אין ספק שהיום הזה ייזכר לדורות. ביום הזה פגשתי את בעלי לעתיד. בעלי לעתיד אינו החלום של האימא היהודייה - כלומר: עורך דין או רופא ממשפחה טובה - הוא די נמוך, וגבוה ממני רק בקצת, הוא צרפתי ואפילו לא יהודי. אבל למי איכפת? לבעלי לעתיד קוראים סבסטיאן לואב, נכון להיום הוא אלוף העולם בראלי והוא מקסים. החלטתי לבשר לו על התכניות שלנו לשנים הקרובות לאחר שאציג את עצמי בפניו ואבשר לו על קיומי, אבל החלטתי להשאיר לו את השיא של היום לסוף, לאחר שיזכה בתואר אלוף האלופים.
המרוץ, בה^א הידיעה
אלוף האלופים? הכל התחיל ב-1988, אז התקיים מרוץ אלוף האלופים הראשון שנערך להנצחת שמו של הנרי טויבונן, שנהרג בתאונה בקורסיקה בעודו מוביל את אליפות הראלי של 86'. הרעיון המקורי דיבר על השתתפות נהגי ראלי בלבד. ואכן, מאז אותה שנה התאספו טובי נהגי הראלי בסוף כל עונת מרוצים לאירוע אחד שבסופו נקבע אלוף האלופים. במהלך השנים הצטרפו גם נהגים מקטגוריות שונות – השנה השתתפו מיכאל שומאכר (צריך להציג??); טום קריסטנסן, מנצח ב-24 השעות של לה מאנס; הכוכב האמריקאי ג'ף גורדון, ארבע פעמים אלוף סדרת הנסקאר ועוד רבים וטובים אחרים.ב-1999 התווספה לאירוע גם תחרות בין מדינות.
אלא שהדומיננטיות של נהגי הראלי נשארה מכרעת. בכל 16 המרוצים שנערכו, אלוף האלופים וסגנו היו נהגי ראלי. ובעצם, זה היה בלתי-נמנע. המכוניות היו בדיוק אלו המשתתפות במרוצי הראלי והמסלול דומה להפליא לאותם מסלולי קרוס הפותחים או סוגרים מרוצי ראלי
במרוץ השנה הכל השתנה: מול שמונה נהגי ראלי התייצבו שמונה נהגי מסלול; לשתי מכוניות הראלי ומכונית באגי נוספה פרארי 360 מודנה; כבר אין סוף שבוע רגוע באיים הקנריים ואין אבק כי אין מסלול עפר, במקום יש מסלול אספלט שנבנה בתוך אצטדיון בפריז, שבימים כתיקונם משמש להפסדים המביכים של הקבוצה המקומית בכדורגל. היתרון של נהגי הראלי הצטמצם. ובכל זאת, הכף עדיין נטתה לכיוונם, כי נהגי ראלי מאומנים יותר בנהיגה במסלולים צפופים (מישהו זוכר את שומאכר עושה פניות עפ הנד-ברקס?)... גם אני האמנתי במיתוס. אבל רציתי לראות בעיניים, אז טסתי לפריז.
ערב מלחמה
בתור כתבת מהמובילות בתחומה (כבוד העורך: בגילי הצעיר עדיין מותר לי להגזים קצת. אבל מכיוון שהרמתי להנחתה, התכבד...[אבל את צודקת. קל להוביל קבוצה של אחת]). הוזמנתי לצפות בנסיעות מבחן שנערכו יום קודם לתחרות ולמסיבות העיתונאים בנוכחות הנהגים. אבל עוד לא נכנסתי ללובי של התקשורת, וכבר הלכתי לאיבוד,מאחר שלמצוא צרפתי שמדבר אנגלית זה כמו למצוא ישראלי שמקבל את זה ששומאכר טוב ממנו. אבל האור שנגלה בסוף אחת המנהרות נפער מולי ללוע האצטדיון האדיר. עשרות אלפי הכיסאות והאספלט החדש המנצנץ.
דילגתי מטה דרך עשרות המדרגות כדי לבדוק את המסלול, והבחנתי שאיני לבד. את המסלול חלק איתי צרפתי בעל הבעה נרגשת מתחת לכובע אדום. קוראים לו סבסטיאן לואב. ניגשתי אליו והצעתי לו להצטלם איתי. התמונה יצאה מצוין, רק שבמקום שהעיניים יצאו אדומות מהמבזק, כפי שקורה לפעמים, הלחיים שלי יצאו אדומות כמו הפרארי של שומי. פאדיחות...
