יום שישי האחרון. בצפון הארץ נשמעים רעמי התפוצצויות ומטוסי קרב, אבל בטיילת של ת^א נשמע רעם מנועים – הרבה יותר חיובי והרבה יותר בטוח. טוב, אולי ^רעם^ זה שם תואר קצת מוגזם לרעשי מכסחת הדשא שמייצרים הקארטים ששימשו בתחרות Red Bull Track Attack, אבל את הרעיון הבנתם. ואם לא רעם מנועים, לפחות פעמי היסטוריה. אומנם ענף הקארטינג הוא אחד מענפי הספורט המוטורי שדווקא נוכחים בארץ הקודש, ואפילו בצורה חוקית ופעילה, אולם הצלחתה של חברת רד בול לרתום לנושא את עיריית ת^א, ולסגור לטובת העניין קטע מכובד מאזור הטיילת, ביום שישי, היא הישג ראוי לציון. ככל הנראה מערכת היחסים שנרקמה בין החברה לעירייה בזכות אירועים קודמים – הפלוג-טג (הקפיצה לירקון עם כל מיני אביזרי תעופה תוצרת בית) ותחרות האופניים ביפו – עזרו. וניסיונה של החברה בארגון אירועים מסוג זה בהחלט בלט. המתחרים והאורחים זכו לתנאי אירוח שלא פגשנו בעבר בארץ – צל, שתיה קרה (כולל, כמובן, פחיות רד בול בשפע), כריות הסבה, גלידה ואפילו פנקייקים טריים – ככה זה כשמאחורי הארגון עומד כסף גדול (לא רק של רד בול – גם החברות סונול וסיאט נרתמו לעניין). חבל רק שהקהל שהגיע (למרות פרסום בעוצמה נמוכה במיוחד, גם בשל האירועים בצפון) לא זכה לתנאים דומים, אפילו טריבונה בסיסית, ממנה יהיה אפשר לראות נתח משמעותי מהמסלול, לא נבנתה. המסלול עצמו כלל 680 מטרים של אספלט תל אביבי משובח – אומנם חלקלק להחריד, אבל כמעט נטול שיבושים (דבר שהקארטים נטולי המתלים לא ממש אוהבים) – והיה רחב ומהיר למהדרין, מסגיר את העובדה שהסמכות המקצועית מאחורי האירוע (און יעקובסון וליאור לוי, אנשי דרייב-ארט, שניהם בעלי עבר קארט מפואר) מבינה דבר או שניים בתחום. בין 60 הנהגים שהעפילו לשלב הסופי (מבין כ-1300 שניגשו למבחנים) היו לא מעט שמות מוכרים מענפי הספורט המוטורי – מייק קסרזון, איציק מנשה, טימו הירבי (קארט), אלון אסולין (ראלי), גיא אמודי (ג'ימקנה) ועוד – עדות לצמא הכביר בארץ לתחרות באשר היא. הקהל שהגיע זכה לשפע אקשן מוטורי, שגם שטף בצורה אחידה למדי. אחרי ארבעה מקצי רבע גמר, שלכל אחד מהם קדם מקצה מדידת זמנים, נערכו שני מקצה חצי גמר וגמר, אלא שבדרך השתרבבו פנימה עוד כמה מקצי ראווה (מקצה סופרמוטו, מקצה ידוענים ומקצה תקשורת), והפסקת מקצה אחד בשל תאונה (חבילת חציר, אחת מהרבות שדיפנו את המסלול, התפרקה לחתיכות. לקארט ולנהג שלום) והתוצאה היתה מעט מתמשכת מדי. אבל בסופו של יום, נקווה שהספורט המוטורי המקומי יצליח לקחת מהיום הזה בעיקר שני דברים - את שיתוף הפעולה עם הרשויות המקומיות ואת הארגון המדוקדק. ואם יש תחרות, יש מנצחים – יוהן פרטוש מנתניה הוא מי שיכול להתהדר מעתה בתואר ^נהג הקארט ארבע פעימות המהיר ביותר על כבישי ישראל^, אם כי במיטב המסורת של עיתונות ישראל הוא בטח יכונה בקיצור פשוט ^הנהג הכי מהיר בארץ^. אל התואר המכובד גם ארוך יצטרף הפרס – טיסה למרוץ הפורמולה 1 ביערך בחודש הבא באיסטנבול ואירוח במתחם קבוצת רד בול (שמתחרה באליפות). אל המקום השני הגיע אלי סאייג, גם הוא מנתניה, ואל המקום השלישי הגיע איציק מנשה מחולון. לנו נשאר לקוות כי זו לא הפעם האחרונה שחברת רד בול, שמעורה מאוד בספורט מוטורי בחו^ל, יוזמת ותומכת בספורט המוטורי בארץ.