דטרויט חולמת - אוטו

דטרויט חולמת

מפגש המכוניות הגדול ביותר בעולם מתקיים, איך לא, בארה"ב: Woodward Dream Cruise

מחוץ לגבולות ארה"ב האירוע הזה לא ממש מפורסם, אבל השבת האחרונה היתה יום חג מסורתי לתעשיית הרכב האמריקנית. מדי שנה, בשבת השלישית של חודש אוגוסט,, חוגגת ארה"ב מחדש את סיפור האהבה של האמריקנים עם מכוניות. האירוע נקרא Woodward Dream Cruise, וכפי שאפשר לנחש הוא מאגד בתוכו את המיטב-שבמיטב של קיטש‘ אמריקני - נוסטלגיה דביקה מעורבת בערכי-משפחה ופעילות קהילתית, התרפקות על ימים עברו עם מנה גדושה של פטריוטיזם. לא פלא שכרזת-פרסום לאירוע המופיעה משמאל מציגה עכוז סקסי של קורבט קלאסית ומכריזה "אף אחד לא כותב שירים על מכוניות וולוו".
האירוע המדובר מכונה Woodward Dream Cruise, על שום המקום בו הוא נערך – שדרות וודוורד, כ-25 ק"מ ישרים בפרברי דטרויט. כמובן, דטרויט, Motor City, החל בעיירה פונטיאק. אפילו שמות המקומות משתפים פעולה. וזהו, חברים, מפגש הרכב החד-יומי הגדול ביותר בעולם. בשנים האחרונות מגיעים לבקר בו כ-1.5 מיליון (!) איש; בתצוגה עצמה משתתפות 30,000 מכוניות.
המטרה המוצהרת היא "לחגוג את המכוניות, המוזיקה והזכרונות של שיוט [תרגום לא מוצלח, בהעדר אופציה אחרת, של המילה Cruising] בשנות ה-50 וה-60, במקום ששם את אמריקה על גלגלים". עוד מתוך האתר הרשמי: It‘s a 16-mile long car show that is educational, historic and fun for all ages. There is no charge to attend the Woodward Dream Cruise. It encourages safe driving, family fun and no-alcohol use. במלים אחרות, תראו כאן שפע של הוט-רודס אבל אף אחד לא ישרוף צמיגים.
מיותר אולי לציין שהיצרנים האמריקנים מנצלים את הבמה שניתנה להם עד הסוף. זו הזדמנות מצויינת להזכיר לקהל הקונים הענק את המורשת שלו, את המכוניות ה"אמיתיות", את ה"להיות קול" שמביאה עימה המכונית האמריקנית הקלסית. באופן מסורתי מנצלת GM את האירוע, למשל, להצגת-בכורה של דגמים עתידיים – בדרך כלל עם הופעה אישית של המנכ"לים, היו"רים והבעלתבתים באופן כללי: בשנה שעברה היתה זו חשיפה ראשונה לציבור של השברולט SSR, הטנדר/רודסטר האמור לצאת ב-2003 לשוק; השנה ניצלה GM את המפגש לחשיפת הקדילאק XLR, הרודסטר המיועד לצאת לשוק כדגם 2004. בשנה שעברה ארגנה קרייזלר מפגש-ענק של בעלי PT קרוזר. הירצנים מתחרים בינם לבין עצמם על אירועי צדקה, מופעי אמנים (כמובן בסימן שירי שנות ה-50 וה-60), והמבקרים לעתים אף מתלבשים בסגנון שנות ה-60.
כצפוי, האמריקנים יודעים היטב למסחר את האירוע. 9 רשויות מוניציפליות שונות מארחות את הדרים-קרוז; קהל המבקרים מוציא בממוצע 55 דולר לראש בעת שהותו בגזרה (את החשבון הכולל תעשו לבד), ולא פלא כי עבור רוב בתי העסק בסביבה זהו היום הרווחי ביותר של השנה.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות