השבוע פרסמנו כאן את רשימת עשר המכוניות
היקרות ביותר בעולם כיום. זו הזדמנות מצויינת להזכר במכונית שככל הנראה מחזיקה בתואר היקרה בעולם בכל הזמנים: הכוונה, כמובן, לבוגאטי טייפ 41 ^רויאל^. כמה יקרה? ובכן במכירה פומבית ב-1987 נמכרה רויאל בכמעט 10 מיליון דולר. ב-1996 הוצעה הרויאל מס' 5 מתוך השש שיוצרו למכירה פומבית, אך לא נמכרה למרות שהוצע עבורה סכום-עתק של 11 מיליון דולר: המוכר לא היה מוכן להפרד ממנה תמורת פחות מ-15 מיליון. בסופו של דבר היא נמכרה לפולקסווגן ב-1999 בתמורה ל-18 מיליון מארק, שווה ערך ל-14 מיליון דולר אז. גם זה כנראה לא הסכום הגבוה ביותר ששולם על רויאל: רויאל שנרכשה על-ידי חברה יפנית במכירה פרטית החליפה ידיים בתמורה ל-15 מיליון דולר (ויש אומרים אף 17 מיליון). מה שברור הוא כי במקרה הבלתי-סביר שרויאל כלשהי תוצע למכירה בעתיד הנראה לעין, הקונה יצרטך להפרד מסכום של 8 ספרות, בדולרים.
אטורה בוגאטי קנה את עולמו בזכות מכוניות יוצאות דופן, שורה של מכוניות שבמונחים של היום ניתן היה להגדיר אותן אקזוטיות: הן יוצרו אך ורק בעבודת יד קפדנית, ותוכננו כולן להיות היפות ביותר, המפוארות ביותר והיקרות ביותר בעולם. אבל אף אחת לא היתה מפוארת, מופרכת ויקרה כמו הרויאל.
באמצע שנות ה-20 החליט אטורה בוגאטי לייצר מכונית שתעמיד בצל את כל מה שהיה אז בנמצא, שתאפיל על רולס-רויס, דוזנברג ושאר מותגי הפאר – מכונית שמלכתחילה תוכננה להיות הגדולה ביותר והיקרה ביותר בעולם. השם ^רויאל^ (Royale) נבחר מאחר והמכונית יועדה להמכר בלעדית לבעלי מעמד מלוכה. העבודה על הרויאל החלה ב-1926 ואב-הטיפוס הראשון היה מוכן שנה לאחר מכן. זו היתה מכונית ענקית, בקנה המידה של אותה תקופה ובודאי יחסית למקובל היום: בסיס הגלגלים היה 4.30 מטרים, האורך השתנה בהתאם לגרסה אך הגיע ליותר מ-6 מטרים, והמשקל – 3.2 טון. המנוע, 8 צילינדרים בטור, היה בעל נפח מפלצתי של 12.7 ל' (למעשה, אב-הטיפוס הראשון צוייד במנוע גדול עוד יותר, 14.2 ל') ובעל הספק של 260-300 כ^ס. היה זה מנוע מתקדם יחסית, עם גל-זיזים עילי יחיד ושלושה שסתומים לצילינדר – והפרט הפיקנטי כאן הוא שהיה זה למעשה מחצית ממנוע תעופתי שפיתח בוגאטי מספר שנים קודם לכן עבור חיל האוויר הצרפתי, עסקה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. המפלצת התגלגלה על חישוקים בקוטר ^24, עם צמיגים שקוטרם הגיע ל-36 אינץ'. המהירות המירבית היתה כ-210 קמ^ש, מן הסתם נתון שהיה מפחיד למדי לבדוק עם בלמי-תוף, קפיצי עלים וסרנים קשיחים קדימה ואחורה.
לא רק ממדיה של המכונית גימדו את כל מתחרותיה: גם מחירה של ה-41 רויאל היה אסטרונומי, בערך פי שלושה ממחירה של רולס-רויס מקבילה. מחיר שילדה עירומה – כפי שהיה מקובל אז, עם מרכב שנבדרך כלל יוצר על-ידי סדנאות חיצוניות – היה כ-20,000 דולר או יותר, ומחיר המכונית המוגמרת הגיע לשיא של 43,000 דולר.
אבל התזמון של בוגאטי היה גרוע. השפל הכלכלי באירופה של סוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 גרם לכך שלא נמצאו לקוחות למכוניתו המפוארת. בין 1927 ל-1933 יוצרו 6 מכוניות בלבד, ורק 3 מהן נמכרו. אב-הטיפוס המקורי נותר בבעלות אטורה בוגאטי עד מותו; המכונית עברה לא פחות מחמישה מרכבים שונים, מה שגרם לבלבול מסויים לגבי מספר המכוניות שיוצרו. המרכב האחרון הותקן לאחר תאונה בה ניזוקה קשה המכונית בעת שבוגאטי ואשתו נסעו בה, ב-1931 (קיימת ספקולציה כי למעשה הוחלפה השלדה בעקבות התאונה, מה שאומר כי יוצרו 7 שלדות ולא 6). כיום מוצגת המכונית – שאת ערכה הנוכחי כנראה לא ניתן להעריך – במוזיאון המכוניות הלאומי של צרפת במולהוז.
