ג'יפ רנגייד - מבחן דרכים (1.4 ל' טורבו, 4x4) - אוטו

ג'יפ רנגייד - מבחן דרכים (1.4 ל' טורבו, 4x4)

הרנגייד מלביש שם מהעבר ועיצוב מזוהה על מכלולים אירופאים לתערובת ייחודית בהחלט

קטגוריה: רכבי פנאי קטנים ויוקרתיים

גרסה: 1.4 ל' טורבו, אוט', 4x4 ,Limited

מתחרים בולטים: אודי Q2, מיני קאנטרימן

מחיר גרסה נבחנת: 206,000 שקלים
ג'יפ רנגייד עושה כמעט כל דבר אפשרי כדי ללחוץ לחובבי ג'יפ על בלוטות הנוסטלגיה. זה מתחיל כמובן בשם - שפעם פיאר גרסאות מיוחדות של משפחת ה–CJ המיתולוגית, ה"ג'יפ" הכי ג'יפ שיכול להיות; ממשיך עם עיצוב ששואל בכבדות סממנים מהעיצוב הקלאסי של ג'יפ, ובראשם הגריל הזקוף עם שבעת החריצים ושני הפנסים הגדולים שמצדדיו, ומסתיים בהטבעת אותו "פרצוף" מזוהה בשפע מקומות ברחבי תא הנוסעים.
אולי בגלל שרכב הפנאי הקטן של ג'יפ יושב על שלדה של פיאט ומשתמש במנוע איטלקי קטן, הוא מתעקש לצעוק "ג'יפ!" בכל כוחו. ולמרות איך שזה נשמע, העסק עובד, ומצליח להיות יותר חמוד מאשר מתאמץ. רכב פנאי קטן עם עיצוב קופסתי וזקוף, בייבי רנגלר, שנראה לא שייך לעידן היעיל אווירודינמית וידידותי להולכי רגל של תקופתנו.
אותו עיצוב רבוע מצליח להכניס את הנהג לאווירה הנכונה גם מהעמדה המיועדת לו, עם קורה A רחוקה וזקופה ומכסה מנוע אופקי ורבוע, שנותנים תחושה של נהיגה ברכב שטח קשוח. ומכיוון שאנחנו בגרסת הלימיטיד כפולת ההנעה, אפשר אפילו לרדת לשטח. אבל עוד נגיע אליו.
שאיפות גבוהות
ג'יפ העולמית קיבלה החלטה לפני כמה שנים להפוך למותג פרמיום. הם כנראה הציצו לרגע מעבר לשלולית, אל האח הרוחני מבריטניה - לנד רובר, למי שעדיין לא הבין - והגיעו למסקנה שאם זה עבד ללנד רובר, זה בטח יעבוד גם להם. אלא שישיבה ברנגייד, רכב שהוצג כבר לפני יותר משנתיים, חשוב לציין, לא מבהירה איך עניין הפרמיום האמור בא לידי ביטוי. עד כמה שהעיצוב מקורי ועמוס קריצות שטח ונוסטלגיה, קשה לתאר את סביבת הנהג כיוקרתית. בתור התחלה, אין כאן החומרים המתאימים ואיכות הביצוע, וגם העיצוב לא עושה את העבודה מהבחינה הזו.
וכשנזכרים שרכב המבחן עולה יותר מ–200,000 שקלים, פתאום גם העובדה שהמושבים עטויי בד ומתופעלים ידנית מתחילה קצת להפריע. למען האמת האלמנט ה"יוקרתי" היחיד הוא גג השמש הפנורמי שנמתח לכל אורך הרכב, ובהחלט נותן תחושה מיוחדת בזמן הנהיגה (אבל נראה לנו שבאוגוסט היינו רוצים שהכיסוי הפנימי יהיה קצת יותר אטום לשמש).
אם מתעלמים מיומרות היוקרה מדובר בתא נוסעים נעים למדי ומאובזר ברמה טובה; יש בקרת אקלים מפוצלת (רק בגרסה זו), חיישני אור וגשם (כנ"ל), מערכת בלימה אוטונומית ותיקון סטייה מנתיב (גם) וצג מולטימדיה מקורי שהוא אומנם קטן יחסית, אבל נוח לתפעול - וחוסה בצילו של כיתוב "מאז 1941". אמרנו כבר שמעצבי הרנגייד לא התביישו להשתמש בכל טריק נוסטלגיה בספר?
המרחב לנוסעים מספק בהחלט. אומנם קצת צפוף לנהג באזור הברכיים, אך לא באופן מוגזם, יש שפע מרחב לראש אותו אפשר לנצל ביעילות בזכות טווח כיוון רחב להגה ולמושב. המושב עצמו נוח גם בנסיעות ארוכות ועמדת הנהיגה מציעה שדה ראיה נדיר לפנים ולצדדים. מאחור יש שפע מקום לראש ולרגליים, ושלושה ילדים שנארזו שם לנסיעה ארוכה (אחד במושב ילדים, השאר לא) לא התלוננו על מחסור במקום - והתלהבו לגלות שקע 220 וולט (אבל לא היינו מתנגדים גם לשקע 12 וולט רגיל).
תא המטען בעל מבנה קובייתי, רצפתו מעט גבוהה אך הנפח מספק; 351 ליטר הם אולי לא חלומו של המחנאי, אך יספיקו לשימושים יומיומיים מקובלים.
נייר עמדה
בתחום יחידת ההנעה, המפרט של הרנגייד 4x4 בהחלט נראה מרשים - 1.4 ליטר טורבו המספק 170 כ"ס, 25.5 קג"מ ותיבה פלנטרית עם תשעה הילוכים. כן כן - תשעה! שיא בקטגוריה, ונתון שעדיין נדיר מאוד לפגוש בכלל, גם במכוניות יוקרה. אולם במציאות, העסק לא ממלא את הצפיות שיוצרים הנתונים הנאים.
