יותר משנה חלפה מאז החלה רשות ההגבלים העסקיים במה שהיא מכנה בדיקה של ענף הרכב. הייעוד המקורי של הבדיקה היה לגבש המשך לצו המוסכם, שנחתם בין ענף הרכב לממונה על ההגבלים בתחילת העשור ותוקפו פג באפריל 2008. אותו צו היסטורי התמקד בעיקר במערכת היחסים העסקית, שבין יבואני הרכב למוסכים ובפירוק הקשר והשליטה ההדוקה של היבואנים במוסכי השירות ובחלפים.
אולם, ככל שחוקרי הרשות החלו להיכנס לעובי הקורה התברר, כי תמונת ההגבלים העסקיים בשוק הרכב הישראלי היא הרבה יותר סבוכה ממה שהייתה בעת גיבוש הצו המקורי לפני שבע שנים. לפיכך נראה, שהרשות החליטה לדלג על "התאריך הקובע" של אפריל 2008, בו פקע הצו הקודם, ולהרחיב את הבדיקה הרבה יותר מאשר בתכנון המקורי. ככל הידוע לנו הבדיקה נמשכת כיום באופן פעיל גם בימים אלה וכוללת מעורבות ישירה של הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן.
שדה נפט ממולכד
אחת הסיבות, שהרשות "לוקחת את הזמן" ומקפידה לכנות את התהליך בדיקה ולא חקירה, היא ששוק הרכב הישראלי הוא בבחינת שדה נפט ממולכד. השדה העשיר הזה הניב בשנה שעברה למדינה 12.7 מיליארד שקל ממסי ייבוא על רכב וחלפים בלבד ואם מוסיפים לתמונה את ההכנסות ממכס, בלו על דלק, אגרות ומע"מ, מקבלים משהו כמו 25 מיליארד שקל, שהם 3%-5% מכלל התמ"ג של מדינת ישראל. זה בהחלט לא מקור הכנסות, שרצוי לחולל בו תגובת שרשרת בלתי צפויה.
הבעיה היא, שנטרול המוקשים התחרותיים של השוק מורכב מאוד, מכיוון שכולם מקושרים זה לזה בשיטות ובמלכודות, שיכולות להציב אתגר אפילו בפני מפרקי פצצות מיומנים. בהשוואה למצב ב-2002, הרבה יותר שחקנים גדולים מעצבים כיום את שוק הרכב ומנהלים ביניהם מערכת יחסים כוחנית, שמשפיעה על מחירי הרכב ועל עלויות התחזוקה. אלה כוללים, מלבד היבואנים והמוסכים, גם את חברות הביטוח, חברות הליסינג ועוד.
דוגמה אחת למורכבות של התהליך היא העמדה הרשמית של "איגוד המוסכים" - גוף אחד מיני רבים שנציגיו הופיעו בפני רשות ההגבלים. נציגי המוסכים הציגו לא מעט טענות כלפי יבואני הרכב וכלפי הצו המוסכם הקודם, שלטענתם גובש מבלי להתייעץ עמם וכלל לא נאכף במשך חמש שנות קיומו תוך שהוא מאפשר ליבואנים להמשיך ולהפר אותו ולהעמיק את התלות הכלכלית של המוסכים בהם.
אבל, זו רק התחלה. במסמך העמדה של האיגוד, שהוגש לרשות, נטען כי גם חברות הליסינג התפעולי "פיתחו שיטות שליטה הרבה יותר דרקוניות במוסכי השירות". איגוד המוסכים לא פוסח גם על חברות הביטוח, ששולטות לטענתו בשוק באמצעות מוסכי ההסדר, וגם על כל המערכת של ייבוא ואספקת חלקי חילוף, שגם היא נשלטת על ידי שחקנים גדולים. כל אלה לטענת איגוד המוסכים, משפיעים מהותית על מחירי השירות והחלפים ופוגעים בתחרותיות בשוק. האיגוד הפציר ברשות לגבש צו עם שיניים ויכולת אכיפה, שאם לא כן עדיף לוותר כלל על צו מוסכם ולתת למערכת המשפטית לטפל בנושא.
