בומברדיו! - אוטו

בומברדיו!

כתבנו העשוי ללא חת יצא לדרום-צרפת להיכרות עם טרקטורוני בומברדייה ב-ד-י-ו-ק – וב-מ-ק-ר-ה, כמובן – עם פתיחת מלחמת המפרץ, וניצל את הזמן כדי לרדת, אה, לעומקו של הביטוי 'השקה'

הנסיון הלא-קצר שלי מלמד שבהשקות רכב אתה לא ממש משיק את הרכב, במובן האנייתי-ימי של המילה. לא מנפצים בקבוק שמפניה על דופן פורשה קאיין, נניח, ובטח של מניחים לה אחר כך להתגלגל מעדנות לתוך המים העמוקים. לא, השקות שגרתיות כוללות משהו כמו 10% נהיגה, 20% הרצאות, 30% אכילה, 40% שאלות/תלונות של דב^ג, ו-100% ליקוק-עכוז בלתי פוסק מצד יחצנים ואנשי שיווק למיניהם. בומברדייה היו, איך לומר, קצת יותר תכליתיים. ליקוקי-עכוז לא ממש היו, והמינון הפעם היה יותר קרוב ל-60% נהיגה, 8% הרצאות, 2% אכילה ו-30% המתנה ל-DS באחה X (ראה בהמשך). ולהבדיל מכרגיל, המושג ^השקה^ זכה הפעם להגשמת משמעותו האמיתית. זה קרה ביום השני של האירוע: עבדכם הנאמן, עם מסורת ארוכה אך מעט עבשה של חציית נחלים עם טרקטורונים, ניצל את הפלג המפכפך באתר הניסויים של בומברדייה כדי לבדוק כמה עמוק יכול להגיע, נניח, טראקסטר, לפני שהוא בולע מים. התברר שמעל עומק מטר יש בהחלט בעיה לטראקסטר, נניח, שכן המנוע הופך מבעירה-פנימית לטביעה-פנימית. יצויין כי בגבורה רבתי זינקתי מעל המושב אל תוך המים הקרירים שהגיעו לי עד למתניים, אחזתי בטמבון המבצבץ של הטראקסטר האומלל ומנעתי ממנו מלהסחף הלאה במורד הנחל, לעבר הים התיכון. זה הרי היה עלול להיות ממש לא מוצלח מבחינה אקולוגית. תארו לעצמכם את רדיו מרסיי מודיע על איסור רחצה בחוף בגין זיהום-טרקטורונים שנפלטו לים, ^ובכל אשמה ישראל^ – בדיוק כשהצבא האמריקני השנוא מתחיל את מתקפתו על אחותנו עיראק... בסופו של דבר חולץ הטראקסטר באמצעות קווסט XT – דגם מאובזר של בריון-בומברדייה החסון אשר חמוש, בין היתר, בכננת קטנה. לאחר מפגן מרשים של כושר גרירה – עדיף בהרבה, עלי לציין, על כושר השחייה של הטראקסטר – הובא הטובע לחוף-מבטחים, שם בוצע בו ניתוח צילינדר-פתוח מהיר. האופרציה העלתה שהמנוע אכן מילא את פיו מים, ובקארטר שחו דגיגים וראשנים. ^שום דבר^, אמר בקול רם ג'ון גייל, האחראי על פיתוח הטרקטורונים של בומברדייה, מוודא שכל העיתונאים סביב שומעים היטב. ^זה רוטאקס^... היה לי מה לומר בעניין אבל בשלב הזה העדפתי גם אני, מסיבות ברורות, למלא את פי מים. היתר היה ספוג ממילא. אבל אני מקדים את המאוחר. הגעתי למונפלייה שלחוף הריביירה הצרפתית כאורח שלוחת הטרקטורונים של קונצרן בומברדייה הקנדי, לרגל מה שהם מכנים ^ATV קלאב 2003^ – אירוע שהוא בעצם לא-בדיוק-השקה, בו ניתנת ההזדמנות לחוות במרוכז את מוצרי החטיבה הארבע-גלגלית של הקונצרן. זה המקום, אם יורשה לי, לטרוניה קלה: אם אופנועי-הים של בומברדייה נקראים סי-דו, ואופנועי השלג שלהם נקראים סקי-דו, האם לא היו הטרקטורונים צריכים להקרא קוואד-דו, נניח? במקום זאת הם נושאים בגאון את השם הארוך והקשה-לביטוי הזה. נו, שוין. עד האירוע הספקתי לחוות אישית שני דגמים של בומברדייה, משני קצוות ההיצע: ה-DS הסופר-קרבי והראלי 200 הצנוע. במהלך היומיים שהוקדשו לנהיגה (רכיבה?) – תיסלם גדול למארגנים