המנוע מרעיש לפעמים בסרק, העברות ההילוכים לא תמיד חלקות, יש השתהות ארוכה במעבר משיוט לתאוצה, ובאופן כללי הרנגייד לא זריז כמו שציפיתי. מבחן תאוצה מול מוקה X 2x4 שהתארחה אצלנו במקביל הוכיח כי מדובר ביותר מתחושה; למרות נחיתות של 30 כ"ס ו–3 הילוכים בתיבה, המוקה האיץ אף אל אף עם הרנגייד, ובאזור 100 קמ"ש אף החל לפתוח פער. על הנייר, אגב, לרנגייד יש יתרון של יותר משנייה בתאוצה למאה. יכול להיות שלעובדה שהרנגייד שוקל מאה ק"ג יותר היה חלק בעניין. ואולי זו העובדה שמשום מה הרנגייד מזנק בהילוך שני, אם להאמין לתצוגה. אגב, הוא גם לא ממש עושה שימוש בהילוך התשיעי - גם בשיוט מהיר מאוד על כביש שש, התיבה נשארת בשמיני (הארוך למדי - 2000 סל"ד שווים 110 קמ"ש).
האכזבה הסופית מיחידת ההנעה מגיעה בסעיף צריכת הדלק. ממנוע טורבו קטן ותיבה מרובת הילוכים ציפינו לצריכת דלק טובה, לפחות בשיוט, והתבדינו. בקטע המבחן הראשון, שכלל שיוט בין עירוני וחלקים דינמיים, קיבלנו 8 ק"מ לליטר, ואילו בקטעים אחרים, שכללו נהיגה רגועה יותר, הצלחנו להגיע לכל היותר ל–12 ק"מ לליטר, כאשר בדרך כלל הנתון במחשב הדרך נע סביב 10 ק"מ לליטר. רחוק ממה שהתרגלנו לקבל מכלים בקטגוריה הזו.
ג'יפ
למרות שהרנגייד מבוסס, כאמור, על רצפה של פיאט (הוא אחיו המכאני של פיאט 500X) הנהיגה בו מזכירה מאוד ג'יפ, לטוב ולרע. לרע - ההגה מעורפל סביב המרכז, ובכניסה לפנייה אפשר להרגיש את הגובה והמשקל דוחפים את הרכב החוצה. לטוב - המתלים ארוכים יחסית ומכוילים נכון, עם שילוב טוב בין רכות לריסון, ומספקים יכולת ספיגה טובה בהחלט. אישית, ברכב פנאי אני מעדיף בכל יום נוחות על פני יכולת דינמית מושחזת. הרי על שעשועים בפניות ויתרתי עקרונית ברגע שהחלטתי לא לקנות רכב נמוך וקל... ובנהיגה רגועה נוחות היא עניין חשוב יותר לדעתי. אבל בנוחות הטובה פוגמים רעשי כביש ורוח חזקים מהרגיל, במיוחד כאשר רעשי הרוח כוללים גם צליל שריקה גבוה ומעצבן. חבל.
היכולת הגבוהה של המתלים באה לידי ביטוי גם כאשר יורדים מהאספלט, ומספקת יכולת שיוט מהיר ונינוח על שבילים, מבלי לטלטל את הנוסעים לכל עבר או לאפשר לגחון להתקרב מדי אל הקרקע. אין כאן מהלך מתלה גדול במיוחד - זו בכל זאת פלטפורמה שהתחילה את דרכה בגרנדה–פונטו - וגם הצמיגים הם צמיגי כביש צנועים, אבל כל זמן שלא מאתגרים את הרנגייד עם תנאי אחיזה ירודים במיוחד, הוא מתקדם ביעילות גם בקטעים עם ניחוח טכני.
בקרת המשיכה היעילה - שנעזרת בבורר מצבי שטח המאפשר גם "נעילה" של ההנעה הכפולה - מצליחה לנתב את הכוח ביעילות בין הגלגלים, ומאפשרת לטפס ולעבור מכשולים בלי דרמה. מרווח גחון של 20 ס"מ (גבוה ב–3 ס"מ מאשר בגרסת ההנעה הקדמית) עוזר גם הוא בשטח, אם כי זווית הגישה, 21 מעלות, צנועה ודורשת תשומת לב. בחו"ל מוצעת גם גרסת טריילהוק, עם פגוש קדמי שונה ועוד התאמות–שטח, אך זו לא מוצעת בארץ.
מספרים
אם מוכנים להתייחס לג'יפ כמותג יוקרה, ומשווים את המפרט של ג'יפ רנגייד לזה של שני המתחרים הישירים היחידים - אודי Q2 ומיני קאנטרימן - אפשר לטעון שהוא מציע עסקה לא רעה: האבזור עשיר, ההספק נאה ויש לו יכולת שטח ששני האחרים יכולים רק לחלום עליה, וכל אלה במחיר של שני המתחרים - לפני תוספות. אבל במציאות הרנגייד מתקשה לכסות את הצהרות הפרמיום מבחינת התחושה בתא הנוסעים והעידון בנסיעה. גם יחידת ההנעה לא מממשת את הפוטנציאל שלה (איך שנאתי את המשפט הזה בגיל בי"ס!). כך שהתוצאה הסופית היא רכב ייחודי - בעיצוב וביכולת השטח - אך פשוט יקר מדי.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות