נתחיל דווקא מהדברים הטובים – אירוע פסח של ליגת מסע מעולם אחר כלל מסלול זורם וקל יחסית לנהיגה וניווט. מזג האוויר היה מעולה, זינק בזמן ואפילו ההמתנה לתוצאות בסיום הייתה קצרה. אז למה בכל זאת הכותרת? כי בחירת המסלול השאירה יותר מאדם אחד מגרד את ראשו. המסלול היה בנוי ממעין מלבן גדול שנמתח בין רמת חובב ושטחי האש של צאלים ואורכו כמאה ק^מ. הרכב השבילים היה על בסיס חולי עם נגיעות של שבילים קשים, כשהאלמנט המרכזי הוא במפים למיניהם. קטגוריה A ו-B (כמו גם הבאגים, האופנועים והטרקטורונים) ביצעו את המסלול במלואו, בעוד אנשי קטגורית המשפחות זוכים להנחה קטנה ולמסלול באורך של 80 ק^מ. עד כאן הכל בסדר. הקטע המבלבל התחיל אחר-כך – אנשי קטגוריה B סיימו הקפה אחת של המסלול וסיימו את מלאכת היום, בעוד אנשי A, באגי, טרקטורונים ואופנועים יוצאים להקפה נוספת . כדי להוסיף עוד קצת אתגר לצוותי הסיוע (שמנסים לעשות חישובי זמנים תוך כדי האירוע), נקבעה הפסקה בין הקפה להקפה שאחריה מוזנקים המשתתפים שוב במרווחי זמן שאינם תלויים בזמני סיום ההקפה הראשונה. אם נאלצתם לקרוא את המשפטים האחרונים פעמיים, אל תרגישו רע. גם לנו לא ברור בדיוק מה הייתה כוונת המשורר ומדוע החליט ליישם אותה דווקא כך. נתחיל מהבעיה הבסיסית ביותר – מסלול קצר שכזה, בשבילים מהירים שכאלו, משמעו שמשתתפים רבים ^סיימו את היום^ תוך שעה וקצת, וזה מעט מדי זמן. מעבר לכך, מדוע הוחלט כי אנשי קטגוריה B לא יצאו להקפה השנייה? הרי הנהגים (כמו גם המכוניות) רגילים למרחקים ארוכים בהרבה מ-100 ק^מ. המשמעות היא כי את ההקפה השנייה ביצע מספר נמוך יחסית של כלי-רכב. עוד שאלה שעולה היא נחיצות ההפסקה במסלול קצר יחסית. יש לכך אולי מקום במסלול באורך של 400-500 ק^מ, אבל מה הטעם בעצירה אחרי 100 ק^מ, כשאפילו מיכל הדלק של כלי הרכב עוד חצי מלא? למרות האמור לעיל, היה הלך הרוח הכללי חיובי. השבילים מוכרים היטב לנהגים ולנווטים ש^חרשו^ את תא השטח הזה הלוך וחזור באירועים קודמים, דבר שאפשר להם נהיגה זורמת שלא הופרעה ע^י ניווט בעייתי (אם כי עדיין היה אלמנט ניווט, תשאלו את איציק מיני שהתברבר קשות ונראה כמעט-כועס בסיום – בהחלט מחזה נדיר אצל המתולתל החייכן תמיד). ובשבילים המהירים הללו בהחלט אפשר ליהנות, ואפשר לראות את ההבדל בין רכבי קטגוריה A ל-B. בקטעים השטוחים יותר ההבדלים בין הקטגוריות זניחים, בשל הספקי מנוע דומים, אבל בקטעים הקופצניים יותר אפשר לראות את ההבדל בעבודת המתלים – היכן שרכבי A מגהצים ובולעים, אלו מ-B נחבטים וקופצים, סוגרים מתלים באנקות מצוקה ומאבדים אחיזה, פשוט שיעור בעבודת מתלים. הקרב העיקרי היה בקטגוריה A – אומנם לאחר פרישת אחד מארבעת הצוותים שהתייצבו הובטח מקום בפודיום לכל המסיימים, אבל הקרב על המיקום המדויק נמשך במלוא העוז עד לרגע האחרון. בהקפה הראשונה היה זה ויקו אסולין שסיים בפער מבטיח, אולם בהקפה השנייה החל שי שמעוני לצמצם את יתרונו של ויקו מהסיבוב הראשון, מותח את עצבי צוותי הסיוע (כמו גם את כישורי המתמטיקה שלהם... :-) ) עד לסף פקיעה. בסיום יכלו אנשי אוטוויק לרשום עוד יום מוצלח במיוחד – סוויפ מושלם בקטגוריה B ומקום ראשון ב-A. מזל שאת קטגוריה C (משפחות) הם עוזבים בשקט... קטגוריה A 1.ויקו אסולין וצביקה כהן, צוות אוטוויק 2.שי שמעוני וגדעון בן שמואל, צוות גתוס/כל גדר/ארקאמבה 3.ברק זוהר, צוות אספיר קטגוריה B 1.אלון אסולין ואייל עובדיה, צוות אוטוויק 2.איציק אסולין ואלעד רחמים, צוות אוטוויק 3.עופר קוקוס ואבישי בקר, צוות אוטוויק קטגוריה C 1.אורית וניצן שקל, צוות טלפארמה 2 עזרי יוני ופוקס אפרים 3 לוי דוד באגים 1.ארז אברמוב טרקטורונים 1.יובל שרון, צוות אבנוע/רזגל 2.אבלס עמי וגיל איתי 3.וולף תומר אופנועים 1.ערן וולנברג, צוות ברווז 2.אופיר לוק, צוות ברווז 3.איל שטרן, צוות ברווז