הייתי גמור, שפוך, מעוך, במצב צבירה נוזלי, צל-אדם, איש חי-מת, זומבי.
תשישות רבתי והפרש טמפרטורות של כמעט ארבעים מעלות, הכריעו אותי. סובבתי את מתג החום בתנור הגז למקסימום לנסות ולהשיב מעט מטמפרטורת הגוף שהתנדפה דרך חולצת כפתורים דקה לצינה בחום (קור?) של שש מעלות מתחת לאפס. גררתי רגליים למקלחת, מתענג דקות ארוכות על הקיטור הלוהט שנפלט בצרורות מהפיה שבקיר. ארוחת הערב לא עניינה אותי וגם חבורת האנשים הצבעונית שהצטרפה אלי בדנוור לא הייתה בראש מעייניי. לאה, התנגבתי לאיטי במגבת גדולה, מותיר פה ושם, איי לחות רטובים על גופי ועל הרצפה. מדדתי את הקיר בדרך למיטה עליה קרסתי לשינה עמוקה, נטולת חלומות, חושך ודממה.
"י י י א א א ה ה ה ו ו ו!" הצגת הג‘יפים החדשים נפתחה ביללה מערבונית אופיינית שהדהדה בחלל ראשי כמו רימון הלם בקטדראלה. חוות סוסים פעילה בלב עמק מיוער במונטנה, הייתה תפאורה ראויה להצגת שלושת הגרסאות החדשות של ג‘יפ. גם אם ג‘יפ מגלם עד היום את ה"רוח האמריקאית" ואת המערב הפרוע הרחוק והרומנטי, שתיים משלושת הגרסאות פוזלות חזק מאוד דווקא לאירופה.
החזון החדש בג‘יפ עוסק בהתאמת גרסאות מכל דגם לשוק שבו הוא משווק. אבל במקביל "למכור" את התכונות-מבית של מותג כה חזק כמו "JEEP”: חופש, יכולת, שליטה ואותנטיות. אנשי ג‘יפ הרחיבו את הדיבור על שיפור איכות המוצרים, על אימוץ שיטות עבודה ובקרת איכות על-פי מודלים מדיימלר ועל צמצום עלויות ייצור.

הגרנד-צ‘ירוקי, ספינת הדגל של ג‘יפ, קיבל לפני כשנה (בפרזנטציה אירופאית) מנוע דיזל, שמקורו במרצדס ונמצא גם ב-270ML. זה מנוע דיזל מסילה-משותפת עם חמישה צילינדרים המפיק 164 כ"ס ו-40 קג"מ שאליו צורפה תיבת הילוכים אוטומטית עם חמישה הילוכים. באותה הצגה ממש הוצגה גם גרסת "אוברלנד" שהיא גרסת-העל במשפחת הגרנד ומציגה אבזור מקסימאלי, מערכת הנעה משוכללת ומנוע 8V 4.7 מחוזק עם 258 כ"ס. אבל שתי הגרסאות הללו נעו בקווים מקבילים עד לאוקטובר 2002 שבו גרסת "אוברלנד" הוצגה בגרסת דיזל/אוטומט כה-אטרקטיבית עבורנו (אגב, בישראל ישווק הגרנד תחת השם "לימטד"). בנוסף לתוספת העץ בלוח המחוונים, מערכת השמע המשוכללת, גג השמש, חיישן גשם ותצוגת מידע בתקרה, מצויד האובלנד בחישוקי סגסוגת בקוטר 17 אינץ‘ ועליהם צמיגי כביש חפים מיומרות שטח.
מתחת לפני השטח הפחיתה ג‘יפ את שיכוך הבולמים במאמץ לשפר את הנוחות. תגבור הבלימה הוגבר ובקצה מערכת הבלמים הותקנו קליפרים חדשים "נשכניים" מקודמיהם. משקל ההגה והתנגדותו הוקלו על-ידי מערכת קפיצים מחזירים מוחלשת.
על הכביש ההבטחה לשיפור הנוחות מתקיימת. הגרנד חש רך ונעים מקודמו, מבודד את הנוסעים מהשיבושים המועטים על פני אספלט צפון אמריקאי משובח. המחיר של שיפור הנוחות מתבטא בזוויות גלגל מחודדות ושקיעת חרטום בבלימה חזקה אבל בג‘יפ השכילו להפסיק את תהליך הריכוך ברגע הנכון שלא לחצות את הקו שהופך את האוטו לרופס ומתנודד. המנוע מספק המון כוח כבר מסל"ד נמוך והאופן העיקש שבו הוא דוחף קדימה כמעט שתי טונות מעורר השתאות. (11 שניות ל-100 קמ"ש). תאוצות הביניים נסמכות על המומנט הרב וזריזותה של התיבה להוריד הילוך (לתיבה אגב בינה מלאכותית המתאימה עצמה לנהג) והן מרשימות ביותר.
