אופנועים, הקאמבק? - אוטו

אופנועים, הקאמבק?

ענף האופנועים נהנה השבוע משתי השקות יוקרתיות. אבל לא כדאי להתבלבל: המונח "כרעי תרנגולת" עדיין בתוקף

השבוע הנוצץ של הענף הדו-גלגלי בישראל החל ביום א', כאשר חברת ד.ל.ב מוטוספורט, יבואנית (בין היתר) אופנועי ק.ט.מ בישראל, השיקה כאן רשמית את הדגם הגדול והיקר ביותר שיצרה ק.ט.מ אי-פעם, והראשון עם יותר מצילינדר אחד: ה^אדוונצ'ר 950^. מדובר בכלי שעל פי ההגדרה היבשה מתמודד כנגד, נניח, ב.מ.וו R1150GS ודומיו; בפועל, הוא יוצר נישה משל עצמו. זהו כלי טיולים רבגוני שיכול – בלי יותר מדי שינויים והתאמות – גם לרדת לשטח של ממש. כמה שטח? בוא נסתפק בכך שהדגם הזה, אחרי כמה שינויים מתבקשים, הינו מספיק טוב כדי לנצח בראלי פריז-דאקאר. הוא מונע על-ידי מנוע V-טווין חדש, קומפקטי במיוחד וקל-משקל, הנבדל מדגמי ה-4-פעימות הגדולים הנוכחיים של החברה במספר פרטים עקרוניים שמפאת המקום לא נכנס אליהם. הנקודה העקרונית היא שדגם זה מסמל תחילת עידן חדש אצל ק.ט.מ – עידן הפריצה לתחום הכביש, דווקא. עד עתה, דגמי הכביש הבודדים של ק.ט.מ היו מבוססים עדיין על דגמי-השטח המוכרים. אבל המנוע גדל-הנפח של האדוונצ'ר החדש, 942 סמ^ק, מיועד לשמש בקשת דגמים עתידיים של ק.ט.מ שהראשון בהם, הדיוק 950, יצא לשוק בשנה הבאה – וכאן אנחנו כבר מדברים על דגם כביש טהור. אין כל מניעה שאותו המנוע ממש גם ישרת בעתיד אופנוע-כביש סופר-ספורטיבי, במספר גרסאות נפח; או דגמי ספורט-תיור מתונים יותר. בקיצור, ק.ט.מ מביטה הרחק קדימה. אבל עבורנו, הסנונית הראשונה שהגיעה לכאן לא ממש מסמלת את בוא האביב לשוק האופנועים. האדוונצ'ר 950 מוצע לכל דורש במחיר של כמעט 130,000 ש^ח, ובמחיר הזה הוא ישאר נחלתם של בודדים בלבד. כדי להגיע להמוני רוכבי הכביש – ולא שיש כל כך הרבה כאלו אצלנו – ק.ט.מ חייבת משהו עממי יותר. ולזה צריך עוד לחכות. בינתיים נמתין בסבלנות לסיבוב על האדוונצ'ר החדש שהוא, בלי קשר למחיר, כלי מעורר-תאבון בצורה בלתי רגילה. יומיים אחרי האירוע בד.ל.ב נערכה השקה משמעותית יותר: פתיחת ^לינקסים מוטורס^, הסוכנות החדשה של אופנועי דוקאטי בישראל. אם לדייק, הסוכנות תשווק כאן גם היצע רחב של קטנועים מאיטליה והמזרח הרחוק, אבל אנשי לינקסים בודאי יסלחו לנו אם נתעמק בדובדבן שבקצפת – דוקאטי. האופנועים האיטלקיים המהוללים הללו נחשבים לשפיץ של הפסגה בכל הקשור לתחום הספורטיבי, ולזכותם רשומים עשרות תארי אליפות עולמית בתחום הסופרבייק – תואר בו זכו גם השנה, אגב. השנה נכנסה דוקאטי, לראשונה מזה כ-40 שנה, גם לתחום הגרנד-פרי היוקרתי; למרות שמדובר בעונה ראשונה בלבד, הדוקאטים מצטיינים על המסלולים ומשאירים מאחור את רוב המתחרים היפניים הותיקים; רק אופנועי הונדה