בסוף התחברתי אליה. אחרי צילומי לילה ארוכים שהסתיימו בשלוש לפנות בוקר, עם גג פתוח ודיסק טוב במערכת, זה סוף סוף קרה. במקום לנהוג הביתה כמו בן אדם שפוי, מצאתי את עצמי מאריך את הנסיעה רק בשביל לא להגיע לחניה, לסגור את הגג ולעלות הביתה לישון. לא נסעתי מהר, לא בדקתי עד כמה הזנב יוצא בסיבובי העיר החלקים, בכמה שניות היא מגיעה ל-200 קמ"ש או האם ההגה מדויק. פשוט נסעתי, רגוע, עם האצה בריאה פה ושם בכדי לשמוע את צליל המפלט רועם מצמד האגזוזים. העובדה שהתנאים היו אופטימליים רק הוסיפה לחוויה – כבישים ריקים, טמפרטורה סבירה, וללא נוסעים מסיחי דעת (אין מה לעשות, את הנסיעות הכי טובות עושים לבד). לא משנה עם איזה אוטו ובאיזה כביש, בשביל להתחבר באמת לרכב צריך להיות שניים – נהג ומכונה – ואני וה-SLK סוף-סוף הפכנו אחד. השאלה האמיתית היא, למה זה קרה רק עכשיו?
אהבה זה רק לשניים
צבע לבן הוא מבחן לעיצובה של מכונית. לא חסרות כאלו הנראות בלבן בין עלובות לבין "מי פנוי באלנבי", אבל ה-SLK אינה אחת מהן. היא שייכת לזן שנראה טוב בכל צבע. אז נכון שהשינויים העיצוביים של מתיחת הפנים עדינים מדי ושרוב הסיכויים שלא תוכלו לדעת אם המרצדס שראיתם כרגע היא לפני או אחרי המתיחה, אבל זה לא באמת משנה כל עוד בשני המקרים כולם מרוצים. אתם, על כך שראיתם מכונית יפה חולפת ברחוב, ובעל הרכב, על שקיבל את תשומת הלב הראויה. ככה זה, מי שרוכש רודסטר, במיוחד אחת מבית מרצדס, אינו ביישן ואנונימיות היא כנראה לא הקטע שלו – אפילו אם היא לבנה.
צילום: תומר פדר
המדקדקים באמת יגלו בכל זאת הבדלים קלים בעיצוב: הפגוש הקדמי אגרסיבי יותר ובהחלט נאה, יש יחידות תאורה מושחרות ודיפיוזר (או דמוי) מאחור, יחד עם פנסים כהים מבעבר. שינוי נוסף ועדין לא פחות הוא באיתותים – לזו החדשה יש וינקרים חדשים ומפוצלים על המראות. בלילה, כך נראה, תוכלו לזהות אם זו החדשה או הקודמת רק כאשר היא מאותתת. אבל זה לא משנה, כי המכונית הזו עדיין מהממת (100ממת, אם אתם בני דור ה-SMS), נראית קטנה ופחוסה יותר ממידותיה ומצליחה לשדר יוקרה וספורטיביות גם יחד.
תא הנוסעים של ה-SLK מקבל את פנינו בצבע שחור, עם מושבים בעור בהיר, שעוזרים לקוקפיט להיראות נאה ומזמין יותר. המרווח לצמד הנוסעים טוב למדי ובפועל הראש והברכיים לא פוגעים בשום דבר, אבל קיימת תחושה של חוסר מרווח (מין אינטימיות-יתר, לא מה שאתם רוצים שיהיה לכם עם אחד מחברי מערכת), לפחות כל עוד הגג סגור.
כוונון המושבים הוא ידני לחלוטין, קצת מאכזב בהתחשב במחירו של הרכב. כמובן שתוכלו לפתור בעיה זו בעזרתם של כ-15 אלף שקלים חדשים, ואולי גם להוסיף פנסי קסנון (10 אלפים נוספים) ועוד. בין המושבים תמצאו שני תאים, אחד שימושי יותר והשני פחות, ויש גם תא כפפות ותאים קטנים בדלתות. עבור רודסטר זה בסדר, ויש גם תא מטען סביר (208-300 ל') שברוב המקרים אמור להספיק לכם לחלוטין. הרי במקרה הגרוע יהיו כאן שני נוסעים, כך שגם אם תיסעו לסוף שבוע תא המטען יוכל לטפל במזוודות, והתאים המפוזרים בתא הנוסעים יאכלסו את הדברים החשובים – ארנק (לדלק), גלאי רדאר (לשוטרים), חבילת דיסקים (כדי לא לשמוע רדיו) וכובע (כדי לא להיראות כמו רוני שטרן).