על זמן-האוכף הנדיב – ביליתי את עיקר זמני עם ה^אאוטלנדר^, כלי בינוני רב-משימתי שעיצובו הקצת-רובוטריקי/בייבליידי מתועש מטעה מאד. מדובר בדגם האמור לדעת לעשות הכל בערך, אולי יותר, והוא אכן ממלא את הדרישות ביעילות מעוררת התפעלות. זריז ומגיב היטב, היגוי מדוייק, מנוע חזק במידה, תמסורת אוטומטית רציפה נעימה לשימוש, מיתלים ארוכי-מהלך המספקים נוחות גבוהה יחד עם שליטה מצויינת, ובלמים מעולים המאשפרים להסתפק במנוף השמאלי על הכידון. במיוחד שמחתי לגלות מרחב נאה גם לרוכב ארך-ממדים כמותי, והנדסת אנוש מצויינת – אין מכסה-תמסורת בולט או כנפיים טורדניות הפולשות לתחום המחיה של רגליך. האאוטלנדר מהווה גם תצוגה ניידת למאפיינים מכניים ייחודיים, הנשק של בומברדייה על-מנת לחדור כשחקן חדש לשוק הטרקטורונים – משימה לא פשוטה. על החידושים של בומברדייה נמנה, למשל, רדיאטור הממוקם מאחור כדי להגן עליו מפגיעות; דיפרנציאל קדמי ויסקוזי המונע סחרור-לריק של אחד הגלגלים הקדמיים בתנאי אחיזה ירודים; מנוע אורכי ולא רוחבי (ציר גל הארכובה מקביל לציר האורכי של הכלי), סידור המתאים טוב יותר להעברת ההנעה קדימה ואחורה עם גלי-הינע; בלימת מנוע הפועלת בשילוב עם תמסורת רציפה בכל מצב; שילדה היקפית התורמת לחוסן וקשיחות; בלמים פנימיים (Inboard) המוגנים טוב יותר בפני פגיעה ומקטינים את השפעת המשקל ומיתלים אחוריים נפרדים בתצורה חריגה של זרוע-עוקבת (Trailing Arm, או זרוע נגררת). לפי אנשי בומברדייה תצורה זו אמורה לספק התנהגות עדיפה על המבנה היותר-מקובל של עצמות עצה כפולות, כי מפשק הגלגלים אינו משתנה בעת תנועת הגלגל מעלה-מטה. בפועל, עלי לציין, לא חשתי בהבדלים גדולים – אך אין ספק שמערכת המיתלים פועלת מצויין, ברכיבת טיולים רגועה וגם בכיסוח-שבילים מהיר. בלימת המנוע היתה מרשימה עוד יותר – ב-Low היא פשוט מעמידה את הכלי במקום, כך שאפשר לרדת ממנו ולפסוע בנחת לידו גם בשיפועים הדרמטיים ביותר; מהר מאד למדתי שאפשר לרדת בכל מצב גם ב-High ללא בעיה. בהחלט נוסך בטחון (בירידות רציניות מומלץ, כמובן, לשלב ל-4x4 כדי להפעיל את בלימת המנוע על כל הגלגלים). כך שהאאוטלנדר בהחלט היה פתיחה נעימה עבורי – אבל עדיין מדובר בטרקטורון קונבנציונלי שלא פותח אופקים חדשים. הטרקאסטר מקס, לעומת זאת, היה בהחלט חידוש. הטרקסטר הבסיסי הוא כלי עבודה שלא הייתי בוחר בו לשעשועים וטיולים: בומרבדייה עצמם מגדירים אותו כ^חצי טרקטור^. זהו הדגם הכבד ביותר של בומברדייה (340 ק^ג בגרסה הבסיסית), המיועד לביצוע עבודות קשות ולגרור משאות כבדים. בהתאם לכך הוא בעל תמסורת קונבנציונלית עם הילוכים בדידים (אם כי יש מצב של החלפה אוטומטית, יחד עם פונקציית ^טיפטרוניק^ באמצעות מתג ביד שמאל), וזרוע אחורית קשיחה; התפעול השוטף אינו נעים במיוחד. אלא שגרסת ה-MAX מהווה לא פחות מהברקה. זהו טרקטורון המיועד, רשמית, לשני נוסעים. צריך הרבה אומץ – ונכונות לעמוד בפני תביעות-נזיקין כמיטב המסורת האמריקנית – כדי להוציא לשוק טרקטורון דו-מושבי, אבל זה בדיוק מה שעשו בומברדייה. כבר אמרנו שצריך חשיבה בלתי-קונבנציונלית כדי לחדור לשוק ותיק ומבוסס עם שם חדש. השיקול שלהם היה שגם כך, משתמשים רבים מסיעים נוסע נוסף למרות האיסורים המפורשים – אז למה לו לעשות זאת בצורה רשמית ובטוחה, ולהגיע בכך לפלח שוק בלתי-מנוצל? בסיס הגלגלים של הטרקסטר הוארך לצורך המשימה ב-25 ס^מ תמימים, ואל מושב הנוסע צורף מושב-כורסה אחורי יחד עם משענת גב, וידיות-אחיזה יעודיות. המפגש הראשון שלי עם המקס היה מלפנים, עם נוסעת מאחור; לשבחו של הטרקטורון יאמר כי המשקל העודף כמעט לא הורגש (הכלי עצמו שוקל כ-40 ק^ג יותר מהטראקסטר הבסיסי, ויחד עם נוסע נוסף מדובר ב-100 ק^ג אקסטרא, פלוס מינוס). ההתנהגות לא נפגמה במיוחד ושוב הרשימה בלימת המנוע (להבדיל, אגב, מהבלמים הרגילים, שלא רק שהינם חלשים מאד אלא גם מופעלים בנפרד, במנופים בשני צידי הכידון). אבל חובה עלי לציין כי כלי דו-מושבי ישמש, יש להניח, בעיקר לטיולים – וכאן, הטראקסטר מקס אינו אידאלי, לפחות עבור הנוהג בו. החלפת ההילוכים אינה נעימה והמקום לרגליים מוגבל. עם זאת, יש לציין לטובה את את המבנה המזכיר את זה של קטנוע – לפני המושב יש איזור אין-פלסטיק, המאפשר העברת רגליים דרך הטרקטורון ולא מעל המושב בעת עליה וירידה. נחמד, במיוחד כשיש מישהו מאחור שלא רוצים לבעוט בו במגף כבד... ההפתעה האמיתית היתה כשעברתי למושב האחורי. מרווח שם מאד, נוח ביותר, נעים, ותחושת הבטחון היתה מעל ומעבר לציפיות. כאן אפשר לרשום הצלחה מלאה לבומברדייה. הייתי רוצה לראות את גרסת המקס גם על דגמים אחרים, יותר נעימים למשתמש (וכאן אני יכול גם לבשר על הפתעות צפויות בעתיד הקרוב, בלי יכולת לפרט בשלב זה). גולת הכותרת של האירוע היתה אמורה להיות הגרסה החדשה של ה-DS650. הדגם הקרבי עבר מספר שינויים מהותיים, כשהבולטים בהם – קיצור בסיס הגלגלים על-ידי קיצור הזרוע האחורית, והקטנת מפשק הגלגלים האחוריים. הטענה העיקרית כנגד ה-DS היתה גודלו המוגזם; הוא נחשב כמעולה לדיונות, אך פחות יעיל בשבילים בגלל התמרון הלוקה בחסר. הקטנת הממדים אמורה לפתור בעיה זו, יחד עם הקטנת משקל של 9 ק^ג. זו מושגת באמצעות החלפת חלק מרכיבי המיתלים הקדמיים לאלומיניום, החלפת הפנס הקדמי לקל יותר ועוד. למה ^אמורה^? כי לא הספקתי לנסוע ולו מטר אחד על ה-DS המשופר. להשקה הובא רק כלי אחד, דגם טרום-ייצור היחיד עלי אדמות עד כמה שניתן היה להבין, עם זמן נסיעה מוגבל ביותר. עד שהגיע תור המשלחת הישראלית לנסות את כוחה כבר היה ה-DS מפונצ'ר ללא זמן נותר לתקנו. חבל. עוד חידוש לדגמי 2004: מעבר לגרסת באחה המאובזרת מוצעת חבילת ^X^ חדשה. זו מוסיפה (רק כתוספת לבאחה) מיגון אלומיניום מוצק למראה בתחתית המיתלים הקדמיים ותחת המנוע, בולמים קדמיים מוקשחים עם גז בלחץ גבוה, ו-Nerf Bars (צינורות מיגון צידיים). המצער הוא שדווקא הכלי שנכח באירוע, ושעליו ל-א יכלנו לנסוע, היה מדגם באחה X... אין ספק שעם הופעתו הקרובה של הפולריס פרדאטור, צפוי שוק הטרקטורונים הספורטיביים לעבור התחממות מהותית. מבחינה זו, העדכונים ב-DS מגיעים בדיוק בזמן. ועוד משפט לסיכום. אחד מאורחי-הכבוד באירוע היה בחור דרום-אפריקני צנוע וצנום בשם ויקוס... שהיה קרוב מאד להשלים את ראלי דאקאר האחרון – על גבי DS650. יש דברים שפשוט נשגבים מבינתי.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות