אחרי תקופה ארוכה בה נהנו מאופניים יקרות יחסית, החלטנו לוותר מעט על הקסם והאקזוטיקה של החומרים הנדירים והאביזרים בעלי המספרים הגבוהים לטובת זוג אופניים מציאותיות, שלא לומר מתאימות למציאות הכלכלית הנוכחית. כך, הורדנו את סף הכניסה לחמש רבבות שקלים. לא רצינו "להתפשר" ולוותר על שיכוך מלא או להשאיר בחנות מעצורים הידראוליים אם אפשר שיהיו על האופניים. רצינו מתלים סבירים, אבזור הקפי סביר מאלומיניום ומעבירים ראויים - בקיצור, כמה שיותר שאפשר מהפינוק של אופניים יקרות - ככה אנחנו, מפונקים. אחרי סריקה קצרה מצאנו קורבן ראוי אצל מצמן ומירוץ - הארו שיפט 5R.
בול שיפט
משפחת שיפט מתמקמת בחלק העליון של מרכז קו המוצרים של הארו - היצרן אגב, קנה לעצמו תהילה דווקא בתחום אחר לגמרי, BMX, שבו הוא מאוד דומיננטי גם היום - בחלק העוסק בקרוס-קאנטרי וקרוס-קאנטרי אגרסיבי. מעליו בשרשרת המזון תמצאו את הסוניקס בכמה גרסאות אבזור ותחתיו שתי משפחות נוספות, פלייטליין ואסקייפ, בסיסיות יותר וקשיחות אחוריים. במשפחת השיפט - המוגדרת קרוס קאנטרי אגרסיבי - ארבעה חברים (שחלקם אינו מיובא) כשלמבחן התייצב ה-R5 שהוא כיום הגרסה הבכירה במשפחה.
שלדת האופניים עשויה מאלומיניום 6061 ותצורתה מתקבלת בשיטה הידרופורמית אשר מאפשרת בניה מורכבת מבלי ליצור עומס על החומר. השלדה שהגיעה אלינו באנודייז אדום בוהק נראתה מצוין ומשכה המון תשומת לב. אולם הצצה מקרוב חושפת הלחמות לא אחידות ולא הכי יפות ואיכות גימור מעט חסרה. זה בלט בעיבוד הזרוע האחורית וסביב נקודת חיבורה לשלדה. הזרוע, אגב, מסיבית מאוד ועשויה משילוב מולחם של חלקי CNC גדולים, צינורות עגולים וצינורות מלבניים מסיביים. התחושה היא יותר של "בניית יתר" מאשר של מוצקות ועמידות.
האיבזור ההקיפי משלב רכיבים מ-פיוויט ו-טרווואטיב. מוט מושב וסטם מ-פיוויט כאשר הקראנק והכידון מ-טרווואטיב. חישוקי אלומיניום של WTB שרוכים לנאבות שימאנו 475. בתחום ההנעה תגלו קוקטייל הכולל מעביר קדמי שימאנו דאור, מעביר אחורי SRAM 7X ושני אלו נשלטים על ידי שיפטרים של SRAM 5X. על מלאכת הבלימה מופקדים מעצורים הידראוליים של שימאנו מדגם 485.
למשפחת השיפט ארבע קונפיגורציות מתלה. אצלנו מגיע ה-5R עם בולם אחורי רוקשוק
BAR 2.1 ומזלג קדמי מרזוקי בומבר עם כיוון מהיר לשיכוך כיווץ ונעילה. למתלה האחורי מהלך של 112 מ"מ ולמרזוקי מהלך שימושי של 120 מילימטרים.
אהבתי את ניתוב הכבלים שכולו עובר בצד העליון של צינורות השלדה ומוגן היטב מפגעי שביל או מנשא-רכב.
דריווש
השיפט הם אופני קרוס קאנטרי ועוד קצת. לכן יצאנו על גבם לסיבוב השבילים הביתי באיזור השרון בתוספת תיבול של סינגלים "שרוניים" ועוד טעימות מאיזור בן שמן.
לאחר הריטואל הקבוע של כיול הבולם האחורי למשקלו של עבדכם, כיוון המושב, ידיות הכידון והתקנת דוושות יצאתי לתקוף את השבילים.