גג פתוח, גג סגור
החום שבר אותי. לראשונה אי פעם נסעתי כמעט יום שלם במכונית פתוחה כאשר הגג סגור. מד הטמפרטורה היה לצידי ודיווח על כ-40 מעלות במשך רוב היום, וכאן נותר רק להוריד את הכובע בפני המזגן שהצליח לקרר את התא הקטן ביעילות מרשימה (ובאותה הזדמנות להעיק על ניצן, שהיה עסוק רוב הזמן בלשיר לי "זה לא כל כך נעים לראות גג סגור"...).
צילום: תומר פדר ה-SLK שלנו היא ה-280, שבמהלך מתיחת הפנים זכתה ל... כמעט כלום, בעצם. זה אותו מנוע V6 בנפח 3.0 ל' המספק 231 כ"ס ב-6100 סל"ד ו-30.6 קג"מ ב-2500-5000 סל"ד. התיבה היא האוטומטית המוכרת של מרצדס, המתהדרת בשבעה יחסי העברה עם אופציה לתפעול ידני מהבורר (אפשר להוסיף גם תפעול מההגה – בתוספת תשלום, כמובן). בצד השני של המשוואה נמצא שאר האוטו, עם 1455 ק"ג ונתון תאוצה ל-100 קמ"ש של 6.2 ש' זריזות למדי (שלא הצלחנו לשחזר). גם בפועל ה-SLK לא מרגישה זריזה כל כך – עיקר הכוח מגיע בסל"ד גבוה יחסית ומחייב למשוך כל הילוך עד תום כדי לזכות לתאוצה המובטחת. עם זאת, יאמר לזכות המהנדסים שעבדו על סאונד המפלט כי בהחלט נעים לקחת אותה לעבר הקו האדום (במיוחד, כמובן, כאשר הגג מופשל).
התיבה אומנם מציעה שפע יחסי העברה, אך אינה מצטיינת, וסובלת מפעולה מעט איטית מצד אחד ורצון עז לעבור להילוכים גבוהים מצד שני. גם במצב הספורטיבי היא לא מספקת את האופי המצופה ממכונית שנראית כמו ה-SLK ומגיבה לאט לפקודות הורדת ההילוכים. שיוט ב-100 קמ"ש מתבצע ב-2000 סל"ד נינוחים, בהם תשמעו יותר רעשי רוח מכיוון הגג הסגור מאשר מצידו של המנוע. כאשר הגג פתוח, בשילוב עם מסיט הרוח (בד פשוט בחינם או זכוכית בתוספת תשלום), ניתן לנהוג ב-100 קמ"ש מבלי לסבול קשות מהרוח (או יותר נכון במקרה שלי, מכיוון זו שיושבת לידך וסובלת מהרוח).
פשרות
"מי שקונה רודסטר לא מצפה לנוחות" גורסת הקלישאה. אבל בעצם, למה לא? איכשהו נוצר הרושם שאם אתה קונה מכונית ספורטיבית – ובמיוחד במידה ומדובר ברודסטר – אתה רוצה להתעלל בעצמך לטובת כמה רגעי אושר בסופ"ש. אבל אין סיבה שנושא הנוחות יהיה מילה גסה בכל רכב עם יומרה ספורטיבית, גם אם אין ספק שהוא לא העיקר. שיוט נינוח הוא עניין מבורך גם במכונית בעלת יכולת (במיוחד אם היא מצליחה לשלב את זה עם התנהגות מעוררת) ויכולת פניה לא חייבת להגיע במקום יכולת שיכוך. נכון, לרוב מדובר בדרישות הפוכות מצד המתלים, אך בלא מעט מקרים ראינו שניתן לשלב, ולו חלקית, את שני העולמות.
ה-SLK היא לא אחד המקרים האלה. זו בפירוש לא מכונית נוחה: אולי אלו המתלים הנוקשים וקצרי המהלך, אולי הצמיגים הרחבים והנמוכים (245/40-17) או דווקא הכבישים המקומיים. לא ממש משנה מי אשם – התוצאה היא טלטלות, קיפוצים וצמד נוסעים לא-ממש נינוחים. גם בעיר וגם מחוץ לעיר נראה שאחוז ניכר מהשיבושים עוברים לתא הנוסעים, במיוחד אלו הקטנים (התחושה היא שסף הקבלה במעבר מהכביש לגב הנוסעים הוא נמוך, ורוב אלו שיגישו בקשה יעברו אותו).
