ידידי ומכירי יודעים שאף פעם לא הייתי מחסידיה של מפלגת שינוי. לא קנתה אותי שפתו הבוטה של טומי לפיד, לא התרשמתי מהפעילות הפרלמנטרית של פורז ושו^ת, לא הסכמתי למצעה הנגטיבי אנטי דתי (למרות שאני בהחלט בעד הפרדת הדת מהמדינה), ואף פעם לא האמנתי בדרך ^המרכז^. לדעתי אדם חייב להחליט אם הוא בימין או בשמאל. אם הוא בעד ארץ ישראל השלמה או בעד נסיגה מהשטחים. מפלגות המרכז לדורותיהן אף פעם לא הביעו עמדה לכאן או לכאן והתרכזו בלהגיד לציבור את מה שהוא רוצה לשמוע. ולי תמיד הייתה עמדה נחרצת בנושא זה. ולמה פוליטיקה ב^אוטו^? כי היום הפוליטיקה נוגעת יותר מתמיד לחיים המוטוריים במדינת ישראל. ח^כ אהוד רצאבי, ח^כ מטעם שינוי, הפתיע אותי עם עמדה ופעילות נחרצת בעד הספורט המוטורי, פעילות שהסתיימה בהעברת החוק הזה בכנסת. אבל, למרות שהחוק הושלם, עשייתו לא הסתיימה – יש לקבוע תקנות שיפרטו את התאוריה למעשים, ויאפשרו את הפעלת המרוצים. תקנות אלו עדיין תקועות במשרדי הממשלה. אני חושש שבמידה ואהוד רצאבי לא יהיה בכנסת הבאה – לא יהיה מי שידחוף חוק זה בכנסת, וחבל. לחובבי הספורט מוטורי, משמאל ומימין, חשוב שאהוד רצאבי יכהן בכנסת הבאה. איני מנסה לשנות את דעתם של המשוכנעים. אבל, במידה ואת/ה בין המתלבטים או אלו שהחליטו שאינם רוצים להצביע עבור אף אחת מהמפלגות, כדאי שבמקום לא להצביע – הצביעו עבור שינוי בגלל אהוד רצאבי. הצביעו עבור הספורט המוטורי.