מתלה הסינגל פיווט המאסיבי הזכיר לי את ימי עלומיי בעמק כשימהה XT500 היה האקזוטיקה בהתגלמותה והאופנוע התהדר בזרוע אחורית בעלת מבנה דומה. אופי העברת הכוח במתלה כזה דורש כיוון נכון וקפדני של הבולם ושל בוררי השיכוך ואכן אחרי מעט התעסקות הגעתי למצב שהשביע את רצוני ואפשר לי להתחיל לדווש ברצינות. אלא שאז נתקלתי ברכות המוגזמת של המרזוקי בחזית. המזלג רך מאוד וחסר ריסון לגמרי במצבו הפתוח, ובעצם עד ל-50% ממהלך מנוף השיכוך אין ממש אפקט מורגש. כך שבסופו של דבר מצאתי עצמי רוכב רוב היום כשהבולם כמעט נעול לגמרי ובמעלות הוא אכן ננעל. אפשר להתנחם בזה שקל מאוד להגיע ולהסיט את הבורר.
במקום אחד דווקא ניצלתי את הרכות הזו לטובתי. סינגל זורם וחלק-פנים באזור השרון. עליו פתחתי את הריסון למצב הרך ביותר וזה אפשר למזלג לשקוע עד הסוף ולחדד בכך את זווית היגוי ואת הכניסה לפניה החדה. שם - על עומסי הצד הגדולים - חשתי בעיוות קל של הפרונט שגורם לטוויץ' מציק בכניסה לפניה.
רכיבה טכנית יותר חשפה פרונט שקל יחסית להניפו באוויר מעל למכשולים, ומתלה אחורי מתקשר ומשתף פעולה יפה באקטים האלו. צורתה של הזרוע האחורית מבטיח כי תהיה מוגנת מאבנים ופגיעה ויכולת הספיגה של המזלג במצבו הרך ביותר, מועילה כשמתקדמים לאט על סלעים גדולים. המעצורים של שימאנו 485 דרשו "הרצה" מכוונת ואסרטיבית למדי עד שהתחילו לספק עוצמת בלימה ממש מועילה. אפשר פשוט להוציא רפידה ולעבור עליה פעם או פעמיים עם נייר זכוכית מייד כשמקבלים את האופניים. אחרי ההרצה השתפרה מאוד הנשיכה ועוצמת הבלימה אך עדיין נותרה ספוגיות רבה יחסית במנופים ומעט יותר מדי מהלך סרק לפני פעולה.
מורדות ארוכים הם תמיד כיף וגם על השיפט 5R הם כיף צרוף. כאן מתגלה רכותו של המזלג כנקודת התורפה העיקרית וגם העיוות שלו נוכח כשהמהירות עולה. לא אחת הבומבר סגר מהלך בחבטה חזקה בנחיתה מהרמת גלגל או כשפגעתי בגבנון או שקע חד-זווית. הבלמים הספוגיים פחות הטרידו אותי בשלב הזה שבו הייתי עסוק בעיקר בליהנות.
מהצד השני של המורד - המעלה - הטריף אותי המעביר הקדמי אשר לא הצליח להוריד פלאטה אפילו נוכח הרמז הקל שבקלים לעומס על המערכת - וזה דפק לי יותר מגישה אחת לעליה. הגיאומטריה טובה לטיפוס ואפילו מעט הבובינג שמגיע מהמתלה האחורי לא מאוד מטריד. לגבי המזלג הרך? לנעול וזהו!
תמורה
וזה בעצם כל העניין. לקבל הרבה בשביל מעט - יחסית. וה-5R נותן את המראה הנכון, נהנות ממתלה אחורי טוב למדי ומתלה קדמי סביר לרכיבה מתונה. השלדה נראית טוב בשביל ועל המכונית והאבזור ההיקפי שלו הוא בסדר. הן בהחלט יכולות להיות כרטיס כניסה ראוי לרכיבת שטח רצינית לרוכב מתחיל או לסתום את הפער עד שהמשבר הכלכלי יחלוף ונוכל לחזור לרכב על האקזוטיקה שאנו כל-כך אוהבים.
