הכתבה המלאה פורסמה במקור בגליון 252 - פברואר 2007
לפעמים אנחנו נתקלים במילים שהשימוש בהן נעשה יותר מדי בקלות דעת. "חדש" או "החדשה" היא אחת מאותן מילים שאצבעות אנשי השיווק קלות מדי על העיפרון בהקשר שלהן. זה קורה לכל רוחב עולם הרכב, בין אם מדובר ביצרני יוקרה או מותגים עממיים – זה היה נכון כשמרצדס הגדירו את מתיחת הפנים האחרונה של ה-SL כ"דור חדש", זה רלוונטי בכל פעם שסובארו מכנה את האימפרזה "חדשה", וזה היה נכון גם כאשר שברולט הציגה את האפיקה הנוכחית בתערוכת ז'נבה אשתקד. חיצונית, השברולט אפיקה מרשימה יותר מתמיד, ואלמלא מעלעלים בדפי הנתונים, ניתן באמת לטעות ולחשוב שמדובר בדגם חדש לחלוטין. אולם כבר עם תחילת הנהיגה במכונית חושפת האפיקה את גילה ושורשיה, ממש כמו כוכבת עבר נוצצת ועתירת ניתוחים פלסטיים שיצאה מהבית בלי איפור...
משחק המספרים
יש שתי דרכים בהן אפשר לשחק כאן: לתת תמורה זהה במחיר עדיף או לתת יותר באותו המחיר כמו המתחרים. בשברולט בחרו בדרך השנייה – השברולט אפיקה נותנת יותר מנוע (שישה צילינדרים מול ארבעה), יותר ממדים, אבזור ופוזה, באותו תג מחיר של 151,000 ש''ח*. אבל כל האמור לעיל צריך להיכנס למסגרת ה"לכאורה", שכן למנוע ששת הצילינדרים הספק צנוע מאוד ביחס לנפחו (2.5 ל') ולמבנהו והוא מפיק רק 157 כ"ס ו-24 קג"מ. כאשר יש מתחרות כמו הונדה וסובארו שמפיקות הספקים דומים ואף גדולים יותר ממנועי 2.0 ל' 4 ציל' (שהם גם חסכוניים יותר בדלק), העוקץ של השש הטורי מוקהה. וזה רק קצה הקרחון, שכן למעט תיבת ההילוכים האוטומטית בת חמשת ההילוכים, מדובר – בעצם – באותה מערכת הנעה ופלטפורמה (שלדה ומתלים) של הדגם היוצא. כאשר מנגד עומדים מתחרים על פלטפורמות מודרניות ומערכות הנעה מתקדמות, ההצעה כבר לא כל כך קורצת.
ובכל זאת, רבים יאהבו את השברולט אפיקה ואפשר בהחלט להבין את הקסם. למרות המקור הקוריאני, יש לשברולט אפיקה את כל מה שאנו אוהבים ברכב אמריקאי מסורתי: היא מרגישה גדולה, היא רכה וגולשת מעל האספלט כמיכלית אקסון בים ברינג, היא נוטה על צידה בפניות, המנוע "Under Stressed" והוא זורם ושקט, להגה גדל הקוטר משקל קל ויש המון נורות ותצוגות ניאון ירוקות בקונסולה המרכזית. כל זה במטרה שמי שאוהב מכוניות אמריקאיות, את האופי שלהן ואת מה שהן נותנות לנוהג בהן לחוש ולהרגיש, ימצא את מבוקשו בשברולט אפיקה (אשר עתה גם נראית כמו אוטו אמריקאי מבפנים ומבחוץ).
עיצוב המרכב נותן למביט בו מנה גדושה של מוטיבים שאולים. תמצאו באפיקה ציטוטים מכמה וכמה מכוניות אירופאיות, כמו גם קווי מתאר ארוכים ו"אמריקאים" באופיים. המטרה היתה ליצור מראה עכשווי ומתוחכם, העומד בשורה אחת עם המיטב שבהן, והתוצאה הסופית, עיניכם הרואות, בהחלט טובה, גם אם לא מקורית. מעצבי הרכב ממש לא פספסו דבר וסימנו V על כל סעיף בטופס "איך לעצב מכונית שתראה יקרה". קו המותניים מוטה לפנים ויוצר מראה דינמי, פנסי החזית נמשכים גבוה לאחור, פס כסוף מעטר את מכסה תא המטען וקורה B מושחרת ויוצרת קו גג ארוך ואלגנטי המשתפל לקראת קורה C, שמקבלת עובי ונפח ככל שהיא מנמיכה, מרמזרת על בסיס איתן ומבנה מוצק. את הקווים חותמת תצורת שלושת הקופסאות המסורתית, המשאירה תא מטען גדול למדי, אשר מציע נפח מכובד של 480 ל'.
תא הנהג בשברולט אפיקה, כאמור, מאוד אמריקאי באופיו אף הוא. לצד לוח מחוונים פשוט למדי שבמרכזו מד מהירות ענקי, תגלו קונסולה מרכזית עתירת חיווי ומידע באור פלורוסנטי ירקרק. בראש הקונסולה ניצבת בקרת אקלים גראפית ונהירה, תחתיה מערכת שמע אשר תופסת את רוב שטח הקונסולה ונמוך יותר עוד כמה פקדים לבקרת האקלים. עיצוב הדשבורד נקי מאוד ופשוט ולא כולל תרגילי עיצוב בדומה למרכב. פשוט ולעניין כמו סטייק ותפוחי אדמה. החומר הנפוץ ביותר בתא הוא פלסטיק שחור ומחוספס אשר נראה יפה ואינו משתקף בחלון הקדמי. מגע בו, לעומת זאת, מאכזב מעט, והוא חש דק וזול.
המושבים גבוהים במפתיע ומייצרים ישיבה גבוהה למדי. משחק מתמשך בשפע ברזי הכיוון הארכאיים לא מצליח לגרום להנמכה נוספת של המושב, וקשה למצוא תנוחת נהיגה נוחה, כאשר בנוסף, מסעד המושב אינו נוח לאורך זמן ומעייף בנסיעות ארוכות. גלגל ההגה לעומת זאת מתכוון הן לעומק ולגובה. היקפו גדול וקוטר חישוקו דקיק.
בלטו בהעדרם מתגי תפעול מגלגל ההגה למערכת השמע או לבקרת השיוט (שאין בדגמי 2007). המושבים האחוריים מרווחים מאוד (יותר לברכיים, קצת פחות לראש) ונהנים מגישה טובה בזכות מפער דלת גדול. חבילת הבטיחות כוללת 6 כריות אוויר, ABS ו-EBD. דגמי 2008 של השברולט אפיקה יצוידו גם בבקרת יציבות (ESP) תקנית, החסרה מאוד בדגם 07' הנבחן.
נשרך בכרך
בתוך העיר השברולט אפיקה נעימה מאוד, גולשת מעדנות מעל אספלט משובש וסופגת יפה פתחי ביוב שקועים ותעלות ניקוז בולטות. ספיגת המתלים אינה מושלמת וגם אם יבודדו את ישבנכם מהמהמורות הרעות ביותר, דווקא אלו הקטנות עוברות כוויברציה לתא הנוסעים ומרעידות את ריהוט הפנים אשר מגיב בצקצוק לא ראוי.
המנוע חרישי מאוד מתחת לחרטום ובעומס הנמוך עוברים ההילוכים בעדינות משיית במעלה ובמורד. למרות הדשבורד המסיבי, תנוחת הנהיגה הגבוהה תורמת לראות טובה החוצה ואפילו ניתן לראות את מכסה המנוע המשתפל (עניין הנוסך ביטחון בחניונים צפופים ובתמרונים בחניונים תת-קרקעיים). עם קוטר סיבוב של פחות מ-11 מטרים ממש קל לתמרן את המכונית בסבך העירוני אפילו שמידותיה כבירות לקטגוריה, רק 20 ס"מ פחות מ-5 מטרים.
מחוץ לעיר הרכות והשקט ממשיכים לשלוט בכיפה. עד 55 מייל לשעה, השברולט אפיקה מתנהלת בנינוחות מפוהקת. מעל למהירות הזו מתגלים המתלים כרכים מדי ובעיקר חסרי ריסון, עת השברולט אפיקה ממשיכה להתנודד הרבה אחרי שהגורם לנדנוד חלף מתחת לחישוקי הסגסוגת המגודלים. גם בפניות המצב לא מזהיר וחסרה תמיכה צידית הן למרכב המכונית (ממוטות הייצוב) והן למרכב של עבדכם (ממושב הנהג). כאן, על האספלט המפותל, חושף ההגה שטח מת גדול למדי במרכז ומעין "מדרגה" לאחריו, כאילו מגבר ההגה ניעור לחיים רק חמש מעלות מתחילת ההפניה. השינוי במשקל ההגה מורגש מאוד ולא אחת גרם לי לבצע הפניה גדולה יותר משנדרש – מזל שהצמיגים חורקים הרבה לפני שהם מאבדים אחיזה. בלימה חזקה תגרום לחרטום לצלול עמוק לתוך האספלט ותאוצה חזקה תגרום לו להתרומם כשקנאי הממריא מאגמון החוּלה.
אפשר להתנחם בעובדה שזה לא יקרה הרבה, שכן המנוע לא חזק במיוחד ולתיבת ההילוכים יחסי העברה כל-כך ארוכים שגם אם ההילוך הרביעי והחמישי לא היו קיימים, אני בספק אם הייתי שם לב (אולי רק בתחנת הדלק). העברה למצב טיפטרוניק לא ממש משפרת את המצב, אולם היה מעודד לראות את מערכת הפיקוד שומרת על הקו האדום מבלי להעלות הילוך, ומשתפת פעולה בנהיגה "ידנית". הבעיה היא שגם בנהיגה כזאת יחסי ההעברה מורידים את הסל"ד עמוק מתחת לתחום היעיל שבין 4000 ל-6000 סל"ד, ואימוץ מנוע מתמיד יגרום למחוג הדלק לצלול מהר יותר ממיג צפון קוריאני (6.5 ק"מ לליטר בתרגום חופשי). הוסיפו לכך פלטפורמה שלא ממש מבינה מה לכל הרוחות רוצה ממנה האסייתי שיושב מאחורי ההגה ותקבלו את כל הסיבות לחזור למהירות החוקית במדינת קליפורניה. שם, בין 80 ל-110 קמ"ש, השברולט אפיקה בסדר גמור. לא פחות ובטח לא יותר.
קונקורנציה
קשה. קשה בקטגוריה שבה יש מתחרות כמו הונדה אקורד, סובארו B4, מאזדה 6 וטובות אחרות. כל אחת מאלו מציעות בסיסי טכנולוגי מתקדם יותר, ביצועים עדיפים ולחלקן אף נוחות טובה יותר.
אבל לאף אחת מהמתחרות הללו אין את אותו "ניחוח" ו-DNA אמריקאי שגורם למכונית ספק לרחף ספק להתנודד מעל האספלט המשובש, בסל"ד נמוך ואוושה חרישית, היישר לעבר השקיעה בחולון. אין להן את אותו אפקט כניסה שכה קוסם למר ישראלי המחפש את התמורה לכספו במטר רץ, באורך רשימת האבזור, בגודל מסך ה-LCD ובקוטן הנייד שלו.
*המחירים נכונים ליום פרסום הכתבה
