את ההשקה של הקרוסאובר החדש של וולוו בסיביליה פתחה הדגמה של מערכת הבטיחות החדשה, ה-city safrty; אחד אחרי השני האיצו העיתונאים למהירות פקקים אופיינית של 20-30 קמ"ש אל עבר בלונים שדימו ישבני רכב, ונתנו למכונית לעצור מעצמה. זה, כך הבטיחו לנו אנשי החברה, בדיוק המתאר של 75% מתאונות החזית אחור, והמערכת מהווה צעד נוסף במסע של וולוו לעבר עתיד נטול הרוגים ופצועים קשה בתאונות דרכים.
צילום: ניצן אביבי
אלא שדגש כזה על מערכות הבטיחות, שימושיות וחשובות ככל שיהיו, מעיר מיד את הרפלקס הציני, לגבי שאר האיכויות בהן צריכה להיות מבורכת מכונית.

עיצוב
מי שעוקב אחר קטגורית הפנאי-פרמיום-קומפקטית שזוכה בימים אלו לתוספות כמעט מכל חברות היוקרה, לא יופתע כשיפגוש את ה-XC60. כמו שאר חברי הקטגוריה (שמגלים דמיון עד כדי זהות במידות), וכמצופה מהיותו מבוסס על פלטרפורמת ה-S80 – הוא לא ממש קטן, ומקביל בגודלו לרכבי פנאי-עממי בינוניים. כצפוי, עיצובו אינו שובר מוסכמות, ומגלה דמיון לאח הגדול – אם כי בפירוש מעט יותר ספורטיבי ומשוך לאחור. עוד נקודה בה הוא מישר קו עם הטרנד האחרון הוא האינפלציה בגודלו של הסמל מלפנים – ובאמת שהגיע הזמן שמישהו יגיד למעצבי המכוניות שסמל בגודל של קערת פסח זה לא לעניין...
צילום: ניצן אביבי
גם בפנים אנו פוגשים פרשנות לעיצוב ה'וולוואי' המוכר, בשינויים קלים. הקונסולה המרכזית – בגימור עץ שמרני או אלומיניום מודרני – פונה מעט לעבר הנהג כדי לחזק את התחושה הספורטיבית, ומשחק במרקמי החומר ממנו עשוי ה'דש-בורד' אמור ליצור אפקט א-סימטרי שהמוזה לו – כך טען בפנים רציניות מעצב הפנים – היתה שון קונרי. ואומרים שלשבדים אין חוש הומור...
לאופי הצעיר של הפנים תורמים גם המושבים, שכיסויי העור שלהם מעוצבים עם מוטיב X בולט. הם לא רק יפים, אלא גם נוחים וקלים לכיוון ומספקים מרווח סביר – אבל הראש וברך ימין היו יכולים להנות מעוד כמה סנטימטרים. גם בכניסה וביציאה גובה העיצוב המשוך לאחור מס בדמות משקוף נמוך – מאחור המצב טוב יותר, גם בכניסה וגם כשכבר יושבים. איכות החומרים והארגונומיקה מרשימים, כצפוי מהמותג, אך רכבי ההשקה היו מסדרות טרום-יצור, עם הפספוסים המקובלים בתחום ההרכבה – שאחראים, לדברי מנהל הפרויקט, גם לרעשי הרוח בהם נתקלנו בהמשך.