גם הרויאל השניה שיוצרה, ב-1929, לא נמכרה ונשארה בבעלות המשפחה. זו זכתה למרכב מסורתי בסגנון כרכרות-סוסים, וכונתה ^דאבל ברלין^ או ^ברלין ד'וויאז'^ – ^מכונית למסע^. לאחר מותו של אטורה בוגאטי ב-1947 היתה זו הרויאל השניה שנמכרה על ידי בתו של בוגאטי לבריגס קנינגהם. לאחר מספר החלפות ידיים נרכשה גם היא על-ידי פולקסווגן, ב-1999.
הרויאל הראשונה נמכרה רק ב-1930. היא זכתה לכינוי ^ויינברגר^ על שם בונה המרכב שלה והיתה היקרה מכולן – 43,000 דולר בזמנו. כמו כל הרויאלים יש לה היסטוריה מעניינת: הרוכש המקורי, מנתח גרמני בשם פוקס, נמלט מהשלטון הנאצי יחד עם מכוניתו והשתקע בסופו של דבר בניו-יורק, ב-1937. לאחר שמנועה נתפס ב-1938 הרקיבה המכונית תחת כיסוי ונמכרה בסופו של דבר למגרש גרוטאות! שם מצא אותה ב-1945 מי שעתיד היה להתמנות לסגן נשיא GM, צ'רלס שיין, אשר רכש אותה תמורת סכום מגוחך של 412 דולר. זו כנראה עסקת המכונית-המשומשת הטובה בהיסטוריה... שיין שיקם את המכונית למצב מקורי מושלם, וב-1958 תרם אותה למוזיאון הנרי פורד, שם היא נמצאת עד היום.
הבאה בתור היתה הרויאל שנחשבת ליפה מכולן. סוחר בגדים צרפתי עשיר בשם אסדרס (Esders) הזמין מבוגאטי מכונית ללא פנסים, מאחר ומעולם לא נהג בלילה. התוצאה היתה מרכב פתוח, נמוך ואוירודינמי שעוצב על-ידי בנו של אטורה, ז'ן. כמו לכל הרויאלים, גם לזו יש סיפור-חיים מעניין: ב-1939 היא הגיעה ליד ממשלת צרפת, וזו הזמינה עבורה מרכב-לימוזינה חדש אצל סדנת הנרי בינדר המהוללת. המכונית, שנודעת כיום בכינוי ^בינדר קופה דה ויל^, יועדה ככל הנראה עבור מלך רומניה דאז, קרול השני, ולכן צוידה בתא-נוסעים משוריין ובחלונות חסיני-כדורים. המכונית לא הגיעה ליעדה המקורי בשל פלישת הנאצים לצרפת; היא הוחבאה בתעלת-ביוב ישנה כדי למנוע את לכידתה על-ידי הגרמנים. זו המכונית שנרכשה בסופו של דבר על-ידי פולקסווגן, בעסקת 14 המיליון המוזכרת לעיל. רפליקה של הרויאל אסדרס המקורית נבנתה שנים לאחר מכן ומוצגת כיום גם במוזיאון המכוניות הלאומי בצרפת.
הרויאל הבאה שנבנתה, ב-1931, קיבלה מרכב סופר-מפואר בהזמנת אטורה בוגאטי עצמו, מעודד מהמכירות לפוקס ואסדרס ומתוך כוונה לחדור לשוק הבריטי. בונה המרכבים קלנר, שנחשב אז למוביל בצרפת, קיבל את המשימה. התוצאה המהממת הוצגה בתערוכת אולמיפיה ב-1931, עם תג מחיר של 32,500 דולר – המכונית היקרה ביותר בתערוכה, בפער גדול. יקרה מדי: איש לא רכש אותה למרות התשבחות להן זכתה. היא נותרה בבעלות משפחת בוגאטי והצליחה לשרוד את תלאות המלחמה, והיתה אחת משתי רויאל שנרכשו מידי בתו של בוגאטי על ידי לא אחר מתעשיין-הרכב האמריקני בריגס קנינגהם. היא הוצגה במוזיאון קנינגהם עד שנרכשה ב-1990 על ידי חברה יפנית – אותה עסקת 15 מיליון הדולר שהוזכרה בפתיחה.
הרויאל השישית במספר יוצרה כשילדה עבור רוכש בריטי בשם פוסטר. הוא העביר אותה ללונדון, שם קיבלה מרכב לימוזינה 7 מושבים מסיבי שיוצר על-ידי פארק וורד. לאחר המלחמה עברה הרויאל פארק-וורד לימוזין מספר ידיים עד שהגיעה בסופו של דבר גם היא למוזיאון הצרפתי הלאומי.
*
מבחינה מסחרית הרויאל היתה כשלון חרוץ, והביאה את בוגאטי לסף קריסה. המשעשע הוא שדווקא המנוע שלה זכה להצלחה: אחרי הפסקת ייצור הרויאל, מאות מנועים נמכרו עבור... קטרים של מערכת הרכבות הצרפתית. במבט לאחור, כמובן, הפרספקטיבה משתנה, והרויאל יושבת איתן במעמדה כמכונית-האספנית מס' 1 בעולם. בראש רשימת המכוניות היקרות של היום שפרסם מגזין פורבס ממוקמת הבוגאטי ויירון העכשווית. במחירה של רואיל אחת ניתן לרכוש לפחות עשרה ויירונים – ואיכשהו, קשה לי להאמין שבעוד 70 שנה נגלה כי כל הווירונים שיוצו עדיין קיימים. אני גם בספק רב אם הם יהיו אי-פעם פריטי-אספנים מבוקשים ויקרי ערך כמו הבוגאטי רויאל.
