למי הציק כל כך מסלול הקארטינג ואימוני הנהיגה שנפתח בשטח חקלאי ליד כוכב יאיר? מדוע היו צריכים אנשי היחידה הארצית לפיקוח על הבניה של משרד הפנים לגייס באישון ליל סערה בולדוזרים, ולהזדרז ולהשמיד מסלול ששימש במשך שבועות קצרים כמסלול לשיפור יכולות נהיגה? מדוע צריכים בתי הספר לשיפור יכולות נהיגה, שהשתמשו במסלול הזה בצורה בטוחה לחלוטין, לשוב ולאמן את חניכיהם על כבישים ציבוריים? התמונה עדיין מטושטשת וטרם הצלחתי ליצור קשר עם בעלי המסלול, אני מניח שהם עסוקים מאוד היום גם בלי השאלות שלי, אבל מהנתונים החלקיים שפורסמו בתקשורת, מתברר שהמסלול נבנה ללא ההיתרים המתאימים – למרות שבקשות הוגשו לגורמים האחראים. אני מניח שהמסלול הוקם ללא אישור לשימוש חריג בקרקע חקלאית, אבל עשרות מבנים, מחסנים ובתי מלאכה הוקמו על קרקע חקלאית ללא אישור במשך השנים, אולם רק נגד חלקם הקטן ננקטו צעדים, במקרים רבים הוצאו רשיונות בדיעבד ואלו שנהרסו בסופו של דבר נהרסו רק בסופו של הליך משפטי ארוך שכלל זכות ערעור. קיים הליך מקובל ולפיו בעל המבנה הלא חוקי משליש ערבות בנקאית שמבטיחה את אי השימוש במבנה הלא חוקי עד לקבלת האישורים המתאימים. האם מדינת ישראל אוכפת בנייה בצורה כל כך ברוטאלית כשקיימת בנייה לא חוקית בכפרים (יהודים או ערבים)? האם בנגב לא צצו ערים וחוות שאין בידן את כל ההיתרים הנחוצים, ושימו לב שאני מתייחס רק לבנייה לא חוקית בתחומי הקו הירוק. אולם במקרה שלנו, משום מה, נאכף החוק בצורה שונה – אכזרית, לא מקובלת...לא ממש דמוקרטית. בדמוקרטיה נותנים זכות להתנגד, להתמודד בבית משפט. זוהי זכות שניתנה בישראל גם למחבלים ^עם דם על הידיים^. אבל לא לברק גולדפינגר שחטא בכך שהקים מסלול ובו ניתן להתחרות בקארטינג, להתאמן בנהיגה בצורה הכי בטוחה שיש ולהפחית את הקטל בכבישים. הוא אפילו לא זכה לזכות להוציא את המטלטליו ממקום ההרס! מעניין לדעת למי לעזאזל היה אינטרס חזק כל כך וכוח גדול כל כך שהצליח להחריד מרבצם בולדוזרים באישון לילה. מי מסוגל היה להפעיל בצורה כל כך מהירה והחלטית את שלטונות החוק. היום בו נהרס המסלול, הוא יום שחור לחובבי הספורט המוטורי, יום שחור למאבק בתאונות הדרכים, יום שחור לדמוקרטיה, יום שחור לעם ישראל. לא פחות.