לפני קצת יותר משלושים שנה,ב-1973 למען הדיוק, הציגה פולקסוואגן מכונית שהיוותה מהפכה עבורה. לא עוד מנועי בוקסר מקוררי אוויר המותקנים באחורי המכונית, אלא מנוע טורי מקורר מים המותקן בקדמת המכונית (גם אם לאורכה, ולא לרוחב). שם המכונית החדשה נקבע להיות פאסאט, והיא הייתה, למעשה, אחות תאומה לאודי 80 שהוצגה במקביל. ההבדל העיקרי היה שהפאסאט הוצגה בגרסת האצ'בק בלבד (סטיישן הוצגה ב-74) בעוד האודי הייתה קיימת בתצורת סדאן בלבד. גרסת סדאן לפאסאט, תחת השם סנטנה, הופיעה רק בדור השני של המכונית, ב-1981 (גרסה זו יוצרה גם בברזיל, משם יובאה גם לארץ, ומיוצרת עד היום בסין!). הדור השלישי, שיצא כמודל 88, קיבל סוף סוף מנוע רוחבי, ובהמשך גם אופציית הנעה כפולה ומנוע V6 (ה-VR6 הידוע) עם 174 כ^ס, שיפור נאה לעומת 85 כ^ס שסיפק המנוע הבכיר בדור הראשון. גרסת ההאצ'בק ננטשה בדור זה. ב-1993, אחרי שנמכרו כבר יותר משש מליון מכוניות, הוצג דור רביעי, שהיה יותר מתיחת פנים יסודית מאשר מכונית חדשה לחלוטין, אבל הציג לעולם את מנועי ה-TDI, שהיו ראש החץ במהפכה שהעלתה את מעמד מנועי הדיזל מפועלים שחורים (תרתי משמע) שכוחם היחיד בחסכנותם, לאופציית הנעה לגיטימית. ב-1996 הוצג דור חדש לחלוטין של הפאסאט, שכמו הגולף המקבילה, הציג רמת אבזור ופאר ללא תחרות בקטגוריה וקבע את תא הנוסעים של הפאסאט כאמת המידה בקטגוריה. דור זה סגר מעגל היסטורי בכך שגם הוא, כמו הדור הראשון, מבוסס למעשה על פלטפורמה של אודי (אם כי עם שינויים משמעותיים בהרבה). בשנת 2000 עברה הפאסאט מתיחת פנים אחרונה, שהביאה אותה למצבה הנוכחי והמוכר, והוסיפה מנוע W8, 275 כ^ס, להיצע. שמועות על בואו של הדור הבא מרחפות באוויר מזה זמן, אך עדיין לא נחשפו פרטים או תמונות. למה אנחנו נזכרים בכל זה פתאום (ועוד מטרידים אתכם עם זה)? כי הפולקסוואגן חגגה את יצור הפאסאט השלוש עשרה מליון בימים אלו, הישג מכובד לכל הדעות. בממוצע על פני כל שנות הדגם מתקבל כי בכל יום נמסרו כמעט 1,150 מכוניות! כיום עומד קצב היצור היומי (בימי עבודה) על כ-3,000 מכוניות במפעלים שפרושים ע^פ כל יבשות העולם – באירופה (גרמניה), אסיה (סין), אמריקה (ברזיל) ואפריקה (דרא^פ). מזל טוב!