אם את הסמארט אפשר להשוות למכונית-סושי – קטנה, מעוצבת, יקרה ופונה לקהל יעד אנין טעם – היונדאי גטס משולה לפלאפל מוטורי. לא משהו שיוצאים לאכול ביום שישי בערב אלא משהו שקונים כשרעבים, כשצריכים להשביע את הצורך...
פלאפל מוטורי
המבחן פורסם במגזין אוטו בגיליון 241.
אם את הסמארט אפשר להשוות למכונית-סושי – קטנה, מעוצבת, יקרה ופונה לקהל יעד אנין טעם – היונדאי גטס משולה לפלאפל מוטורי. לא משהו שיוצאים לאכול ביום שישי בערב אלא משהו שקונים כשרעבים, כשצריכים להשביע את הצורך בתחבורה זולה מ-A ל-B עם אמינות מקסימאלית. כאשר מוסיפים לכך את העובדה שהגטס נמכרת יותר לציי רכב וחברות השכרה מאשר ללקוחות פרטיים, הרי שהדבר דומה לפלאפל שמקבלים בתלושי אש^ל מהעבודה. זה מה יש – לא טוב, אל תאכלו. אלא שבניגוד לאדישות הצרכן המקובלת במצבים כאלה, כאן הרימו לקוחות וקציני רכב רבים קול צעקה והתלוננו כי צריכת הדלק (נזילות הטחינה?) הגבוהה של הגטס פוגעת בכיסם (ולעיתים גם בכיס החברה). היבואן המקומי, בשיתוף עם היצרן (שקרוב לוודאי זכה לתלונות דומות גם במדינות עם כוח קנייה קצת יותר משמעותי מישראל), דאגו כי תעודכן תוכנת ניהול המנוע וכי יותקן יחס העברה סופי ארוך יותר בתיבת ההילוכים האוטומטית, כדי לפתור את הבעיה באופן זמני. כעת הגיע הפתרון הקבוע: מנוע חדש, חזק ויעיל יותר, שאמור לפתור גם את בעייתה העיקרית השנייה של הגטס – ביצועים חלשים. לקחנו לבדיקה את הגטס המחודשת והישנה כדי לעמוד מקרוב על ההבדלים והשינויים, ולבחון באופן מדוקדק את צריכת הדלק.
מה נכנס בפיתה
יונדאי ביצעו מתיחת פנים קלאסית – עיצוב אף והרמת עפעפיים. קצר ולעניין. יחידות התאורה מלפנים נמתחו לאחור בפינותיהן בעוד הפגוש הקדמי והגריל עוצבו מחדש, אם כי באופן די מינורי. מאחור השינוי קטן עוד יותר: הפגוש שונה במעט מהדגם הקודם, עם פס שחור עבה יותר, ושינוי קטן בעיצוב הפנסים. הגרסה שלנו (GLS) התהדרה גם בספוילר אחורי קטן. התוצאה הסופית נאה ומודרנית יותר, אם כי עדיין קשה להבחין אם מדובר בגרסה החדשה או הישנה. גם בפנים המתיחה מסתכמת בכמה שינויים קלים – הקונסולה המרכזית ומסעד היד בדלתות נצבעו בצבע כסף, שנראה מעט זול מצד אחד, אך הרבה יותר מושך מהשחור/אפור הקודר של תא הנוסעים בדור הקודם. מלוח המחוונים נעלם באופן תמוה מד חום המנוע, אשר הוחלף בזוג נוריות – נורית המתריעה על מנוע קר ואחרת שתתריע על מנוע חם (בדרך כלל כשכבר מאוחר מדי, על אחת כמה וכמה במדינתנו החמה). במקומו מקבלים תצוגה נוחה להילוכים בלוח המחוונים, וגם זה משהו. החומרים בתא הנוסעים מרגישים פשוטים למדי, אך איכות ההרכבה טובה, וגם ברכב המושכר שהצטרף למבחן וגמע כמעט 50 אלף קילומטרים, לא נשמעו קרקושים. המושבים זכו אף הם לעדכון, עם ריפוד חדש ונאה יותר, כאשר אלו הקדמיים נוחים למדי אך חסרי תמיכה צדית לחלוטין. מושב הנהג ניתן לכוונון לגובה על ידי שני ברזים, אך גם במצב הנמוך ביותר הישיבה גבוהה מדי. לכסא הנהג יש גם משענת יד, אך היא ממוקם נמוך מדי, מה שהופך אותה ללא שימושית. ההגה מתכוונן מעלה ומטה (אם כי המהלך לא גדול) ומאפשר מציאת תנוחת נהיגה נוחה יחסית, אולם מי שירכוש את הדגם הבסיסי ללקוחות פרטיים (GLI) יאלץ לוותר על כוונון חגורות הבטיחות, המושב וההגה (שזה עוד בסדר לעומת ציי הרכב, שיאלצו לוותר גם על ABS וכרית אוויר לנוסע...). המרווח מאחור לברכיים לא השתנה והוא בהחלט טוב גם לגבוהים, אך בעלי גובה ממוצע ומעלה יפגשו את תקרת הרכב המכוסה, למרבה המזל, בבד נעים למגע. תא המטען נשאר אף הוא בנפח זהה (254 ל'), אך עתה קיימת בו מדרגה המחלקת אותו לשני מפלסים. בהחלט נוח אם רוצים לאחסן בתא המטען יותר מחפץ אחד ועדיין לאפשר הוספת מטען ללא צורך בארגונו מחדש.
יש חריף?
במסגרת מתיחת הפנים הוחלף המנוע המיושן, 1.3 ל' 12 שסתומים עם גל זיזים עילי יחיד, ביחידה מתקדמת יותר – 1.4 ל' 16 שסתומים וגל זיזים עילי כפול. ההספק צמח מ-82 ל-97 כ^ס, שמושגים ב-6000 סל^ד (200 סל^ד גבוה יותר) בעוד המומנט עלה מ-11.9 קג^מ ל-12.8 ומגיע בסל^ד זהה – 3200. תיבת ההילוכים האוטומטית פשוטה ובעלת ארבעה יחסי העברה וקיים כפתור לביטול אובר-דרייב, שהגישה אליו אינה נוחה ומקשה על תפעולו. יחסי ההעברה קוצרו, אך עם זאת ההילוך השלישי נדמה כבלתי נגמר ועקיפות במהירות גבוהה מ-90 קמ^ש (סוף הילוך שני) ידרשו תכנון. למרות השיפור בטכנולוגיה ובנתונים, במציאות ההבדל בין יחידות הכוח אינו גדול. בתאוצות ביניים כמעט ולא נמצא הבדל בין החדשה לישנה, ורק בהאצה מעמידה ל-100 קמ^ש נרשם הבדל קל לטובת המנוע החדש. אנחנו מדדנו כשניה יותר מהנתון הרשמי של היצרן –13.1 שניות. המנוע נושם טוב יותר בסל^ד גבוה, אך הנשימה העדיפה מלווה גם ברעש נוכח ובצליל מחוספס שחודר לתא הנוסעים. גם בשיוט ב-100 קמ^ש ב-2600 סל^ד (500 סל^ד יותר מאשר לפני המתיחה) נשמע מעט קולו של המנוע. בשימוש יום-יומי המנוע בהחלט מספק והשילוב עם תיבת הילוכים מקוצרת יחסי ההעברה טוב יותר, אם כי האחרונה לא מצטיינת בפעולה מהירה במיוחד.
חומוס דינמי
הכל יחסי, אמר אלברט (אינשטיין, לא זה מהפלאפל) וצדק (אם כי אביבי מסוגל להתווכח גם על זה). הגטס החדשה נוחה יותר מקודמתה, אך עדיין לא נוחה באופן יחסי. המתלים אומנם רכים יותר ומצליחים לשכך מעט טוב יותר את הכביש, אך עם זאת פעולתם רחוקה מלהיות מרוסנת. הגסט מתנדנדת לא פעם על מתליה הרכים, לא מצליחה לשכך שברים ומדי פעם חובטת בנוסעיה בצורה גסה, כאשר לחבטה מצטרפים רעשים מבולמי הזעזועים האחוריים. גם בכבישים מפותלים התגלתה רכות המתלים לרועץ, כאשר הגטס מציגה זוויות גלגול גדולות וחוסר רצון לשנות כוון במיידיות. עם זאת, ההתנהגות בטוחה למדי, האחיזה טובה יחסית והגלגלים הקדמיים הם אלו שיאבדו אחיזה אם מאיזושהי סיבה תתעקשו ללחוץ על הגטס בפניות. אם תבחרו לעשות זאת, יסייע גם ההגה המנותק והאיטי לתת ההיגוי וידאג להוציא לכם את החשק. הבלמים, המצוידים בגרסה זו ב- ABS ו-EBD, הציגו פעולה ליניארית עם תחושה טובה בדוושה. את הבלמים של נטולי ה-ABS של גרסת ה-GLF לא בדקנו במצבי חירום, ותקוו שגם אתם לא תצטרכו. ולסיום, אם שאלתם, הרי שבדור הקודם המצב לא היה טוב בהרבה בתחום הדינמי, אך המתלים הנוקשים תרמו ליכולת עדיפה במקצת ולהתנהגות החלטית ומרוסנת יותר.
חשבון בבקשה
הגטס המתוחה מבצעת את רוב מטלות הנסיעה בצורה טובה יותר מקודמתה: ביצועיה עדיפים (במקצת), היא נוחה יותר (במעט), צריכת הדלק כבר אינה גבוהה, והיא נופלת רק בתחום הדינמי בהשוואה. היונדאי הקטנה אומנם אינה עומדת בשורה אחת עם האירופאיות של הקבוצה, אך היא זולה מהן ומהווה אופציה סבירה (בגרסת ה-GLS), עבור הלקוח הפרטי הקצר בתקציב. אלא שגם בסיבוב הזה – למרות שאיפות היבואן לפנות יותר ללקוחות פרטיים – רוב המכירות יופנו לגרסת הציים הזולה (GLF), שכדי להיכנס לקבוצה 1 בשווי שימוש למס מוותרת על יותר מדי אבזור חשוב: כרית אוויר לנוסע, ABS ובלמי דיסק מאחור, כוונון למושבים ולהגה וזוג חלונות חשמל. בגרסה זו לא יגיע לידי ביטוי ציון הריסוק של ארבעה כוכבים שהושג עם 4 כריות אוויר – והתמורה, עבור הלקוח המודע לחשיבותה של בטיחות, עדיין בעייתית. תודה לחברת הליסינג וההשכרה ^הרץ^, שתרמה את הגטס המשומשת וסייעה לקיום המבחן
הטחינה כבר לא נוזלת (או מעט מידע על הגטס וצריכת דלק)
בכל רכב דובקות שמועות, חלקן נכונות פחות, חלקן יותר. הגטס, למרות מוניטין האמינות החיובי, ידועה כזללנית דלק, וכל מי שפגשנו במהלך המבחן טרח לציין זאת בפנינו. ^המשאית שלי אוכלת פחות^, הודיע לנו נהג משאית חלוקה, ^היא עושה 1 ל-5^, אמר נציג חברת ההשכרה. אלא שלטענת היבואן, הצריכה הבעייתית הייתה בדגמים שעד מודל 03' ולאחר שדרוג בתוכנת המנוע ותיבת ההילוכים, נפתר העניין. לצורך אימות השמועה קיבלנו גטס מהדור הקודם מחברת ההשכרה והליסינג ^הרץ^, ויחד עם החדשה ביצענו נסיעה משולבת, עירונית ובינעירונית בנהיגה רגועה – בדיוק כמו הלקוח הממוצע. לאחר כ-200 ק^מ של שעמום טוטאלי עצרנו לתדלק. הגטס החדשה עצרה את המחשבון על כ-14 ק^מ לליטר, בעוד הישנה הציגה תוצאה טובה יותר דווקא: כ-15 ק^מ לליטר. החלטנו לבדוק שוב, הפעם בתנאים יותר תובעניים. במהלך נסיעת המבחן העבדנו את צמד הגטסים הרבה יותר קשה (אם כי שייטנו לא מעט גם בכבישים בינעירוניים): החדשה הסתפקה בליטר כל 10.5 ק^מ והישנה בליטר כל 11 ק^מ. באופן מפתיע, השדרוג שעברה המכונית הקודמת היה יעיל יותר מהחלפת המנוע, אך בכל מקרה, כבר לא מדובר בצריכת דלק שערורייתית כי אם בנתונים סבירים ומקובלים לחלוטין.