מנועים
להשקה התייצבו שתי הגרסאות הבכירות, שהן 66% מההיצע הכללי. כי-כן, בניגוד למקובל בקטגוריה, ה-XC60 מוצע עם מבחר מנועים דל – מנוע בנזין אחד (ה-T6 המוכר) ושני מנועי דיזל (שתי גרסאות הספק של ה-2.4 ל' הוותיק, עם 185 ו-163 כ"ס). כל המנועים משודכים בלעדית לתיבה אוטומטית משושת הילוכים עם תפעול ידני.
אל המקצה הראשון יצאתי בגרסת הדיזל – עם 185 כ"ס, 40 קג"מ ורצועת כח רחבה למדי, הביצועים מספקים, גם אם התגובה לקיק-דאון מעט איטית, למרות נחיתות ההספק מול המתחרים. אבל הבעיה העיקרית היא תחום העידון – המנוע של וולוו פשוט לא עומד בסטנדרטים המקובלים היום בקטגורית הפרמיום בתחומי החלקות והשקט, ואף נוסע לא יתבלבל לחשוב כי מנוע בנזין פועם מלפנים, גם אחרי שהמנוע הגיע מזמן לטמפרטורת עבודה. רק בשיוט רגוע נעלם גרגור המנוע, משאיר חלל שקט ונעים – מלבד אותם רעשי רוח קלים שהוזכרו.
צילום: ניצן אביבי
מנוע ה-T6 שליווה אותי ביום השני הוא כבר אופרה אחרת לגמרי, כמובן. עם 100 כ"ס יותר וטווח עבודה יעיל רחב אפילו יותר, המנוע הזה מספק דחף מידי ובלתי נגמר בכל מהירות. רב הזמן הוא גם שקט וחלק לדוגמא, ורק נעיצת דורבנות החלטית תגרור ממנו נחרת זעם – נעימה למדי לטעמי.
כחברה שמכוונת יותר לאורח חיים ספורטיבי מאשר לנהיגה ספורטיבית, הציפיות מה-XC60 בתחתית הכביש ההררי שנכלל בהשקה לא היו גבוהות. אלא שחיש מהר התברר לי כי השינויים שביצעו בכיול המתלים ומפשק הגלגלים לעומת ה-XC70 בהחלט עושים את העבודה. הוא אומנם מעט נוקשה יותר על שיבושים, אבל עדיין נוח, ומהצד השני הנטיה המוגזמת לתת-היגוי נעלמה לה. ה-XC60 מציע שפע אחיזה והתנהגות מאוזנת מאוד, האבו-חצירות של העולם בטח ילינו שמדי, ממש אידיוט פרופ. ההגה האלקטרו-הידראולי אומנם לא מצטיין בסעיף התקשורת, אך מציע משקל טוב (וניתן לכיוון, מבין שלוש אופציות) ודיוק ראוי, ולא מפריע להנות מהרכב בין הפיתולים. כן, זו בהחלט וולוו איתה תוכלו לסחוט תלונות מהנוסע בכביש מעניין – מזל שוולוו התקינה ברכבי ההדגמה את מערכת השמע המעולה, והחזקה, של דינואודיו...
וצל"ש אחרון לתחום הדינמי – למרות שפע הפיתולים והפרש גובה של כמעט קילומטר, הראו הבלמים עמידות מרשימה לדעיכה, ולא ייצרו את ריחות השריפה האופיניים.

בשטח
בוולוו אומנם מגדירים את הרכב כקרוסאובר חסר יומרות שטח, ומסלול ההשקה לא כלל אפילו שביל חצץ, אך ההרים מסביל לוולנסיה מרושתים בשבילי עפר המובילים אל הכרמים והמטעים הרבים – ולא יכולתי להתגבר על הפיתוי. אופי השבילים מזכיר מאוד את אלו שפוגשים בהרי ירושליים או הכרמל – אזורי טיולים החביבים אפילו על עכברי העיר המושבעים.
צילום: ניצן אביבי
ואכן, ה-XC60 לא מכזיב – מהלך המתלים אומנם קצר, אך מערכת ההנעה היעילה שפגשנו גם ב-XC70 מתגברת בקלות על הצלבות, אפילו קיצוניות, בעוד מרווח הגחון הנדיב דואג לשמור את הגחון השטוח למשעי הרחק מעל האבנים והבקרה האלקטרונית עוזרת במורדות התלולים. זוויות המרכב אומנם לא מרשימות, אך בכל זאת הצלחתי לצלוח בלי דרמה מיוחדת שבילים שגרמו התקף לב קל לנציג המפעל שהצטרף לנסיעה – דוגמא נוספת לפוטנציאל הגבוה של כלים אלו בידי מי שרק מעז לנסות.

סיכום
למרות החשש הראשוני, ה-XC60 הוא הרבה יותר מאשר חבילת (הרבה!) אביזרי בטיחות על גלגלים. הוא אולי לא יצית מחדש את הלהבה אצל חובבי הגה מושבעים, אך יענה בקלות על צרכי הנהג הממוצע, גם אם תנוח עליו הרוח מדי פעם – בכביש או בשטח. כל זה ארוז באריזה המוקפדת שהתרגלנו לקבל מהמותג השבדי כשנקודת התורפה היחידה נוגעת להיצע המנועים – העדר גרסת בנזין חלשה (וזולה) יותר עשויה להיות בעוכריו בארץ, וחוסר העידון של גרסת הדיזל יקשה על זו האחרונה להוות תחליף. נשאר רק לקוות כי ההכחשות של מנהל הפרויקט לגבי הצגת מנועים נוספים בקרוב היא רק מסך עשן – מנוע ה-2.5 ל' טורבו, או ה-3.2 האטמוספרי הם תוספת מתבקשת לחרטומו של ה-XC60. בשקט נזכיר למהנדסים הבלונדיניים שמנוע ה-3.2 כבר קיים באח מבית לנד-רובר, ובטח ידרוש מינימום השקעה. אולי זה יעזור...

הכל על וולוו XC60