סונובאנגה! - אוטו

סונובאנגה!

למעט השם, הסונומה 4x2 הקרבית של עידו כהן לא דומה בכלום למקור

לא צריך להיות מומחה לטנדרים כדי לקלוט שהסונומה חד-קבינה של עידו כהן שייכת לסיפור אחר. יש הרבה יותר מדי אויר בין הקרקע לגחון, גם יחסית לדגם 4x4 – בודאי בהשוואה לדגם ה-4x2 האורגינלי. הפרופורציות שונות בעליל, ואם מעמידים את הכלי הגבוה ליד סונומה רגילה מבינים איך: זו של עידו רחבה בהרבה, עם גלגלים שמני-גומי הבולטים מעבר לכנפיים מנופחות וגבוהות. היא גם קצרה יותר, החזית עירומה מפלסטיקת-פגוש, ויחד עם תוספת הגובה מדובר בהופעה שונה לחלוטין, אגרסיבית ומבטיחה. צליל המפלט ממשיך את ההבטחה, עם צליל V6 עמוק ונעים...
רגע, רגע, קאט. סליחה. עידו? ע-י-ד-ו? סונומה? V6? ועוד 4x2? עידו? עידו, מעידו-4x4? עידו, 2 מטר גובה ומטר עומק שריטה? עידו, ש‘מסוקס‘ זה חנון לידו? עידו, שבמו ידיו וגלגלי מפלצותיו קבע את גובה הרף בתחרויות העבירות הישראליות? ע-י-ד-ו? עידו, שהמכוניות שלו מניעות לבד מפחד כשהוא נכנס לחניה?
מה לעזאזל עושה עידו עם סונומה, הבזוי והנקלה שבטנדרי ארה"ב, שבסולם הטנדרים ממוקם שלב אחד – ולא גבוה – מעל מטאטא? מה עושה האיש שחי ונושם מנועי V8, עם V6 חלשלוש?
ובכן, כולם להירגע. עידו לא ירד מהפסים, ולא נטש את כור מחצבתו. הוא עדיין חי ונושם 4x4. אבל ביום יום, מעבר לשעות העבודה, עידו מתנייד בסונומה המופיעה כאן. זה הפאן שלו. למישהו יש בעיה עם זה?
סיפורנו מתחיל בסונומה עייפה ורצוצה מודל 95‘ שנרכשה ממכרז, במחיר – כמו שאומרים – שאסור לומר. המנוע השחוט נשלח לאוברול, ועידו יצא לדרך – בזמנו הפנוי, בערבים, בשעות ארוכות של עבודה מפרכת. סונומה, זאת יש להבין, איננו כלי שקיימים עבורו יותר מדי חלקי-שיפור וקיטים למיניהם, כך שעידו נאלץ לפעול בשיטת ניסוי וטעיה. המטרה: ליצור כלי שיוכל לנוע היטב בשטח למרות הנעה אחורית בלבד, כולל נהיגה תחרותית – וגם לשמש כתחבורה יומיומית.
המנוע נותר סטנדרטי לגמרי, פרט לאוברול כמוזכר לעיל ולמערכת פליטה Flowmaster. אבל כל היתר... בתור התחלה קוצרה השילדה (!), שימו לב, ב-25 ס"מ, אחרי שהתגלה שקיימת בארה"ב גרסה קצרה של הסונומה. מתברר שלאחר הקיצור, הארגז של סונומה קבינה-וחצי מתאים בדיוק – וזה מה שהותאם לגבה של הסונומה, במקום הארגז המקורי שהושלך הצידה. השלב הבא, קריטי ביותר להצלחת הפרוייקט, היה המתלים – וכאן כבר נקרא כל כח-ההמצאה והאלתור של עידו לפעולה. את המיתלים הרופסים וקצרי המהלך היה צריך להפוך למשהו שיתמוך היטב במרכב וירים אותו במידה משמעותית, יעמוד בעומסים של נסיעת שטח אגרסיבית, ועדיין יספק נוחות סבירה. לא קל.
כצפוי, עידו הלך בדרך הקשה, ובשלב ראשון בנה מיתלה קדמי חדש לגמרי. עם מיתלה זה נתקלנו בסופר-סונומה לראשונה בתערוכת אוטומוטור בפסח – טנדר בעל הופעה מדהימה, אמריקנית למהדרין, עם מיתלים קדמיים יפיפיים בסגנון טנדרי הבאחה האימתניים. אלא שמבחינה טכנית העסק היה פחות מוצלח, ועידו הכין מיתלה סימן 2 – אשר הותקן על סונומה דומה, של לקוח, שהחליט על פרוייקט דומה אחרי שראה את זו של עידו. אבל גם מיתלה זה לא הניח את דעתו של עידו בשל קיצוניותו, והוא החליט להתבסס על המיתלה המקורי – עם טיפול מעמיק. הזרועות היוצרות את עצמות-העצה הוארכו, כך שכל גלגל יושב עתה 12.5 ס"מ החוצה יותר (!) – שינוי מפשק-גלגלים כולל של 25 ס"מ! – כשהדבר גם מאריך את מהלך המיתלה באופן טבעי. במקביל שונתה צורת הזרועות כדי להוריד את ציר הגלגל למטה, כך שנוצרה הגבהה משמעותית. שני בולמים שומרים על כל גלגל קדמי (תערובת של קוני ואדלברוק בכל הטנדר, "מה שמצאתי על המדף"), עם תושבות גבוהות שהוכנו על-ידי עידו. הקפיצים הקדמיים, שדרשו הקשחה מהותית, הם עכשיו של פאג‘רו קינג. על מנת למנוע מהשילדה להתכופף פנימה תחת העומסים הבלתי-טבעיים, נקשרו תושבות הבולמים העליונות זו לזו על-ידי מוט-חיזוק (Strut) תוצרת-בית.
