החודש נהגתי בסוסיתא קובייה מודל 63', מספר שעות ברציפות. אריה בן זקן, חבר טוב ובין היתר גם הגרריסט האישי שלי (ואני צריך גרריסט אישי), החזיר אותה לחיים לפני כשנה וחצי, לאחר שמאז שנת 89' היא עמדה זרוקה בצד, ביישוב שאיני זוכר את שמו. על מד הנסועה – 82,600 קילומטר בלבד.

1642376
צילום: נועם עופרן

לא הרבה דברים רבים נרשמו לזכותה של הסוסיתא, אבל אי-אפשר לקחת ממנה את העובדה שזו אחת היחידות שיוצאו מישראל; כלומר, היו עוד מכוניות שיוצאו מכאן – הנרי ג'י, אביר, סברה – אבל לא מדובר באמת בהרבה. 

גם עניין היצוא, בהקשר של סוסיתא, לא נסגר עד הסוף. האגדה מספרת שהמשלוח הראשון נועד לארה"ב, והטלטולים באונייה גרמו לכך שהמכוניות התפרקו, והשלדה, שהייתה עשויה תערובת הכוללת עץ, קרסה בגלל ריקבון. לא מעט מאותו ריקבון נגרם בגלל שאותו עץ אוחסן בנמל חיפה למשך זמן. נמל, עץ והרבה זמן – לא שילוב אידיאלי.



עכשיו, אם תחשבו על זה לעומק, יש כאן מכלולים מהימים המפוארים של התעשייה הבריטית ופיברגלס שהיה היי-טק בזמנו. המנוע של הסוסיתא הזאת הגיע מפורד אנגליה, הנפח עומד על 997 סמ"ק וההספק על 39 כ"ס. תיבת ההילוכים ידנית בלבד, וההילוכים ראשון ואחורי ללא סנכרונים; כלומר, צריך להגיע לעצירה מוחלטת כדי לשלב הילוך (יש טכניקות נעלות יותר, אבל מחייבות סוג נדיר של מיומנות). התאוצה מ-0 ל-100 נמדדת בדקות. 

בכל מקרה, תשכחו מחגורות בטיחות. הספסל הקדמי מחולק לשניים – רחב בצד שמאל, לשני מבוגרים, ועוד מושב בודד מימינו, לעוד נוסע. כן, מותר להושיב שלושה מבוגרים מלפנים. גם מאחור. ובכלל, מרווח יחסית וזה מפתיע ביחס לגודלה של המכונה העברייה. 



סיפורים על סוסיתא יש לא מעט, וכנראה הכל נכון, למעט ההוא שאומר שבעלי סוסיתות  פחדו לנסוע למדבר כי גמלים יאכלו אותה. גמלים מעדיפים לאכול דברים אחרים. אני מכיר סיפור על אחד שבנהיגה תמימה מצא עצמו נגרר עם המושב הקדמי על הכביש ומספר חודשים לאחר מכן עשה תאונה בה נשבר האוטו. כן, נשבר. ממש חלק ממנו נשבר ונפל לרצפה. מה לעשות, פיברגלס זה לא חומר גמיש.


ואיך הנסיעה בסוסיתא? וואלה, נחמד. כאילו, לסובב את גלגל ההגה בעמידה זו משימה ממש מעייפת, אבל ממש. כבר יצא לי לנהוג ברכב ללא היגוי כוח, איזה פעם, פעמיים או מספר ארבע-ספרתי... אבל זה בהחלט נמנה עם הקשים שבהם. וגלגל ההגה הדק לא ממש תרם לקלות. התאוצה פחות גרועה ממה שחשבתי ועדיין קשה להגדירה כטובה. נוחות הנסיעה סבירה פלוס במפתיע, ותורם לכך הספסל הקדמי הנעים. 


השתלבות בכביש הבין-עירוני בשעת צהריים עמוסה, הייתה למחזה מבעית, אבל היי, לא כועסים על בעלים של סוסיתא, ולמרות עיכוב התנועה הקל שגרמתי, מבטי הסובבים היו חיוביים ולא מעט אף צפרו והרימו אגודליהם באוויר. בנסיעה הזאת צעירים פערו פה, ותיקים סיפרו סיפורים והיה גם אחד שעצר את המשאית העצומה בה נהג, רק בשביל לעדכן אותנו שהוא היה מכונאי של הסוסיתות האלה ואף נקב בשם המלא של הדגם ובסוג המנוע, שלא נחשוב בטעות שהוא מתרברב לריק. 



בסופו של יום, כשעברתי לאימפרזה המוגדשת שלי, פתאום הנהיגה בה הפכה לקלה ונעימה וזו מכונית ספורטיבית שיחסית לאחת מודרנית אינה נעימה לנסיעה... ההיגוי קל, גלגל ההגה השמנמן נופל בול לכף היד ובורר ההילוכים מדויק להפליא. אני אפילו לא אתייחס לבלימה. כמה אופי יש לסוסיתות הישנות והאמת, גם לא מעט קסם. 

שיהיה לכם חג עצמאות שמח.