אני לא איש שטח. מעולם לא הייתי, זה איטי מדי, ואני את הריגוש שלי צריך במהירות גבוהה. אני אוהב טבע, אבל כשאני צועד בו, או משתכשך.

והנה הטוויסט בעלילה — התאהבתי במכונת שטח. פורד ברונקו. נהגתי בו בהשקה עולמית בדובאי, נסעתי בו גם בביצתנו המקומית, החל במדבר ועד לגליל העליון. אלפי קילומטרים, שתורגמו לאלפי קילומטרים של חיוך אחד גדול. נכון, רוב הנסיעה הייתה על כביש, כמו עם כל מכונת שטח שתרכשו, כי בכל זאת, אבל גם במתאר סלול אספלט היה לי כיף.



לא יודע מה החבר'ה בפורד עשו שם, אבל הצליח להם. ועזבו אותי. את דרור ברלי אתם מכירים? שועל שטח ותיק, לועס סלעים מימים־ימימה, איש שבנזין זורם לא רק במנוע הסופה האישית שלו אלא גם בעורקיו — ואפילו הוא, ג'יפאי שכזה, אחד שמתלונן על כל רכב שטח שאינו של ג'יפ, התאהב בפורד... אני מקווה שהצלחתי להמחיש.

אבל עזבו אותנו, גברים עם שיער בחזה. הגעתי לאסוף את בתי הקטנה והיחידה מהגן עם הברונקו. יש לציין כי זו הייתה הגרסה המוגבהת, ועוד כזאת בצבע צהוב. ולפני הילדים, הגננת קפצה מאושר. מיד נפתח שער הכניסה של הגן וכל הילדים פצחו בריקודים סביב המכונה הצהובה. חלקם ביקשו לשבת בתוכה, מחלקם האחר מנעתי מלהיכנס תחת הגחון, כי בכל זאת. מפה לשם, בתי הייתה מאושרת, כי לאבא שלה יש הסולם הגבוה ביותר.

זברה במסיבה של אריות / בא מהשוליים 433
צילום: עזרא רפאל

רק כשיוצאים לכביש המהיר מתגלים החסרונות, ועזבו רעשי רוח מהגג הפריק. החיסרון הגדול מכולם הוא שבדיוק כמוני וכמוך  כ ו ל ם  נהנים להתבונן בפלא הצהוב הזה שמתגלגל על הכביש. רוצים לעקוף? תשכחו מזה, יש רכב בנתיב השמאלי, ממש מעט מאחוריכם, הוא מתבונן ומתמוגג. בהתחלה זה נחמד, בשלב מסוים, נמאס מהמתבוננים ואני פותח חלון ומסמן להם שיעקפו.

כמו כל דבר טוב, גם עידן הברונקו שברשותי עמד להסתיים, רק שהברונקו מטונף מבוץ ומאבק שנדבקו אליו במהלך הקילומטרים הרבים שעבר אתנו בשבוע ההוא. אנחנו מכבדים את מי שמביא לנו מכוניות מבחן, אז במוצאי שבת הגעתי לשטיפת הרכב שרחוקה כחמישים קילומטרים מביתי. נכנסתי והתחושה הראשונה הייתה שעשיתי טעות.

ספרתי שבעה רוביקונים(!) במתחם והמבטים של הנהגים עלי ועל הפלא הצהוב היו מאוד מוחשיים. אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שהעדפתי שהוא יהיה בכסוף ליסינג. לא חולפת דקה ושלושה רוביקונים נוספים נעמדים מאחורי. כשחושבים על זה, זה די הגיוני, שהרי בשבת מטיילים ובמוצאי שבת מנקים. מפה לשם, כמו זברה שנכנסה בטעות למסיבה של אריות, אני מחייך ומקווה שאולי הם בכלל צמחונים. היה זה מחזה סוריאליסטי לראות אותם נעמדים ליד הברונקו ודופקים 'סלפי' קבוצתי, אחר כך הציעו לי החלפה — ואני הייתי זה שצריך להוסיף מאות־אלפי שקלים כמובן...

זברה במסיבה של אריות / בא מהשוליים 433
צילום: עזרא רפאל

אבל בשורה התחתונה, איזה חבר'ה נהדרים, העברנו יחד את זמן השטיפה הארוך בסיפורים ובצחוקים. ואז, קצת לפני שקראו לנו לקחת את הכלים המגודלים והמצוחצחים למשעי, אחד מהם הסביר לי מדוע הוא לא ירכוש ברונקו, למרות שהמכונה מרשימה בהחלט — כי לג'יפ יש מועדון חברים עצום והנתינה והעזרה בין החברים היא משהו, ולפחות כרגע, אין למי שירכוש ברונקו. אבל באותה נשימה אמר שיש מצב שירכוש אחד לאשתו...

[email protected]