הסרטון. את רומן הילדות שלי עם פורשה 911 לדורותיה הייתי אמור לשטוח בפניכם מיד לאחר שנהגתי בקאררה S בנורבורגרינג, אך מפאת קשיחותו (המנטלית) של העורך ועצם פסיקתו החד משמעית כי השתפכויות פרובינציאליות קלישאתיות יתקבלו רק כאשר יהיה מדובר בלמעלה מ-400 כ^ס, נאלצתי להמתין עד עתה. הסיפור מתחיל בטיסה חזרה לארץ לאחר טיול בר-מצווה באירופה, עם מצלמה עמוסה בתמונות של כל 911 שעברה ברחוב ואחת 993 צהובה ומבריקה בקנה מידה 18\1 על הברכיים. אני זוכר עד עכשיו איך התקשיתי להסתיר את החיוך המטופש שאפילו בן גילי אמור היה להתבייש בו, כשהחזקתי אותה קרוב-קרוב לכל אורך הטיסה - אותו חיוך בלתי-נשלט שמתפרש ברגעים אלו על פני כשאני רואה את נכדתה, ה-997 טורבו, מבהיקה בשדה התעופה של חרז. עבורי, מאז ועד היום, היא ולא אחרת מסמלת את החלום האולטימטיבי – אקזוטיקה ברת השגה (לאו דווקא במחיר אלא יותר בתפישה), שכן בעוד פרארי ולמבורגיני תמיד ייצרו מכוניות שטוחות ו^שפיציות^ שנראו לילד מתלהב (כמוני) כמכוניות מרוץ, ה-911 נראתה ספורטיבית במידה, כזאת העשויה להיות יום אחד שלך. זו גם כנראה הסיבה שמעולם לא צהלתי לנוכח יצירותיהם של חרשי הסוסים והשוורים. הן התקשו לדבר אליי. את החלומות שלי, מאז ומעולם, יעדתי להגשמה מלאה - ועתה הגיעה השעה... הכתבה המלאה מופיעה בגיליון 244 של מגזין אוטו, עכשיו בדוכנים. תודה לאתר השטח הישראלי (www.4x4.co.il) על כל העזרה ולאילן אשל על עבודת העריכה המדהימה.