צילום: תומר פדר
אוקיי, אז נוחות אין. ומה עם התנהגות? ובכן, ברשותכם נחלק את התשובה לשני חלקים. ההגה, ששופר במתיחת הפנים, בהחלט השתפר: המשקל טוב, הדיוק מצוין ויש אפילו קצת מידע. אם נוציא מהמשוואה את הקוטר המוגזם של החישוק, הרי שכעת ההגה הוא ללא ספק החוליה החזקה במשוואת ההתנהגות של ה-SLK. בצד השני נמצאים המתלים, שפשוט לא עובדים טוב תחת עומס של מהירות ושיבושים, מה שמביא לתנועות חדות, קצרות ובעיקר מעיקות. לא פעם מצאנו עצמנו מורידים קצב רק בכדי להפסיק את הטלטול בתא הנוסעים. הצמיגים הרחבים והמתלים הנוקשים לא מצליחים לספק ביטחון לנהג, ומי שינתק את בקרת היציבות (שאינה מתנתקת לחלוטין) על כבישים חלקלקים עלול למצוא את עצמו מופתע, עם בריחת זנב מהירה ולא נעימה, שיכולה להגיע בלי שום פרובוקציה מצד הנהג. על כבישים איכותיים האחיזה גבוהה משמעותית, והנטייה היא לניטראליות נטולת תת-היגוי, אך שאר המכלולים פשוט מוציאים מזה את כל העוקץ. תיבת ההילוכים לא משתפת פעולה גם כאן, בגלל האיטיות הבסיסית שלה, והיעדר התפעול מההגה מורגש במיוחד. אז כן, היא פונה, אבל לא בהתלהבות. היא עוצרת, אבל הדוושה לא מספקת תחושה ועוצמה מתבקשות.
בסוף, כאמור, כן התחברתי אליה. בזמן הנכון ועם גג פתוח היא גרמה לי לנהוג בשביל לנסוע ולא בשביל להגיע, ובאמת נהניתי ממנה – אבל מהבחינה הדינאמית היא לא היתה חדה מספיק לפני מתיחת הפנים והיא לא השתפרה מספיק לאחריה. וכן, היא היתה צריכה להיות טובה יותר. פשוט כך.
פריט אופנה
במהלך השנים, יותר ממחצית מרוכשי ה-SLK היו נשים, כאשר כמחצית מכלל המכירות היו מהגרסה הבסיסית, ה-200. מה שאומר שרוב הרוכשים לא חיפשו מכונת נהיגה,
צילום: תומר פדר אלא מכונית תצוגה – כזו שתעמוד ליד בית הקפה ותפתח את גגה המעוצב בשלט רחוק. להם, מה לעשות, לא ממש אכפת איך הרכב מתנהג בעיקולים, עד כמה ההגה חד או הבלמים נושכים. אבל, בכל מה שנוגע לחובבי הרכב הקשים, נראה שגם לאחר מתיחת הפנים היא לא תדע אהבה אמיתית לעולם, לפחות לא מצידם. אולי מצד הגברת שלצידם.
הכתבה הופיעה באוטו 270, גיליון אוגוסט 2008
המנועים
ה-SLK מוצעת בעולם ואצלנו עם ארבעה מנועים. את הרשימה מתחילה גרסת ה-200, עם מנוע 1.8 ל' מוגדש-על המספק 184 כ"ס (גידול של 21 כ"ס). אחריו תמצאו צמד מנועי V6: ה-280 בנפח 3.0 ל' עם 231 כ"ס וה-350 בנפח 3.5 ל' המספק 305 כ"ס
צילום: תומר פדר (תוספת של 33 כ"ס). בפסגת ההיצע נמצא ה-55AMG עם מנוע V8 בנפח 5.5 ל' המספק 360 כ"ס. כל הגרסאות בעלות הנעה אחורית בלבד, ולמעט ה-AMG מוצעות גם בגרסה ידנית (לא שמישהו כאן יקנה אחת כזו). נציין בנוסף את האופציה ל"הגה ישיר" בעל יחס משתנה המוצע כאופציה (סטנדרט רק ב-AMG).
ההיסטוריה
בשנת 96' הציגה מרצדס את הרודסטר הקטנה בעלת הגג הקשיח-מתקפל, שמאז הפך להיות פריט חובה אצל רוב המכוניות הפתוחות. הציבור לא נשאר אדיש, וקנה כ-300 אלף יחידות מהמרצדס הקטנה.
צילום: תומר פדר גרף המכירות עלה עוד יותר לאחר הצגת הדור השני ב-04', ולפני כמה חודשים חגגו במרצדס את היחידה החצי מיליון של הרודסטר המעוצבת. בסוף 07' הודיעה החברה על מתיחת פנים לדור השני, הכוללת 650 רכיבים חדשים. אנחנו התרשמנו ממנה בהשקה (גיליון 265) ועכשיו היא כאן במבחן מקומי.
