אם לשפוט על פי סיום עונת 2003, העתיד ב-WRC שייך לצעירים. פטר סולברג, סבסטיאן לואב ומרקו מרטין הם הכוכבים החדשים, וחילופי-המשמרות מתבצעים לנגד עינינו. פרט לנצחון-אורח של ספציאליסט האספלט פאניצי, בהופעה כשחקן-חיזוק זמני בקטלוניה (וגם זה בסיוע נדיב של מזג האויר), היתה האליפות מהסיבוב השישי ואילך שייכת לזאבים הצעירים של סובארו, סיטרואן ופורד. בראלי בריטניה המכריע קיבלנו לכך המחשה חיה, כאשר סולברג ולואב (מרטין פרש בשל תקלה טכנית בשלב מוקדם של הראלי) הותירו לכל האחרים ניחוח מפלטים ודומה כי תפקדו בפלנטה אחרת. אחרי כל הדרמות שקדמו למירוץ והתרחשו בפתיחתו, נותרנו עם שדה מדולדל: ליום השני כבר זינקו משתתפי ה-WRC בהרכב חסר ביותר, ללא סיינז, מרטין וגרונהולם (וכמובן ברנס, שלא השתתף כלל כזכור). קרב האליפות ניטש בין שניים בלבד עתה, והיה בכך צדק רב – השניים צברו את מירב הנצחונות עד אותו שלב בעונה, שלושה לכל אחד (ולחשוב שלא היינו רחוקים מזכיה באליפות של ברנס, ללא אף נצחון לרפואה – חוסר צדק משווע, לטעמו של כותב שורות אלו, שבסופו של דבר נחסך מאתנו וטוב שכך). שימו לב: סולברג השיג את נצחונו הראשון בקריירה רק בסיום עונת 2002, בדיוק כאן בראלי בריטניה, ואיל ועבור לואב זו העונה המלאה הראשונה ב-WRC. אמרנו כבר שהעתיד שייך לצעירים? כפי שניתן היה לנחש, הקרב המרתק הסתיים בהכרעה, ואף משכנעת, לטובת סולברג. אחרי ההצגה האדירה של היום השני הוריד מעט פטר הגדול את הקצב ביום האחרון, שומר על המכונית, ובשני הקטעים הראשונים מתוך השלושה של היום הצליח לואב לצמצם במעט את יתרונו של הנורבגי; אבל בקטע האחרון שב סולברג וניצח בגדול, חותם כמו אלוף אמיתי את עונת 2003 ואת תוארו הראשון – עם סיכוי טוב שלא האחרון. מילה טובה ומיוחדת מגיעה לאריות הותיקים של הראלי, מאקינן (סובארו) ומקריי (סיטרואן), שניהם בנקודות-מפנה רבות חשיבות – ושניהם שיחקו תפקידי סיוע עבור נהגי קבוצותיהם הצעירים והמהירים יותר. עבור מאקינן היה זה הראלי האחרון בקריירה, והוא נתן הצגה גדולה בדרך למקום השלישי, משלים יום נפלא עבור קבוצת סובארו. מקריי, ממש לאחר שהודיע על נטילת שנת-שבתון (שאולי תתארך להרבה יותר משנה) נתן לו קרב אדיר כל הדרך, יודע שלהצלחתו בראלי עשויה להיות חשיבות רבה לאליפות היצרנים של סיטרואן; רק ביום האחרון נפתח פער גדול בין השניים לאחר שמקריי ספג פנצ'ר; החלפת הגלגל בעיצומו של הקטע האחרון גבתה ממנו דקות שלמות, אך הוא עדיין סיים רביעי. למרות אבדן תואר הנהגים לסובארו, סיטרואן התנחמה בזכיה צפויה באליפות היצרנים – והותירה את פיז'ו לעשות חושבים. במחצית העונה נראו העניינים אחרים לגמרי, עם שלושה נצחונות של גרונהולם ב-7 מירוצים וצבירת נקודות עקבית של ברנס; אבל במחצית השניה של העונה הכל השתבש, עם ריבוי שגיאות נהיגם ותקלות טכניות. גם הופעות טובות של פאניצי במירוצי האספלט לקראת סיום העונה, וכנגד יכולת עקבית גבוהה של קבוצת סיטרואן – בעונה ראשונה מלאה בראלי! – לא נותר לפיז'ו אלא לצפות בעיניים כלות גם בתואר היצרנים חומק מידיה. אם כן, יש לנו אלוף חדש, ואלופת-יצרנים חדשה. מחיאות הכפיים אכן מגיעות לפטר סולברג ולסיטרואן, אלופים ראויים. וב-2004? מצפה לנו עונה חדשה עם הרכבי-נהגים שעברו טלטלה, עם תקנות חדשות לגבי אליפות היצרנים, עם מיצובישי שחוזרת לתמונה ואולי עם סקודה בכושר תחרותי. יהיה מעניין. הכי צמודה? קל להתפתות ולומר ש^עונה כזו צמודה עוד לא היתה ב-WRC^, אבל לא יהיה זה מדוייק. לא צריך ללכת יותר מדי אחורה: עונת 2001, למשל, שהסתיימה כאשר רק 3 נקודות מפרידות בין 3 הראשונים (והוכרעה במהפך של הרגע האחרון כאשר מקריי ומאקינן, שהובילו עם 42 ו-41 נקודות, סיימו את הסיבוב האחרון ללא נקודות; ברנס, שהיה שלישי עוד נקודה מאחור, סיים שלישי בראלי בריטניה, צבר 4 נקודות, ולקח את האליפות. לעומת זאת, השנה שעברה היתה – במונחים יחסיים – שעממון. שלושה סיבובים לפני הסיום כבר הוביל מרקוס גרונהולם בפער של 23 נקודות שהותיר סיכוי תיאורטי בלבד ליריבו הקרוב ביותר, ברנס; שני נצחונות נוספים של גרונוהלם הביאו לו בסיום העונה את התואר בפער ענק של 40 נקודות, עם 77 נקודות בסך הכל – וזאת בעונה שבה חילקו פחות נקודות מאשר בנוכחית לכל מירוץ.