"...שלג יורד בחרמון משעות אחר הצהריים" אמר קריין החדשות, "השלג ימשיך וירד גם מחר. יש סכנת שטפונות בדרום והטמפרטורות...". הדיווח הזה הצטרף לשרשרת הדיווחים הרגילה של החדשות אשר עוברת בין האוזניים כל חצי שעה בקירוב. תוך כדי הדחקת שחיתויות הממשל וכיסתוחי הצבא - סתם כדי לשמור על השפיות - לא נתתי את דעתי לחלק החשוב באמת בחדשות: מזג האוויר. לא לחינם מדענים טוענים שהמוח הוא עניין מסתורי ולא ידוע. יומיים עברו מאז אותו דיווח, כשבאחת מאותן ישיבות בוקר מנומנמות הבליחה בי ההכרה שהקריין אמר שיש שלג בחרמון! הולי שיט! שלג!
כמו בסרט מצויר במיטב סגנון "לוני טונס", נדלקה נורה ענקית מעל לראשי שזוהרה דירבן להשיג רכב שטח מעניין ולטפס אתו ללבן הלבן הזה בהזדמנות הראשונה האפשרית.הוד מעלתו
לשמחתי הרבה, התשובה החיובית הגיעה מחברת המזרח, אשר הסכימה לשחרר עבור אוטושטח ועבורכם, את אחד מרכבי השטח היקרים ביותר והנחשבים ביותר שנמכרים בארץ - ריינג' רובר. חוץ מהעובדה שאין הרבה מכוניות אחרות שבהן אעדיף לעשות את כל הדרך לחרמון וחזרה באותו יום, מסוגל הריינג' להמשיך מעבר לאספלט ולהעפיל לשבילים הקפואים ועל השלג שבחרמון. באותו הזמן עוד לא שיערתי בנפשי עד כמה רחוק נוכל לטפס. אבל קודם חופן מילים על המכונית:
הריינג'רובר החדש הוצג בשנת 2001 כשהחברה הייתה עדיין בבעלות ב.מ.וו. הוא בא להחליף את הדגם שהוצג בסתיו 1994 ואשר סיים את חייו כמוצר פרמיום. ב.מ.וו התבססה על פלטפורמה מוארכת בשישה ס"מ של 5X ובמנועי 8V 4.4 ל' (286 כ"ס) ודיזל 3.0 ל' (177 כ"ס) מהמדף. לשמחת חובבי לנדרובר בעולם חזר הריינג' החדש על הרבה מאוד השראה עיצובית מהריינג' הקלאסי והתוצאה הסופית מרשימה מאוד ואלגנטית להפליא. ברוח לנד רובר מותקנת תיבת העברה עם LOW יעיל, יש מערכת הגבלת החלקה אלקטרונית ודיפרנציאל מרכזי "טורסן" המעביר מומנט לפי צורך ואף ננעל בשעת דוחק. בשונה מהקו המסורתי של את היצרן, היה הריינג' לנפרד מתלים כשהוא נוטש השלדה הנפרדת ואת מבנה המתלים המסורתי מאחור - כל זה כדי לעשותו לרכב כביש הרבה יותר טוב מהקודם. מערכת מתלי האוויר הידועה נותרה בעינה. מערכת זו הפכה כמעט להכרח בדור רכבי השטח האחרון ובזכותה מסוגל כלי הרכב להתנהג באופן מתקבל על הדעת על הכביש וגם להיות מסוגל לנוע בבטחה בשטח.

המעמד מחייב
פנים הריינג' הוא סימפוניה לעור ועץ (דובדבן או אגוז, אתם בוחרים) בסולם הלם מז'ור. הקווים המשתלבים של קורות עץ אנכיות עם משטחי עור אופקיים יוצרים מבנה מאוזן, נקי ואלגנטי, מהיפים והנאים שאני מכיר באיזשהו כלי רכב מכל זן שהוא. הקונסולות השונות עמוסות מיתוג מכל זן וסוג כמקובל לפני פרוץ עידן ה- iDRIVE. המושבים מרופדים בעור לבן יפיפה ומעוטרים בפסי-תפר כהים כראוי למכונית פאר אמיתית. המושבים האחוריים מרווחים מאוד בכל ממד ונהנים מבקרת אקלים נפרדת ומאותו ריפוד מדהים. מאחור יש כיסוי מטען קשיח, אזני קשירה וחלל נדיב של 535 ל'. באבזור שלא נראה לעין יש מערכת בקרת המהירות במורד, מערכת בקרת יציבות/משיכה הניתנת לביטול, פנסי LED אחוריים אשר משווים עוצמתם במקרה שנורית אחת נשרפת, אופציה לפנסי קסנון, גג שמש, מושבים מחוממים ומערכת בידור סופר-איכותית הכוללת גם מקלט טלוויזיה. כל זה (שווה ערך ל-2435 ק"ג) יהיה שלכם בתמורה ל-735,000*, שזה פחות מאודי 8A 4.2, ב.מ.וו 745, או מרצדס S500. אף אחת מאלו לא מיועדת או מסוגלת לנוע שלא על הכביש. מצד השטח, רק המרצדס G ופורשה קאיין טורבו יעלו יותר.

ה- V8 הגדול רועם בחזית והכביש לחרמון עבר-גלש במהירות מתחת לחישוקי ה-"19 של הריינג'. בדרך מצאתי עצמי מייחל ל"חמסה" או לפחות לכמה ראשי שום על המראה. תשומת הלב שהריינג' מושך רבה מאוד ובצבע שחור המכונית פשוט מפילה אנשים מהרגליים. באתר החרמון כבר ממתינים להגעתי והם כבר יודעים שאני מגיע עם תגבורת רצינית - רובי גולדשטיין - הסוכן הצפוני של לנד רובר ומי שבעברו היה אחראי, בין השאר, גם על גזרת החרמון. במעלה הכביש ממג'דל שמס לאתר החרמון כמות השלג קטנה משציפיתי ואני מתחיל לחשוש שמא הגעתי מוקדם מדי. עוד לפני האתר אנו מטפסים שמאלה לכיוון הר שזיף וכחל. בספק בוץ ספק שלג מתקדם הריינג' נחרצות ובלי בעיה מיוחדת כשמערכת מתלי האוויר מרימה את הגחון גבוה מעל לשטח וה- LOW לועס את המעלה כאילו זו ארוחת בוקר קונטיננטאלית בריץ-קארלטון. אחרי ששבענו מהנוף ושחררנו מעט קיטור שהצטבר בדרך הארוכה, המשכנו לאתר החרמון.

גינוני מלכות
במשרדי האתר קיבלו את פנינו בחום רב למרות השלג והרוח הקרירה. הופתעתי לגלות במגרש החנייה שלושה דיסקאברים שכולם שייכים לסגל ההנהלה. "הם כולם שלי" אומר רובי בגאווה, "החרמון של לנד רובר". טלפונים הורמו, מכשירי קשר צרצרו והאישור המיוחל הגיע. כך עשינו את הדרך במעלה הכביש התלול למוצב "הישראלי" ולשביל המקיף אותו. הריינג' זחל לפנים על שכבת השלג הטרייה, כשאנו הולכים ומתקדמים לקצה ההר עד שרק מכסה המנוע נראה ומולנו נפרש אגן דמשק והעיר דמשק בפינה הצפון-מזרחית של השמשה. רוח עזה נשבה בחוץ ומד החום שבלוח המחוונים הראה מינוס 2 מעלות, אבל לנו, על המושב המחומם, היה נעים ומגניב למדי. הקפנו את המוצב כשמערכת בקרת המשיכה מצרצרת כל אימת שאובדת האחיזה באחד מהגלגלים הגדולים. אנו מתקדמים בקצב מדוד על שכבת שלג טרייה ושמנה, ואני מנסה שלא להתקרב יותר מדי לתהום שמשמאל, בעיקר כשאני מרגיש שהאחיזה, אפילו ב-8 קמ"ש, גבולית למדי. אנחנו מתקדמים יפה על המשטח המבריק, לאט ובזהירות, עד שפתאום הריינג' כאילו מבקע את שכבת הקרח העליונה ושוקע בהרף עין עד לגחונו בשלג הטרי. המבט הנוקב של רובי מבהיר שהוא לא היה מאושר במיוחד מהנהיגה שלי... "אוקיי. האוטו שקוע, אני יוצא לצלם" אמרתי, חטפתי את המצלמה והשארתי את החבורה להתמודד לבד עם החילוץ של האוטו. אני בטוח שבשלב הזה אתם בטח חושבים "איזה סוציומט!" אבל אם לא הייתי מצלם איך הייתם רואים את התמונות הנהדרות האלו?

כמה דקות ואצבעות קפואות, מאוחר יותר חילצנו עצמנו מהתקיעה הפוטוגנית ביותר של העשור האחרון וגלשנו במורד ההר ל"דיונת" שלג גדולה הצמודה לבולען. שם השתעשענו עם אמצעי בקרת האחיזה השונים. וניסינו את גבולות כושר המעבר של הריינג' הכל-כך-מרשים-שבא-לבכות. מזג האוויר משתנה במהירות רבה ונדמה שעם כל ענן שבא ומסתיר את השמש הטמפרטורה צונחת בכמה מעלות. לבסוף הגיעה אותה תקיעה רצינית שדרשה התערבות של גורם חיצוני לחילוץ מהיר. ומכיוון שאותו גורם נשאר במקום כדי לצפות בהמשך הצילומים, אז הרשינו לעצמנו להיתקע שוב... זה מן סוג של כיף כזה, אתם יודעים.
החזרנו את המארחים שלנו לאתר הרכבל התחתון והמשכנו לגלוש במהירות ונוחות לצילומים אחרונים באזור הר כחל. השמש משתפת פעולה ואנו חודרים עמוק לשביל מושלג ויפהפה שמזכיר המון מקומות אחרים - רק לא את ישראל. הריינג' שוב מראה את מה שהוא מסוגל לעשות ומאזן עצמו כשאנו נכנסים מהר מדי לפניה חלקה שגורמת לאבדן אחיזה מיידי ולהחלקה מאוד לא נעימה על שכבת קרח. בקרת היציבות התערבה והצילה אותנו ממבוכה רבתי כשעוד נותרו מטרים רבים "ספייר" עד למעקה הבטיחות. איתגרתי בעבר את המערכות הללו בשטח ועל מגרשי ההחלקה, אבל לראות איך זה עובד "על אמת" בכביש מושלג הייתה באמת חוויה - אהמ... מעוררת.
פרידה
יצאנו בשלום מהכביש-שביל הנסתר והיפה הזה לגלישה מהירה חזרה לקריית-שמונה. כבר חושך מוחלט ואני עייף למדי. השארתי את רובי ליד הרובר שלו ונכנסתי לשיוט ארוך בחזרה לגוש דן. שעתיים וקצת אח"כ הגעתי, עייף באותה מידה שבה יצאתי מק"ש, בתום שיוט מהיר ויעיל ובעיקר נוח ונעים, באחת המכוניות המרשימות ביותר שיש היום בישראל. אז מה אם הוא עולה כמו דירה קטנה בגבעתיים! הריינג' מחליף פנים עם כל כביש וכל מצב רוח. הוא משייט כרכב פאר בכביש המהיר ובעיר, הוא מהיר כמכונית GT מהודרת על כביש מפותל ומענג אותך עם צליל מנוע שמימי. על שבילים כבושים הוא מהיר וחד ובין סלעים או שלג הוא יעבור (כמעט) הכל במגבלות האחיזה של צמיגי הכביש הנהדרים שלו. מפגש אחר, ראשון וקצר, הותיר אותי מעט סקפטי לגבי המיתוס הזה, אבל אחרי שביליתי יום ארוך ויותר מ-600 ק"מ מגוונים מאוד, אני יכול לבוא בטענות רק למורכבות היתר של המיתוג. וכל השאר? שווה כל שקל.
* המחירים נכונים ליום פירסום הכתבה במגזין