"ההקלות" במחלקת ההיגוי פגמו לטעמי בחבילה מהודקת וטובה. להגה (על בסיס מנגנון סבבת מיושן) שטח מת עצום במרכז וגם תוך הפניה. הוא קל מדי וחסר משוב לחלוטין. ההגה המעורפל והמרחק הגדול לגלגלים הופך את ההיגוי לעניין של ניחוש יותר מאשר לדו-שיח בין המכונית לנהג. רעשי הדיזל נעלמים מתחת לשכבות בידוד יעילות מאוד אך רעש רוח נשמע מקורה A וגם הפנים יצקצק במחאה על פני משטח קופצני.
הוד והדר בשטח היא הסחורה שמוכר הצ‘ירוקי אשר עם מערכת ההנעה "קוואדרה טראק" הוא מסוגל להתמודד עם שטח תובעני (וטובעני) בקלות מרשימה. כוח המנוע עובר לכל ארבעת הגלגלים כל העת. בלב הסרנים הקשיחים שוכנים דיפרנציאלים ננעלים "וורי-לוק" שמגבירים את נעילתם ככל שמחריפים פערי המהירות בין שני גלגלים על אותו סרן. קפיצי סליל מספקים מהלך נדיב ו-LOW ביחס 1:2.72 יתגברו על מכשולים מרשימים. זוויות מרכב, גחון פגיע וצמיגי כביש מגבילים מאוד את האפשרויות בשטח טרשי וטכני מאוד אך לרוב השימושים, ברוב הזמן, הגרנד "יאכל" את השטח כמו סייר אינדיאני אמיתי.
אלינו הוא יגיע כבר במהלך נובמבר מהמפעל של דיימלר-קרייזלר בגרץ שבאוסטריה עם תג מחיר של 370,000 ₪ לגרסת לימטד שזה לערך 15% זול יותר ממתחריו - ב.מ.וו X ומרצדס M.

את הצ‘ירוקי החדש פגשנו בהשקה מרשימה בשנה שעברה. אולם תג מחיר גבוה והעדר גרסה דיזל אוטומטית מנעו חדירה אמיתית לשוק. עתה מציגה ג‘יפ, צ‘ירוקי ברמת איבזור רנגלר (שם היסטורי המזוהה עם ג‘יפ עוד משנות ה-60) שהוצג לראשונה לעיניים אירופאיות בסוף אוקטובר בברמינהגם (ולפני כן בדטרויט). בהתאמה לדימוי הנון-קונפורמיסט והמרדן שופע הצ‘ירוקי אביזרים ש...סליחה על הביטוי...מוסיפים לגודל. כנפיים מנופחות מוברגות עם ברגי אלן כסופים, פנסים גדולים על הגג, חישוקים בצבע תואם, גגון מאסיבי ועוד, סכימות הצביעה החדשות הן ירוק קקטוס, חאקי, כסף ושחור. אלינו יגיע רק חלק מהאיבזור הזה לפי החלטת היבואן.
לוח המחוונים בשני גוונים וגם המושבים משלבים עור ובד באופן נאה. הפנים נראה איכותי ומוקפד יותר ממה שהתרשמנו ממנו בעבר. תחושה זו התחזקה ככל שחלפו המיילים מתחת לצמיגים הדו-שימושיים, בהם הפנים נותר מהודק וחרישי על פני כל סוגי הכביש והשטח. רעשי רוח אינם קיימים והמנוע נשמע רק ביציאה מהמקום או בקיק-דאון קרוב לקו האדום.
יחידת הנעה של הצ‘ירוקי חדשה וכוללת מנוע דיזל מסילה-משותפת בנפח 2.8 ל‘ המספק 150 כ"ס ו-36 קג"מ כבר מ-1800 סל"ד. מאחרי המנוע תמצאו תיבת הילוכים אוטומטית מתוצרת קייזלר ובתוכה חמישה הילוכים. על חלוקת המומנט ממונה תיבת העברה "סלקט-טראק" המצויידת בדיפרנציאל (חשוב מאוד לבטיחות בנסיעה על כביש) יש LOW ביחס 1:2.72 וגם דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה.
הצ‘ירוקי הוא היחיד בכל המשפחה שנהנה ממנגנון היגוי בשיטת מוט-משונן וככזה הוא היחיד עם הגה שמתקרב להגדרה "סביר". עם משקל טוב, ומשוב מצוין, מקיים ההגה תקשורת רציפה בין הנהג למכונית וזה תמיד דבר טוב. הצ‘ירוקי חש הרבה יותר רכב אירופאי מאחיו לשבט. המיתלים מוצקים למדי (יש שיאמרו מוצקים מדי אבל אני מעדיף אותם ככה) ומרוסנים להפליא. זוויות הגלגול שטוחה יחסית, מעט מאוד שקיעת חרטום והשליטה במרכב מצוינת ונטולת תנודות מיותרות.
יציאה מהמקום ותאוצות ביניים חזקות ומהירות למדי אם כי ניכרה איטיות מה בתגובה של תיבת-ההילוכים לקיק-דאון. מעין היסוס בן שניה עד שהפקודה מתורגמת לפעולה. שילוב ההילוכים נעים ויחסי ההעברה מותאמים היטב לרצועת הכוח.