מזל שהיה קר כך שהאודם מהלחיים נעלם במהירות עד שהגיעו שאר הנהגים להיכרות עם המסלול ואימון על המכוניות. כמה מהנהגים, עם תסמונת קריז אחרי מספר ימים בלי הגה ודוושות, נטפלו לעמדת פלייסטיישן תמימה והחלו לבצע בה את זממם. בואו נאמר שאם הם נוהגים במציאות כמו במשחק, מומלץ היה להתרחק מפריז ביום המירוץ. זה היה מביך. האחיין שלי, בן שלוש, נוהג יותר טוב מהם...
אבל בתירוצים הם אלופים. את התירוצים הכי טובים ניפקו שני הנהגים הברזילאים, פיליפה מסה וטוני קאנן, שהגרילו את שני אלופי העולם לשלב הראשון של התחרות האמיתית. כשנגמרו להם התירוצים, הם החלו לפרט את האמצעים הסודיים להבסת אלופי העולם. בתנועות ידיים הם רמזו בעדינות שבזמן שאחד מהם יתחרה, השני יהיה ביציע עם רובה צלפים. במלחמה כמו במלחמה.
יום קרב
לקראת הגעתו של מיכאל שומאכר, הכנתי הבעת פנים במיוחד בשביל התמונות המשותפות שלנו. אך כאשר התחלתי להתקדם לעברו, גיליתי שביני לבינו עומדים לא מעט מאבטחים גדולים. האבטחה סביבו הייתה כבדה יותר מזו שקיבלו ^המורדים^ כשהגיעו ארצה.
אז בהצלחה שיהיה למיכאל, ואני כבר יוצאת ליציע לצפות בכישלונו החרוץ, או כך לפחות קיוויתי; לואב הרבה יותר חמוד. אלא ששישים ושלושה אלף צופים שקידמו את פניו קיוו כנראה אחרת. כי היציעים היו יותר אדומים מאשר במשחק היפותטי בין הפועל ת^א בכדורסל לבין הפועל ת^א בכדורגל, ובכל פעם ששמו של האליל הגרמני הוזכר על ידי הכרוז, חישב עור התוף באוזני להתפקע ולא ממש הבנתי מה פשר הבחילה שתקפה אותי. אולי השילוב של האצטדיון העצום, העמוס והרועש, והמוזיקה השחורה והמלהיבה בליווי נהמות המנועים האדירים הם ההסבר.
יללת המנועים של צמד מכוניות פרארי שהחלו להתחמם על קו הזינוק, השיגה אפקט זהה על הקהל. אין אדם באצטדיון שיכול היה להשתלט על החיוך שנמתח לשמע הצלילים, אז בשביל מה בכלל הם חילקו את אטמי האוזניים בכניסה? מה, בכניסה לקונצרט גאלה של פבארוטי מחלקים אטמים? אם שם לא מחלקים, קל וחומר שגם בקונצרט הזה אין צורך.
בתוך מכונית הפרארי האדומה ישב דייויד קולת'הארד, נהג פורמולה 1, שנחרץ גורלו לחסות בצל נהגים פיניים טובים ממנו לאורך כל הקריירה שלו. במקביל, בפרארי הכסופה ישב הייקי קובאלינן, אלוף פורמולה ניסן, נהג פיני זוטר והצעיר ביותר מבין כל נהגי האירוע. נראה היה שדיוויד ינצח בקלות את המירוץ. גם הוא חשב כך ולא האמין שזה קורה לו שוב: קללת הפינים לא סרה מעל ראשו ושוב הוא קיבל בראש מקרירי המזג האלה. רק מקצה ראשון באירוע וכבר יותר עניין מאשר בכל עונת הפורמולה האחרונה (נו, מישהו הלך עם מנדט הפרשן רחוק מדי. העורך). נהג אלמוני הביס את נהג הגרנד פרי המפורסם והאווירה המחשמלת בקהל השרתה תחושה שיש משהו מיוחד באירוע הזה שיבדיל אותו מכל המרוצים האחרים. מוטיב ההפתעה המשיך כאשר מטיאס אקסטרום, אלוף DTM (אליפות מכוניות הטורינג ונהג מסלול רוב הזמן) ניצח את קולין מקריי במכונית ראלי. אך כאשר ז'אן אלזי, הגיבור המקומי, עלה לשלב הבא, נעמד הקהל העצום על רגליו והריע בשאגות שמחה. כשבמשחק כדורגל הקהל עומד על הרגליים – כל טור בתורו – קוראים לזה גל. אבל כאן זה לא היה גל, זה היה נחשול. והנחשול הזה שטף את הקהל.
