הראלי הזה היה כמעט מושלם – מזג האוויר היה מעולה, הפריחה הייתה מרהיבה, כמות המשתתפים גדולה במיוחד... אבל רק כמעט, כי ראלי, בעצם, לא היה. נעם הימן, מארגן ליגת ראלי רייד, החליט שעם ההתקדמות בחקיקת חוק הספורט המוטורי – גם הליגה צריכה להתקדם. הוא הוציא תקנון חדש ומסודר לקביעת הקטגוריות השונות ( רק חבל שהוא נשלח אל המתחרים ימים ספורים לפני התחרות, מה שלא הותיר להם זמן להכין את כלי הרכב בהתאם), דיבר על מערכת שליטה ובקרה חדשה (של סקיילוק, שגם לקחה חסות על הליגה) והוסיף קטע ספיישל באמצע המסלול, בו יתחרו המשתתפים בנפרד מהתחרות העיקרית. אלו היו התוכניות. המימוש נתקל במספר בעיות כאמור. המערכת של סקיילוק לא הייתה זמינה בכמות מספקת לכל המתחרים ולכן נדרשה בקרה ידנית על הכניסה והיציאה מהספיישל, וזה לא עבד. בעיות סימון של קטע הספיישל גרמו לכך שחלק מהמתחרים פספסו את הכניסה לספיישל לחלוטין, ובעיות רישום של המרשלים יצרו תוהו ובוהו ברישום הזמנים – ולמעשה נוצר מצב בו אין למארגנים אפשרות לקבוע מי המנצחים (או המפסידים, אם להסתכל על חצי הכוס המלאה...). בשורה התחתונה ניווטו המשתתפים לאורך כ-200 ק^מ של שבילי מדבר מהירים ודיונות, חלקם ספגו נזקים, מבלי לקבל את מה שמפריד בין ראלי לסתם אימון. אבל אומרים שמודה ועוזב ירוחם – ונעם הודה שנעשו טעויות והבטיח לתקן, אז נרחם. הכוונה בהחלט הייתה טובה, ונשאר לקוות שעד לתחרות הבאה נעם אכן ישייף את הפינות, יתרגל ויתקן את הטעויות.