מאחור היו העניינים מעט יותר פשוטים (נו טוב, הכל יחסי). הסרן המקורי נזרק ובמקומו השתמש עידו בסרן בריא של מונית צ‘קר (דנה 44) ישנה שבמקרה הסתובב בחצר לא קשור. הסרן קיבל יחס העברה קצר של 4.88:1, ולדיפרנציאל הוספה נעילה מבית דטרויט-לוקר. הסרן הועבר אל מתחת לקפיצי העלים להרמת הזנב ואיזון גובה עם הפרונט, בקפיצי העלים לא נדרש שינוי – "הם מצוינים", אומר עידו – אך גם כאן הותקנו זוג בולמים בכל צד. גולת הכותרת הייתה הוספת מוטות-רדיוס ארוכים, אשר מעוגנים לשילדה ותוכננו בקפדנות כך שהם מקבעים היטב את הסרן האחורי מבלי להגביל את תנועתו כלפי מעלה לספיגת מהמורות. תוספת זו, כך עידו, חיונית למניעת עיוות בקפיצי העלים העלולה להתרחש עם שילוב של מנועים מחוזקים, נעילת דיפרנציאל ויחסי-העברה מקוצרים.
עכשיו, כשנוצר מקום לצמיגים רציניים, הותקנו חישוקי סגסוגת 7x15 מבית American Racing, ועליהם צמיגי גודייר רנגלר MTR קרביים במידה 10.5x31. לטובת מירוצים בתנאי קרקע טובענית, וכדי לאפשר הורדת לחצי אויר ללא בעיה, נעשה מאחור שימוש נועלי-צמיג (Beadlocks). זה המקום לציין שהחישוקים יושבים על ידי-סרן (שזה השם העברי היפה ל"נקלס", Knuckles בלע"ז) שנלקחו מואנדורה, מאחר והן מגיעות עם בלמים (דיסקים קדימה, תופים מאחור) גדולים יותר מהמקוריים של הסונומה; זהו פריט חשוב כאשר משתמשים בצמיגים בקוטר מוגדל (עניין של יחסי-מומנט מכניים), בודאי כשהרכב מסוגל ומיועד לנוע הרבה יותר מהר בשטח, על אחת כמה וכמה כאשר מאחורי ההגה יושב חוליגאן עם רגל ימין כבדה במיוחד.
היתר זו כבר קוסמטיקה: פגושי-צינורות קלי משקל מלפנים ומאחור, כלוב מוטות על הארגז שעליו מותקן גם הגלגל הרזרבי, מיגון-החלקה קדמי לגחון מפלטת אלומיניום (הנושאת את השם אפוף המיתוס "Zibar"), ו... הכנפיים המנופחות, שמשתלבות באופן כל-כך טבעי בגוף הטנדר. "צלם, צלם את הכנפיים", אומר עידו שוב ושוב. מכל הפריטים בטנדר יפיפה זה, דווקא על הכנפיים הללו עיקר גאוותו, לאחר שהשקיע שעות רבות בהשגת המראה הנכון.
הנהיגה בסונומה המשופרת לא מזכירה במאום את המקור. הרפיסות הנוראית נעלמה, והטנדר מרגיש הדוק ומחובר לקרקע. ההיגוי המזעזע בסונומה רגילה נותן משמעות חדשה למושג "ערפול"; בסונומת-עידו קיים עדיין אזור מת סביב הישר-לפנים, אך לאחר מכן ההיזון החוזר – דרך המיתלים המוקשחים והצמיגים גדולי-הקוטר – טוב בהרבה. בשטח מתגלה סונומה חדשה, כזו שאפשר ללחוץ אותה בשבילים משובשים ללא חשש, ושלא מפחדת מדיונה מזדמנת. העסק פשוט עובד. בנסיעה לאתר-הצילום שלנו ישבנו ליד עידו וקיבלנו הצגת-תכלית של נהיגה בוטחת וסופר-מהירה, כאשר הסונומה מפגינה אחיזת-שביל יוצאת דופן. בעיקר התרשמנו מהאחיזה מאחור – בניגוד לציפיות, ולהרבה טנדרים אחרים, לסונומה הזו אין זנב פוחז הממהר לכשכש לכל עבר. למרות בסיס הגלגלים המקוצר, ההחלקות אינן מגיעות בהפתעה וכשהן מתחילות, קל מאד לשלוט בהן. נתקלת בחריץ תוך כדי החלקה בעת פניה? אל חשש, המיתלים יטפלו בזה ללא בעיות. פשוט תענוג.
עידו כהן גאה מאד בסונומה שלו. אפילו שמדובר רק ב-V6, יש לו סיבה טובה. רק אל תתנו להתלהבות לסחוף אתכם: אם אתם רוצים לשחזר טנדר דומה עם כל הפטנטים, "תכינו 80,000 ש"ח" כפי שאומר עידו. לא כולל הטנדר המקורי...
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות