחנו בכלל מדברים, וזה בסדר. אנחנו טוענים שאפשר לעשות מאמץ קטן, ולהציג גם קטנוע מעניין וכייפי. כי הוא באמת קטנוע מצוין, ועם עוד קצת שמחת חיים – הוא היה יכול להיות ממש מושלם.
לאתר פול גז לחץ
כאן