האימתניים והותיקים-יחסית, עם אלוף העולם באוכף, מהירים יותר מהדוקאטי – וגם זה לא תמיד. בקיצור, יש בהחלט ^גב^ לטיעון כי דוקאטי יכולים להחשב לפרארי של עולם האופנועים. בהתאם לכך, הפתיחה החגיגית היתה אירוע נוצץ, באולם התצוגה שניכר בו כי הושקע בו לא מעט ממון. באירוע נכחו אח^מים כגון סגן שגריר איטליה בישראל, חברי-כנסת ועוד. בהחלט מכובד, גם אם המזגנים התקשו לעמוד בעומס. השאלה היא מה (ובעיקר כמה) יש לדוקאטי לחפש כאן. אנחנו מדברים על מותג שצריך להתגבר על מספר בעיות לא קלות, החל מתדמית גרועה בשל עבר לא מוצלח של היבואנים הקודמים בארץ, והמשך בהיצע-דגמים מצומצם יחסית שמתחיל ממחיר של כ-60,000 ש^ח (ומגיע עד 140,000 ש^ח). נכון שהיבואן נוקט במדיניות מעניינת של שירות עד הבית – כל בעל דוקאטי חדש יוכל להנות מתנאים מפתים כגון לקיחת האופנוע מבית הלקוח ובחזרה לצורך טיפולים, למשל – אך עדיין, רוב ציבור הקונים יצטרך להשתכנע בסוגיות של תמורה למחיר, שמירת ערך ושאר היבטים פרקטיים. יש לזכור כי דוקאטי הינו מותג אמוציונלי, אופנועים עם אותה תכונה ערטילאית המכונה ^אופי^ – לא בטוח שבישראל זה יספיק. נקודה שעשוייה לסייע למכירות הן תקנות הרישוי החדשות, עם קטגוריה אמצעית שתוגדר מעתה (מהרגע שהתקנות יכנסו לתוקף, כנראה בטווח של חודשים) לפי הספק ולא לפי נפח מנוע. דגמי ה-620 סמ^ק של דוקאטי ניתנים להזמנה עם הספק מופחת ל-33 כ^ס, דבר העשוי להפוך אותם לאטרקטיביים יחסית. כך או כך, כותב שורות אלו סביר כי המספרים בהם נקב יוסי אונגר, מנכ^ל הסוכונת, תלושים מהמציאות: הוא דיבר על נתח של 15-20% משוק האופנועים הגדולים, דהיינו משהו כמו 150 עד 200 כלים בשנה. אם אכן כך יהיה, נצדיע לחזית בדום מתוח. גם בתחום הקטנועים קשה לצפות הצלחה מיידית לסוכנות החדשה, לאור השוק הרווי והמותגים המתחרים המוכחים ששורשיהם נטועים עמוק בלב הקונצנזוס. יש ל^לינקסים^ בהחלט מה להציע, עם מספר דגמים מענינים ואף יחודיים, כך שלמרות הפסימיות שלנו כדאי לבקר באולם התצוגה. הכתובת היא דרך פ^ת 82 בתל-אביב. לסיכום, כדאי להזכיר דבר אחד: שוק האופנועים הישראלי הינו זעיר בממדיו. פחות מ-1,000 כלים בשנה, רובם בעלי נפחים קטנים; יחד עם קטנועים למיניהם מגיע השוק לסביבות 12,000 כלים דו-גלגליים בשנה, ובמדינה עם מזג-אויר כמו שלנו מדובר בכמות מגוחכת. האופנועים היקרים שעלו זה עתה ארצה מאפשרים לנו אולי לברוח קצת למחוזות-הדמיון, אבל אחרי זה צריך לחזור למציאות של ביטוח-חובה ב-4,000 ש^ח, זוג צמיגים ספורטיביים ב-2,000 ש^ח ויותר, מחירי טיפולים וחלפים מאמירים – בקיצור, קשים חיי האופנוען בישראל. שוק האופנועים רחוק עדיין מלהיות נורמלי, וזו האמת העצובה.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות