הכתבה פורסמה במקור בגיליון 249 - נובמבר 2006

את הפונטו אין צורך להציג. מי שבמשך שנים רבות היתה רבת מכר בקטגורית הסופרמיני בישראל (עד לשלטון הגטס), מוכרת על ידי כולם. שאל אפילו את אחותך והיא תדע בדיוק במה מדובר. אבל גם רבת המכר של אתמול נשכחת בו ברגע שמגיעה הצעה אטרקטיבית יותר לרוכשים. פיאט מצאה עצמה נדחקת הצידה עם ליין דגמים מזדקן ולא אטקרטיבי, דבר שהתבטא היטב גם בגרפים של החבר'ה מהמחלקה הכלכלית.
לתוכנית להצלת הקונצרן הם קראו ''גרנדה פונטו''. ערב הצגתה עמד מחיר מנייה של 'פיאט-אוטו' על 6 אירו בלבד ליחידה והיה ברור כי עתיד החברה נמצא על כתפיה: את עיצוב החזית הם שאלו ממזארטי, הממדים המוגדלים תוכננו כדי להציע תמורה נדירה לכסף, וכל בכירי איטליה גויסו להשקה.
התוכנית פעלה – מהרגע בו נפרקו המשאיות בפאתי אולמות התצוגה הפכה הגרנדה-פונטו לקטנה הנמכרת באירופה והחלה לקטוף תארים: הגה הזהב בגרמניה (בקטגורית הקומפקטיות), אליפות העולם בראלי (קבוצה 2000) ועוד. אפילו החבר'ה במחלקה הכלכלית נרגעו: מחיר המנייה יותר מהכפיל (!) את ערכו וטיפס ל-13 אירו, ובאוקטובר 2006, בזמן שרוב היצרנים האירופאים רשמו ירידה במכירות, פיאט דווקא צמחה ב-15 אחוזים.
האם גם בישראל היא תצליח לשחזר את הצלחת קודמותיה? עם הבאז שיש סביבה, הציפיות שלנו היו בשמיים.

גנים
הפונטו מביאה ממדי מרכב שלא היו מוכרים בקטגורית הסופרמיני, ונתון האורך הוא עדיין הבכיר בקבוצה. האורך הכללי צמח בכ-20 ס''מ לנתון כולל 403 ס''מ. גם בסיס הגלגלים תפח (ב-5 ס''מ, ל-251 ס''מ), בעוד שממדי הרוחב והגובה נשארו דומים מאוד לקודמת. הגרנדה פונטו ממלאת את הסנטימטרים הללו בצורה משכנעת מאוד – במבט מלפנים מושך את העין הגריל וצמד הפנסים השאולים ממחלקת האקזוטיקה של הקונצרן, כאשר גם הזווית בה משתפל קו החלון לעבר מכסה המנוע מוסיף קריצה מעולם מכוניות העל. השאר בעיקר דינאמי ומאסיבי – כן אלגנטי, לא חדשני.
בתחום המתלים אין חדש, וכמו הפונטו הקודמת גם זו שעונה על תמוכות מקפרסון מלפנים וקורת פיתול מאחור. סדרת המנועים עמה הוצגה הגרנדה-פונטו כוללת היצע דיזל נרחב בהספקים שבין 90 כ''ס ל-130 כ''ס. מנועי הבנזין המיובאים לארץ מרשימים פחות: 1.25 ל' המוכר עם 65 כ''ס ומנוע 1.4 ל' חדש עם 77 כ''ס. שני המנועים משודכים לתיבה ידנית או תיבה רובוטית בעלת חמש מהירויות. האבזור הרב שכיבד את מכוניות המבחן בהשקה בחו''ל (גיליון 236) דופק נפקדות. בקרת היציבות, גג השמש הפנורמי, בדי הריפוד המפוארים ועוד חברים נשארו באיטליה. אנחנו מקבלים את הגרנדה עם חלונות קדמיים ומראות מחושמלים ומחשב דרך. מפרט הבטיחות משביע רצון, עם שש כריות אוויר כסטנדרט (ואיתן חמישה כוכבים ב-E-NCAP וציון גבוה בהגנה על הולכי רגל) מערכתABS ו-EBD.
הרמיזות לאיכות ספורטיבית שמפזר עיצוב הפרונט, מתפוגגות ברגע המפגש עכוז-מושב. התחושה מרווחת כמובטח (עם מרווח ראש ראוי לציון) והמושב מרופד בנדיבות אך הבסיס קצר, תמיכת המותניים לא קיימת ובדי הריפוד פשוטים וזולים. עיצוב הפנים, בניגוד לזה החיצוני, רבוע ונטול הצטעצעות. הפאנל הקדמי עשוי רובו מקשה אחת זורמת וסביב הקונסולה המרכזית ציפוי פלסטיק בגימור מתכתי השולח כנפיים לשתי פינות התא. הפלסטיק הוא אותו חומר נוקשה המוכר לנו משאר בנות הסגמנט וההרכבה טובה, למעט חוסר התאמה בין חלק מהמשטחים. המושב האחורי מרווח כמובטח אף הוא, אך מרווח הראש לוקה בחסר למי שגובהו מתנשא למעל 1.80 מ'.

חינוך
נסיעת המבחן החלה ברחובות העיר, כיאה למכונית שתבלה את עיקר חייה בכרך. תנוחת הישיבה גבוהה, הנדסת האנוש טובה והראות סביב טובה אף היא. בין שדות הרמזורים האינסופיים של תל אביב, הרגישה הפונטו החדשה נוקשה ממה שהיה זכור לנו מהמפגש בטורינו. על שיבושי הכביש העירוני, סופגת הגרנדה את המפגעים בקשיחות. היא אומנם אף פעם לא חובטת, אבל גם אף פעם לא מצליחה לגהץ את האספלט המחוטט. יחידת הכוח זוכה לתגובות מעורבות – עוצמת המנוע מספקת כל פעילות עירונית נורמלית, אך התיבה אינה צולחת את מטלות הניוד העירוני עם ציון לשבח. בניגוד לטראומות הרובוטיות האחרונות שחווינו, שמחנו לגלות כי התיבה האיטלקית נעימה, הגיונית ומתפקדת היטב (למרות שעדיין לא מצליחה לחקות את פעולתה של תיבה אוטומטית טובה). ברוב המקרים העברות ההילוכים מהירות ואינן חובטות. הטרוניה היחידה נוגעת לכך שהתיבה ממהרת להעלות להילוך חמישי גם ב-60 קמ''ש, ומאלצת קיק-דאון עבור כל האצה. תשומת לב גם צריכה להינתן בתמרוני חניה צפופים או זינוקי רמזור בשיפוע, שם דורשת דוושת הגז טיפול עדין ומדויק במיוחד. עוד נציין לחיוב בהקשר עירוני את קוטר הסיבוב המצוין ואת המבטים מלטפי האגו מצד המין החלש והחולש כאחד.
מעבר לכביש המהיר מגלה חוויה נהיגה מרגיעה פחות. רעשי רוח ורגישות לאיכות סלילת הכביש מתבטאים בשאון מורגש מבתי הגלגלים והבולמים במהירות שיוט. לאוושת הרוח הקלה מקורה A, מתווסף רעש המנוע שניצב ב-100 קמ''ש על 3100 סל''ד גבוהים. ב-3500 (110 קמ''ש) הוא כבר זכאי לסיווג רועש ומעל 4000 הוא פשוט בלתי נסבל. עוד בסעיף הנוחות, אותה נוקשות בסיסית של המתלים הגורמת למרכב לנוע קלות על מהמורות וגלים.
בכביש הבין עירוני מתחילה להתבלט חולשתו של המנוע. בעוד שבשימוש יום-יומי ובמישור עושים יחסי ההעברה הקצרים של התיבה חיל ומשנעים את הגרנדה בקצב סביר, נסיון לעקיפה ב-80 קמ''ש בעליה יניב תגובה ארוכה, איטית ורועשת. העובדה כי המנוע מקבל תגבור כוח מעל ל-3000 סל''ד לא גורם לו לטפס לסל''ד זה בחדווה. בתפעול ידני אין כל טענות אל התיבה, והורדות ההילוכים החלקות והמהירות ראויות לציון לשבח. עם זאת, כאשר מנסים להוריד הילוך אחד יותר מדי, היא פוצחת בסדרת צפצופים מעיקה, וכך גם אם כיביתם את הרכב שלא ב''ניוטרל'', אם שכחתם אורות דלוקים או מפתח בסוויץ' (וזה מעצבן נ-ו-ר-א).
נקודת האור האמיתית הגיעה, במפתיע, בכביש המפותל. הפונטו הצליחה לגרום לנו לחייך כמו שכבר נדיר למצוא בסופרמיני. תגובות השלדה להעברות משקל חינניות, האחיזה טובה, האיזון ניטראלי והפונטו שמחה לכשכש בזנבה לפי דרישה. חבל רק שההגה קל ומנותק כל כך. הוסיפו לנתון זה את יחסו הקצר (2.7 סיבובים) ותקבלו הגה שלא משרה בטחון באוחז בו. עוד ראויים לביקורת היו הבלמים, עם דוושה עצבנית ונטולת רגש שכל נגיעה בה מביאה לבלימה חזקה מהרצוי. אבל הבשורה היא שעם קצת שינויי כיול, זו יכולה להיות חוויה מענגת ובהחלט יש למה לצפות מהגרסה הספורטיבית.

הכל נשאר במשפחה
קל להתאכזב מנהיגה ראשונה בגרנדה פונטו לאור הציפיות שנבנו מההתרגשות האירופאית הגדולה סביבה. זו אומנם סופרמיני מודרנית, המהווה קפיצת מדרגה לסגמנט מבחינת גודל ועיצוב, אך היא עדיין אינה מלוטשת דיה בתחומים רבים: המנועים חלשים, נוחות נסיעה טעונה שיפור, הבלמים מציקים, ההגה פוגם בפוטנציאל הגבוה של השלדה, ואל כל אלו מצטרפת תיבה רובוטית שהיא אומנם אחת הטובות מסוגה, אך עדיין אינה מהווה תחליף מספק לאוטומטית ראויה. נכון, גם בהשקה התאכזבנו ממנה, אבל אז דובר על מחיר סופר-אטרקטיבי של כ-95 אלף שקלים. כיום, עם ביקוש גובר באירופה, צמח גם המחיר ליבואן והצרכן נאלץ לשלם על התענוג כ-*115 אלף ש''ח. וכאשר ב-5000 שקלים נוספים מקבלים משפחתית טובה בגודל מלא, הפונטו כבר לא כל-כך גרנדה.


*המחירים בכתבה מעודכנים לעת פרסומה במקור