זה כבר הופך לריטואל קבוע – רצף תאונות דרכים קטלניות בפרק זמן קצר גורר שצף פעילות מצד גורמים בממסד, מלווה בהצהרות צדקניות. מין רפלקס מותנה, כמו קפיצה לשמע רעש חזק. המשמעות המעשית היא כמעט תמיד בין כלום לשום דבר. בעקבות סוף השבוע העקוב מדם שהתרחש עלינו, עלה נושא תאונות הדרכים על שולחן הממשלה. חוץ מהצהרות על החשיבות הרבה שמייחסת הממשלה למלחמה בתאונות הדרכים ובקשה לזרז את הפעולות בתחום (שכוללת הצבת מאות מצלמות מהירות ב^נקודות מסוכנות בכבישי הארץ^ – כבישים פתוחים, רחבים ומגודרים, בד^כ...), לא נעשה שום צעד משמעותי. לא הוחלט על הקצאת תקציב מיוחד לשיפור התשתית (מה שהיה עשוי לחסוך חיי שני אנשים בתאונה ליד בית המעצר קישון) או על שיפור לימודי הנהיגה (מה שהיה עשוי לחסוך את חיי שלושת החיילים). איך אומרים האמריקאים – TALK IS CHEAP...