בית המשפט, זיכה את נהג אוטובוס הפנויים-פנויות, מאשמת מותם של 17 מטיילים שנסעו באוטובוס. שני אנשי מע^ץ שהוזכרו בנוגע לתאונה, אך לא הועמדו לדין, הלכו לעולמם. בית המשפט לא מצא מי בעצם אשם בתאונה, למעט הכביש עצמו. להזכירכם, מי שהיה מנכ^ל מע^ץ באותה התקופה, קודם לתפקיד מנכ^ל משרד התחבורה. מנכ^ל הרשות הלאומית לבטיחות, קודם והיה מנכ^ל משרדיו של צחי הנגבי, כשכיהן בתפקיד שר. עכשיו, אחרי 7 שנים, זיכה בית המשפט את אלו שלא היו אשמים – אך הואשמו. אבל, האם זה נכון שהכביש אשם? במקום כתבה חדשה, אצטט קטעים מייצגים מהטור שלי שפורסם במגזין ^אוטו^, בחודש נובמבר 99, בסמוך לתאונה. כבר שם, הצבעתי על האשמים האמיתיים. ^לנהג האוטובוס היה רישיון נהיגה חוקי לנהוג ולהוביל נוסעים במדינת ישראל. אף אחד לא בדק, או נדרש לבדוק, אם הוא נהג או לא נהג בגשם. אף אחד לא בדק, או נדרש לבדוק אם הוא הכיר את האוטובוס עליו עלה באותו יום שחור. אף אחד לא עבר על החוק. אבל אחר-כך יבוא שמואל הרשקוביץ, מנכ^ל הרשות, זה שתפקידו לקבוע מה על נהג אוטובוס ללמוד לפני שמפקידים בידיו חיים של עשרות נוסעים, ויאשים רק את הנהג: ^הוא לא ידע, הוא לא התאמן, הוא לא תרגל במשטח החלקה, הוא לא הכיר את כלי הרכב הספציפי עליו נהג, הוא אף פעם לא נהג בגשם...^ אף פעם לא נהג בגשם?! מר הרשקוביץ, אתה מרשה לנהג ש^אף פעם לא נהג בגשם^ להסיע את הילדים שלי לטיול שנתי? איך אתה מעז לבוא בטרוניות לנהג, הרי אתה זה שהרשית לו לנהוג! כמו נהג זה, כך עוד מאות נהגי אוטובוס; לא מנוסים, כאלו ש^אף פעם לא נהגו בגשם^, עולים על כלי רכב בהם לא נהגו מקודם, מעמיסים כל יום אלפי נוסעים שמפקידים בידיהם את חייהם... ...אלא שזה לא ממש חייב להיות נכון... בתחבורה אווירית, פרטית או ציבורית ללא הבדל, החוק מחייב את הנהג לעבור הסבה מיוחדת לכל מטוס חדש אותו הוא מטיס; הסבה שכוללת לימוד, תרגול, טיסות יחיד ללא נוסעים וכמובן בחינות. אך נהג אוטובוס יכול לעבור מרכב אחד לאחר, אחר לגמרי; אחר במובן של, למשל, מערכות בלימה שונות לחלוטין...ואז להעמיס נוסעים ולנסוע. אם מתרחשת תאונה הוא ממילא אשם, כי עליו ובאחריותו האישית ^להיות מיומן^, כך לשון החוק. הנהג מתאונת האוטובוס הנוראה היה מיומן דיו כדי לנסוע באוטובוס מאות קילומטרים – עד שהגיע לאותה פצצה מתקתקת שארבה לו בדרך. ובכביש אכן המתינה פצצה. נוזל שמנוני שנשפך על הכביש יצר עליו שכבה חלקה. השכבה הייתה פצצה, הנפץ שלה היה הגשם הראשון. סימניה של הפצצה, כביש חלק אפילו כשהוא יבש, לא נעלמו מעיניהם של נהגי אגד המנוסים. הם הזעיקו את אחראי הביטחון, שהודיע ליחידה הממונה על ^פירוק פצצות^ בכבישים, למע^צ, על כך שבכביש מסוים – בנקודה מאד מוגדרת – יש פצצה שמחכה לגשם. מע^צ עשתה את מה שהיא מתורגלת כנראה לעשות במקרים כאלה: כלום. ^היו חגים^, הם אמרו לאחר שהתברר גודל האסון. במדינה בה אנו חיים, סל קניות נטוש בשוק מקפיץ את כוחות הביטחון, משתק את השוק ועוצר את התנועה, מבהיל למקום חבלנים ורובוט לסילוק פצצות. באותה מדינה ממש שוכבת לה פצצה, מסוכנת הרבה יותר מהסל החשוד בשוק (הסל רק חשוד, הפצצה בכביש אמיתית לגמרי), אבל מע^צ חיכתה ל^אחרי החגים^. הגשם הראשון ירד, הפתיל הוצת, והפצצה התחילה לתקתק, מחכה לנהג לא-כל-כך-מיומן. תאונה, כך כתבתי אין ספור פעמים, מתרחשת בעקבות צירוף של נסיבות ומקרים. לתאונה לרוב אין אשם אחד, אין גורם יחיד. באירוע זה היה שילוב של גשם ראשון, מיומנות נהיגה בינונית (כנראה), כביש חלק במיוחד, שוליים נמוכים מדי והיעדר מעקה בטיחות בצידו הרחוק של הכביש. על גורמים אלו מנסים עכשיו ^להלביש^ גורם נוסף, האפשרות שהאוטובוס לא היה תקין (אם כן, האם היה לזה קשר לתאונה?). כל אלה יחד יוצרים מתכון ברור לתאונה. אם דווקא מחפשים את מי יש לעצור, להאשים, להעמיד לדין; אם דווקא מחפשים ידיים כדי למצוא עליהן דם של 17 קורבנות, הרי ברור שיש להפנות את זרקורי החקירה לכוונה של מע^צ. בכל גשם ראשון יש הרוגים, שוליים נמוכים מדי גורמים להתהפכויות; מעקה בטיחות המוצב בצורה נכונה ובמקום הנכון עשוי כמעט תמיד להציל חיים. גם שלט שמזהיר באותיות קידוש לבנה: ^הכביש בקטע זה מאוד חלק^, עשוי למנוע תאונה (בתנאי שיוסר אחרי הסרת המפגע, אחרת ייהפך, כשלטים מיותרים ורבים ל^שקוף^). אבל במקרה ספציפי זה מע^צ הוזהרה. ואם מישהו שם במע^צ לא התרשל בכך שהתעלם מהמכתב ומהאזהרה, אז איני יודע התרשלות מהי.^ אך באותו הטור, לא הסתפקתי בהטחת ביקורת, אלא הוספתי הערות בונות. הרי היא, ככתבה וכלשונה. ^עד כאן אשמים, אבל יש גם מסקנות בונות. יש לשפר את לימוד הנהיגה, ההכשרה וההסמכה של נהגים בתחבורה הציבורית. כדאי ללמוד מתקנות התעבורה האווירית: כלי רכב חדש מחייב לימוד, שעות סולו (בלי נוסעים) וטסט. קצין הבטיחות בחברה צריך להיות מוסמך לעשות את זה, אבל חובה לבדוק ולפקח גם עליו. יש לבחון נהגים ^מסחריים^ גם בגשם: ללא מבחן בתנאים של כביש חלק וראות לקויה, אין להתיר לנהג אוטובוס להסיע נוסעים. כדאי להנהיג את נושא נהג חונך גם לנהגי אוטובוס. יש להדק את הפיקוח הטכני על חברות מובילות נוסעים. מסתבר שקצין בטיחות לא תמיד עושה זאת כהלכה. יתכן אפילו שכדאי יהיה לנקות כבישים לפני תחילת הגשמים, לפחות במקומות מועדים (כמו שטיפה אחרי תאונה). כדאי לשלט אזורים מועדים לפורענות בשלטים שמהבהבים בעת גשם. יש להקים מעקות בטיחות ליד מדרונות תלולים בכבישים בינעירוניים. ואם הזכרנו מעקה, כדאי לעשות זאת לפני התאונה הבאה ולא אחריה^. לצערי, עברו שבע שנים ומעט מאוד נעשה. מנכ^ל מע^ץ ומנכ^ל הרשות לבטיחות – קודמו, הנהג וחברת התובלה – זוכו ובצדק. ובכבישי ישראל עדיין טמונים מוקשים שמצפים לפתיל ולנהג ביש המזל שיעלה עליהן.