טסתי לאמירות דובאי בכדי להתרשם מברונקו החדש במספר מתארים — כביש, דיונות (אם כי לא מהסוג שטובעים בהם) ושטח טכני. יש לציין שכל אזור שם נראה מדהים, הנוף אלוהי ובתולי. כאילו הזמן עצר מלכת. 

אבל בדובאי יש דיונות רציניות יותר. במרחק 30-40 קילומטרים מהעיר, לוקחים ימינה אחרי תחנת הדלק, חולפים על פני אגם מלאכותי ואז שוברים שוב ימינה וחוצים במקום שאסור לחצות — ואז מתגלות לכם הדיונות הבהירות, כמו אלה שראיתם ביוטיוב. אלה לא דיונות בגבהים של רבי קומות, אבל הן גבוהות מספיק כדי לנסוע על צידן ולהרגיש איך הרכב מחליק הצידה, ליצירת פחד בשילוב צחוק, מבחינתי זה מגרש הצעצועים האולטימטיבי, עבורי זה כיף יותר מכל מקום מושלג או אפילו קפוא. 

1652602
צילום: יצרן/Carlin Gerbich

במרחק הגדול פי שלושה, 120-130 קילומטרים, יש מוזיאון למכוניות שטח. וזה חתיכת מוזיאון. הוא כולל המון כלים, החל מכאלה ביזאריים דרך כלי מלחמה ועד לכאלה אייקוניים. לא מניתי את הכלים, אבל מדובר במאות רבות. תמצאו שם אושקוש שהולבש בבגדים אחרים, מרצדס W124 סלונית היושבת על שלדת דיפנדר (נזילת השמן הסגירה), חזית של ג'ימני שהורכה על ויליס ועוד הכלאות מוזרות מחד ומעניינות מאידך. ביניהן, ככה בשקט, תוכלו למצוא את למבו־רמבו, הלוא הוא למבורגיני LM002, המכונה גם צ'יטה. לפי המדבקות המקומיות על הרצפה זהו רכב מקורי, מהראשונים, והוא גם היקר ביותר במוזיאון. היו חסרות רק המדבקות שאומרות שהרכב היה שייך לסילבסטר סטאלון או לפבלו אסקובר.

1656045
צילום: אוהד אלגוב

חוץ מזה, יש במוזיאון כל הדורות של דיפנדר, דיסקברי, טויוטה לנד קרוזר, מרצדס G קלאס, של סוזוקי סמוראי (ואז ג'ימני) ושל כל דבר אחר עם מורשת ולא רק. יש שם אפילו סיטרואן AX עם הנעה כפולה. הדבר היחיד שחסר שם היה מיזוג. 

מספר קילומטרים לפני המוזיאון, עוד לפני שפונים שמאלה, יש משני צדי הכביש מסלולי עפר בהם תוכלו לשכור באגים או צל"צים. משני צדי הכביש גם חונים קרוואנים עם באגים וצמיגי כפות, מהסוג של 'בעלים שאיבדו רצון לחיות'. אני מוקסם מזה. 

1656046
צילום: אוהד אלגוב

בחניונים כאלה ואחרים, תוכלו למצוא מכוניות־על שחונות לצד מכוניות עממיות, מבלי פחד שיבוא אדם ויזיק להם. בכלל, דובאי נחשבת למקום בטוח, בו אתה יכול לשכוח את הטלפון הנייד ורוב הסיכויים שתמצא אותו באותו המקום ששכחת אותו. אולי יש יתרון לחוקי ענישה פסיכיים.

1656044
צילום: אוהד אלגוב

בכל מקרה, אם חשקה נפשכם ביותר רכבי־על, אז כעשר דקות ממרכז העיר תוכלו למצוא שלל סוכנויות בהם תוכלו לראות עודף דגמי למבורגיני לצד עודף דגמי פרארי. מדי פעם תמצאו גם איזו פורשה לידם, וכנראה שזוהי גרסה מיוחדת (911 ספידסטר, או GT3 RS למשל) או דגם קיצוני (918, הייפרקאר). חוץ מזה לא מעט מקלארן ולא מעט רולס רויסים שחלקם בגרסאות ממש מיוחדות (מקלארן סנה או P1, רולס רויס קופה פתוחה עם המון משטחי עץ).

1656041
צילום: אוהד אלגוב

היו גם בוגאטי וויירונים, או שירונים, כולל גרסאות מיוחדות למי שהשירון הרגילה שלו משעממת אותו. הייתה גם סוכנות אחת שהציעה מכוניות יותר ישנות, כמו מרצדס 190 רודסטר וב.מ.וו Z8 אלפינה לצד פרארי אנזו ולמבורגיני קונטאש במהדורת 25 שנה. סוכנות אחרת הציעה בין היתר למבורגיני דיאבלו GT לצד סאלין S7.

1656043
צילום: אוהד אלגוב

בקיצור, לחובב רכב יש בהחלט מה לעשות שם. רק לזכור לא להגיע בקיץ, אלא אם אתם מהסוג שאוהב להזיע. ולסבול.

1656037
צילום: אוהד אלגוב