רשת סבוכה ומורכבת
כאמור, איגוד המוסכים היה רק אחד מבין עשרות גופי אינטרסים ונציגים משפטיים, שזומנו או ביקשו לידע את הרשות בעמדתם בנושא. מטבע הדברים, כל צד שמח לספר ולחשוף את השיטות האנטי תחרותיות של הצדדים האחרים. לנציגים מענף הליסינג הייתה בטן מלאה על יבואני הרכב.
אלה מצידם, ששו לספר לאנשי הרשות על הפרקטיקות האנטי תחרותיות, שמקיימים לטענתם שחקני ענף הליסינג. אחרים ציינו את ההשפעה המונופוליסטית, כביכול, של הגופים שקובעים את מחירון המשומשות וגם לנציגי הייבוא האישי היו הרבה דברים קשים להגיד על השחקנים הקיימים בשוק הייבוא. נדגיש, שמקורות המידע שלנו אינם מסתמכים על פרטי הבדיקה החסויים של הרשות אלא על דבריהם של גורמים, שהביעו בפני הרשות את דעתם.
אם לא די במסכת העדויות הצולבות של הגופים המסחריים, כמעט בלתי ניתן כיום לטפל בסוגיית התחרויות של שוק הרכב הישראלי מבלי לחצות את כללי המשחק, שנקבעים על ידי משרד התחבורה, משרד האוצר והכנסת. כלל לא ברור עד כמה אפקטיבית הסמכות וההשפעה של רשות ההגבלים על הגורמים הללו.
נזכיר, שבמהלך דיון בסוגיית הייבוא האישי, שנערך בועדת הכספים של הכנסת בשנה שעברה, לקח חלק גם נציג רשות ההגבלים, שהביע דעה נחרצת בעד פתיחת ערוץ ייבוא נוסף בשוק. אבל קולו אבד בתוך מהומת האינטרסים הפוליטיים-כלכליים, שליוותה את הדיון הסוער בוועדה. ברור, שגם אם תחליט הרשות מחר, שייבוא מקביל של רכב הוא תנאי הכרחי לקיום תחרות, למשל, או שסוגיית שווי השימוש פוגעת בתחרות, היא תתקשה מאד לכפות את דעתה על פקידי הממשלה ובוודאי על חברי הכנסת.
נקודת זמן קריטית
לבסוף, קשה מאוד לנטרל את המוקשים התחרותיים בשוק הרכב מבלי לקחת בחשבון את רשת החוטים הממולכדת, שקושרת בינו לבין הכלכלה הישראלית.
ענף הליסינג, למשל, ניצב כיום על פסגתו של מגדל קלפים שברירי, עם חובות אשראי של 14 מיליארד שקל. שינוי הפרקטיקות התחרותיות של הענף בעיתוי הנוכחי, אפילו בתחום מצומצם כביכול כמו ביטול הסדרי התחזוקה והחלפים עם יבואני הרכב, עשוי למוטט את המבנה העדין ולהשפיע גם על יציבות המערכת הבנקאית.
אפילו יבואני הרכב, שנתפסים כגורם חסין ויציב יחסית, נמצאים כיום בנקודה קריטית, שהופכת אותם לרגישים מאד לצעדי רגולציה מרחיקי לכת וכך גם חברות הביטוח, שתחום הרכב מהווה אצלן מקור הכנסות לא מבוטל.
מצד שני רשות ההגבלים העסקיים לא אמורה להיות מושפעת מגורמים חיצוניים. התמקדות בתחום הצר בו עסק הצו הקודם, כלומר הקשרים בין יבואני הרכב והמוסכים בלבד, כמוה כשטיפה חיצונית ושאיבת אבק לרכב עם שלדה עקומה ומנוע פגום.
