השברולט קאמארו המקורית לא נולדה כתוצאה מהברקה שיווקית או פרץ של גאוניות. היא הגיעה לשוק אחרי שאנשי ג'נרל מוטורס צפו במשך שנתיים בעיניים כלות במוסטנג של פורד, היריבה הגדולה, עפה מאולמות המכירה בכמויות אדירות. הקאמארו, יחד עם אחותה לבית פונטיאק, הפיירבירד, היתה בעצם חיקוי חסר בושה. לא שזה הפריע למישהו (פרט לפורד, כמובן, אבל אותם אף אחד לא שאל). כמו המוסטנג, גם הקאמארו היתה מבוססת על מכונית-נוסעים קומפקטית (במונחים אמריקניים, כמובן), במקרה זה הנובה. כמו המוסטנג, גם הקאמארו הצטיינה – אם אפשר לומר זאת – במפרט פשוט, שלא לומר בסיסי, שכלל פריטים כמו סרן אחורי חי, קפיצי עלים וארבעה בלמי תוף. כמו במוסטנג, גם כאן ההגדרה ^מכונית שרירים^ היתה קצת יומרנית לגבי המנוע הבסיסי – שישה צילינדרים טוריים עם 140 כ^ס. אבל הקאמארו מכרה, בראש ובראשונה, תדמית – ואת זה היא הצליחה לבצע בהצלחה מרובה, בזכות עיצוב אגרסיבי ומוחצן ששידר עוצמה וביצועים. GM השכילה, כפי שעשתה פעמים רבות מאז, לייחצן היטב את מכוניתה כאשר השיגה עבורה את תפקיד ה-Pace Car הנחשק במירוץ האינדיאנפוליס 500 של 1967, שנת-הדגם הראשונה של הקאמארו בשוק. כבר אז הוצע מגוון מבלבל של שילובי יחידות-כוח ותיבות הילוכים, עם מספר אדיר של חבילות ואופציות בודדות. כל אחד יכל לתפור ל עצמו את הקאמארו המתאימה לו; עם מחיר שהתחיל בקצת מעל 2,000$ היא גם היתה בהישג ידו של כל אחד. החבילות היותר-מעניינות היו אלו שבאמת הציעו ביצועים: ה-Z-28 המפורסמת, עם V8 בנפח 5.0 ל' ו-290 כ^ס, וה-SS הנחשקת, עם מנועי V8 בנפחים של 5.7 או 6.5 ל' ועם 295 עד 375 כ^ס. כבר בשנה הראשונה נמכרו כמעט 100,000 יחידות. לאחר מכן חלה אמנם דעיכה הדרגתית במכירות, שהגיעו לשיא שלילי של כ-20,000 מכוניות בלבד ב-1972 – שנה בה שביתה שיתקה את מפעלי GM כמעט 6 חודשים. אבל בהמשך שנות ה-70 חלה התאוששות מרשימה, והשנים האחרונות של אותו עשור היו הטובות ביותר של הדגם במהלך שנות קיומו הארוכות. להלן מספר עובדות ונתונים על הקאמארו: • בעת השקת המכונית טענה שברולט כי משמעות השם 'קאמארו', על פי מילון צרפתי עתיק, היא 'חבר' 'או 'בן לוויה'. פורד חפרה ומצאה, במילון ספרדי עתיק דווקא, משמעות קצת שונה: 'יצור קטן דמוי שרימפ'. ואילו עיתונאי אחד מצא משמעות שלישית, אותה נגדיר כאן כ^מעיים עצבניים^... • ב-35 שנות קיומה, עד 2002, יוצרה הקאמארו בארבעה דורות בלבד – הראשון בהם, הקצר ביותר, החזיק מעמד רק שלוש שנים. הדור השני היה בעל החיים הארוכים ביותר, 12 שנים. • סך כל המכירות, ב-35 שנים: 4.8 מיליון. • שיא המכירות בשנה אחת: 282,571 (ב-1979). מתוכם עם מנועי V8: כ-92%. • רק ב-1977 הצליחה הקאמארו לעקוף לראשונה את המוסטנג (בשלב זה כבר המוסטנג II הפאתטית) במכירות. • הקאמארו, ולא הקורבט, היתה המכונית הראשונה של שברולט שקיבלה את מנוע ה-^סמול בלוק^ 350 – ה-V8 בנפח 5.7 ל' ששירת את ג'נרל מוטורס במשך שנים כה ארוכות. • ב-1969 הוצעו לא פחות מ-12 אופציות מנוע שונות, מתוכן אחת בלבד עם מנוע 6 ציל' וכל היתר – V8, ב-6 נפחים שונים. עד 1975 ירד היצע המנועים לשלושה בלבד, החזק ביניהם V8 שהוציא 155 כ^ס בלבד מנפח של 5.7 ל'. • בדור השלישי של הקאמארו, מ-1982, הוצע מנוע בסיסי 4 ציל' בנפח 2.5 ל', עם 90 כ^ס, אבוי לבושה. המנוע נשאר בהיצע עד 1986. • כמו המוסטנג, הקאמארו נותרה עד סוף ימיה עם סרן חי מאחור, אם כי החל מ-1982 זכתה לקפיצי סליל. שלא כמו המוסטנג, הגרסה הבאה שעליה הוכרז זה עתה כבר תצוייד במיתלים נפרדים לכל הגלגלים. • הקאמארו הנדירה, המהירה והנחשקת ביותר היא ה-ZL-1 מ-1969. גרסה זו יוצרה במיוחד כדי להשתתף במירוצי דראג בקטגוריית ^סופר סטוק^, וצוידה ב-V8 בנפח 7.0 ל' עם בלוק מאלומיניום – הראשון של שברולט אי-פעם – כדי לחסוך משקל; בזכות זאת לא היה המנוע כבד יותר מה^סמול בלוק^ של שברולט בנפח 5.4 ל'. ההספק המוצהר היה 430 כ^ס, כמו של אותו מנוע עם בלוק הברזל (כפי שהותקן בקורבט ובגרסאות אחרות של הקאמארו באותה שנה) – אבל ההספק האמיתי היה קרוב יותר ל-500 כ^ס, מה שהפך את הקאמארו הזו לשברולט החזקה ביותר שהוצעה למכירה אי-פעם עד הופעת הקורבט Z06 הנוכחית! למרות מפרט-מסלול, הספק עצום וביצועים סופר-מכובדים (עם מפלט תחליפי וצמיגי סליקס, אפשר היה להתקרב לזמן של 11 שניות בהאצה לרבע מייל), המכונית הוצעה עם אחריות מלאה של 5 שנים או 50,000 מייל, אך גם תג מחיר אסטרונומי של מעל 7,200 דולר, פי שניים ממחירה של גרסת SS... גרסה זו יוצרה רק ב-1969, ב-69 יחידות בלבד (לצורך השתתפות במירוצים נדרש מינימום של 50) – בהחלט אקזוטיקה. את ערכן של ה-ZL-1 כיום קשה להעריך, אבל בשנה שעברה הוצעה אחת למכירה באיביי עם מחיר מינימום (Reserve) של 1.1 מיליון דולר! המוכר הסיר את המכונית לאחר שההצעה הגבוהה ביותר הגיעה ל-850,000 דולר בלבד...