אומרים שקהל ביתי מעניק יתרון למקומיים, מה שהוכיח עצמו כנכון לנהגים הצרפתיים, במיוחד ללואב. גם שומאכר נהנה מאהדת מעריצים חוצת-גבולות, רק שזה לא עזר לו הפעם. תופעת קובאלינן הגיעה גם אליו והוציאה אותו מהתחרות בצורה המשפילה ביותר. וכך, בעוד שהנהג הגרמני מבצע התגנבות יחידים מבוישת מהמסלול, היה עסוק הנהג הפיני בריקוד ניצחון, ועוד על גג של פרארי אדומה... הרצחת וגם ירשת?
ההתפתחויות הדרמתיות הציבו בגמר אלוף האלופים את קובאלינן ולואב. סיפור סגור מראש? אולי ביום רגיל - וזה לא היה יום רגיל. אף אחד לא ציפה לבאות. המירוץ הראשון נערך בפיז'ו 307 WRC ראלי. להייקי אין ניסיון במכונית ראלי, אז מי היה יכול לנחש שנהג מסלול צעיר יחצה את קו הסיום ראשון, במכונית ראלי, לפני אלוף העולם בראלי ועוד בפער משכנע? לא רק שלקחו מהקהל את שומי אהובם, עכשיו גם עקרו מהם את הגאווה הלאומית. פיני ניצח את הצרפתי במגרש הביתי שלו, תרתי משמע (המכונית צרפתית וגם האצטדיון). אפילו הקריין כבר לא ידע מה לומר...
את המרוץ השני בפרארי הפסיד לואב אחרי שנגע בגדר וספג עונשין לקול קריאות בוז של הקהל.
מה עכשיו? איך אציג ללואב את אישתו? אולי עדיף לבצע פניית פרסה לכיוון הייקי? יש לו פוטנציאל.
ללואב היה עוד סיכוי אחד איתי. רק להקדים את שומאכר בתחרות הפרטית ביניהם ולהוכיח קבל עם ועדה מיהו הנהג הטוב בתבל. מבחינתי זה היה ברור, אלא שהקהל התנהג באופן משונה. אפילו הבחור שישב מאחורי היה מבולבל ולא ידע את מי לעודד. מצד אחד הוא חובש כובע של פרארי, מצד שני הוא צרפתי. וכמו רב הקהל, הוא פשוט צעק בהתלהבות בכל פעם שנראה שאחד מהם הוביל. לא משנה מי. ולא ברור אם לשמחת הקהל או לצערו - במירוץ הראשון לואב הפסיד. במירוץ השני לואב ניצח, כביכול (השופטים הצרפתים פחדו לתת עוד פעם עונשין ללואב על הנגיעה בגדר. להסתבך עם שישים ושלושה אלף צרפתים עצבניים לא הולך ברגל). אבל בשלישי שוב שומי ניצח. 1-2.
הכל פה הולך הפוך ממה שציפיתי, ולפי הבעות הפנים של הקהל, גם הם לא כל כך מרוצים מהעניין (או שכן?). האם זה אומר שברזיל תנצח באליפות האומות? הרי יש להם סיכוי לקחת את האליפות הזו כמו הסיכוי שאלפא רומיאו לא תראה מוסך חמש שנים. אלא שכאן העבר העיד על העתיד וגם כאן שני הנהגים המהירים ביותר בכל תחום הביאו את מדינתם לגמר – לואב הצרפתי וקובאלינן הפיני. בכל מירוץ בגמר לואב היה מהיר יותר מגרונהולם עד שהמזל הטוב החליט לבקר את ז'אן אלזי. אחרי שהפסיד בכל פעם לפיני הצעיר, דווקא תקלה בפרארי של קובאלינן הביאה את הניצחון לז'אן אלזי ואת אליפות המדינות לצרפת. הקהל עלה על רגליו, אלזי דומע מההתרגשות. הקריין צועק בהתלהבות, ועוד קסדה של אלזי מגיעה למאושר אחד מהקהל.
סוף
הכל יצא לטובה וחזרתי לארץ רווקה, לשמחתה של אימי. ולואב? אין מה לעשות, אני אשאר בשבילו פנטזיה רחוקה...
