זה הגיע כרעם ביום בעיר הקרובה (באמצע הקניות). חבר טלפוני, שמו שמור במערכת (העיכול).

"מה אתה עושה בחול המועד?".
"בעיקר מועד ונופל, כמאמר המשורר".
"רוצה לצאת לגרוטאשטח?"
"גרוטא מה? זה משהו מההגדה? דודה של חד-גדיא?"
"גרוטאשטח! חוצה ישראל נטול אספלט, נטול הנעה כפולה ונטול הגיון. תפור על המושבניק שבך".

1594465

 
זוגתי, שישבה באוטו לצדי, כבר החליפה צבעים. יודעת צדקת נפש בהמתה. עטיתי את פרצוף הכלבלב המתחנן, למרבה הפלא, זה עבד. קיבלתי שחרור על התנהגות טובה. חלפו יומיים, הטלפון מצלצל.

"שלום, מדברת כפרה!" (התערבב לי יום כיפור עם פסח).
"מה?"
"כפרה מגרוטאשטח!"
"אהההההה!"  (אני עם שמות מאיימים לא מתעסק, רק מציית).
"אתה מצטרף אלינו?"
 
בקשיחות לא אופיינית, השבתי חיובית.
 
"תביא שק"ש, אוהל ומצב-רוח טוב"
אני? מצב-רוח טוב? מה אני? מדליק משואות?
"מה עם דברים נוספים"?
"הכל בסדר, רק תגיע לנק' ההתחלה"

1594475

 
שיר וטרום (מסע)
שבוע מאוחר יותר מצאתי עצמי ארוז, מצוייד בזיפי זקן בן יומיים ולדרמן (ולחן מתנגן של "הטוב הרע והמכוער"), מתייצב באיחור אופנתי של רבע שעה בקיבוץ (למדתי שגם בצפון יש פקקי תנועה).
 
המתכון פשוט, להלן עיקרי ההכנה: קחי לך רכב ישן וזול, ערבבי אותו עם מעט הגבהה וצמיגי שטח, פזרי מיגון מאסיבי בתחתית והגישי חם לאורחים. עקב חרם רבנו גרשום וחשש כפולה, יש להקפיד על הנעה לזוג גלגלים בלבד.

1594464

 
ללא רחמים, מושיבים אותי בדיפנדר פתוח (עבודת יד, חלק מכח החילוץ וסיוע הומניטרי), לנסיעה זריזה (6 שעות ברוטו) בואכה אילת. בקעת הירדן וים המלח (מה שנשאר) חולפים במהירות יחסית, דרומית לסדום עוצרים עצירה בודדת (קשוחים שם בקיבוץ) לחילוץ עצמות ותדלוק קפאין.
 
השעה לערך תשע בערב, כניסה לחניון בנחל שלמה, פוגשים בשאר המשתתפים (כולל נשים, טף והולכי על ארבע) רחוק מקליטה סלולרית אך עם רון בלב ואבנים בגב (תזכורת לעצמי: מזרון יוגה חוסך מקום, אבל מעביר את תוואי הקרקע במדויק לעצמות). ערימות של מן ושליו (ושאר תחליפים מן המאפייה ומן הקצביה) נבלסו חיש מהר, בדרך למצב מאוזן (מעוקם, ליתר דיוק).

1594468

 
יום 1 – מדרום תיפתח הנסיעה
כמו הנסיכה על העדשה, השכמתי לקול אגזוזים וריחות קפה. מעט משחק מקדים (תדריך וסל"ד גבוה בגלל המאחרים), ויוצאים לדרך.
 
נוסעים על דרך הפטרולים הישנה (והטובה) בגבול עם מצרים, בואכה הרי אילת, בקעת תמנע, שער צניפים, נאות סמדר, דרך נחל פארן, ומשם למכתש רמון. לאורך הדרך פגשנו במבטים משתאים של גי'פאים (מפונפנים ופחות) אל מול השיירה החבוטה למראה, שהופיעה מולם בעליות ומעברים שהיו אמורים לפרק את הגרוטאות. כמובן שלא כולן עמדו בפרץ, הצרפתייה הותיקה שבחבורה החליטה על נבצרות זמנית (רבע שעה מפריקת הכתף עד לתיקון).

1594467

 
ויסעו בני ישראל ויחנו ליד בי"ס שדה מצפה רמון, וימלאו בטנם בקייטרינג עסיסי ויחליפו ציריותיהם המתפרקות
 
יום 2 – וגם הנגב עוד יהיה פה ריח!
לשרוף צמיגים בשטח, גם החבר'ה האלה יודעים, לפיכך המסלול נע בכיוון הכללי של רצועת עזה, תוך חיתוכי שטח בנחלים ובנקרות והפגנת יכולת צליחת דיונות, חצץ אימתני (הידוע בכינוי החביב דש-דש) ושאר מרעין בישין, כולל תסכול (שוב) של רכבי ה-4X4 שגדשו את השטח.
 
1594466


תוך כדי תנועה, הנוף מתחלף לירוק באיזור צפ' הנגב, ואיתו גם בוץ ושקיעות. מנחל הבשור/פארק אשכול, המשכנו צפונה, תוך שאנו מתבשרים על עשר המכות – חם, צפרדע (מלאה זבל), הרוב (יצא לפיקניק), פקקים, עשן, ברד(ק), הרבה (אנשים), שח'ינ(ה), חושך (בעיניים), ומכת בחורות (כולן יצאו לפיקניק בחניון שנבחר).
 
לפיכך הוחלט לעלות במהירות על כביש 6 ולהגיע ללינה בתל-חדיד, שם מצאנו עצמנו בודדים ומאושרים, רק אנחנו והקייטרינג המבורך.

1594489

 
יום 3 – מרוכזים ולא בעצמנו
אחרי הקפיצה הנחשונית של אמש וההגעה למרכז הארץ, התקצר לוח הזמנים והבוקר התחיל ברגיעה קלה, כאשר הספורט האתגרי היה מעבר ערימות עפר וזבל שצצו לרוב, נחלים בריח ביוב מרענן ועוד כהנה...
 
את דרכנו עשינו בשפלה ובשרון, לאורך קו הרכבת המזרחי ואז על תוואי המוביל הארצי, בואכה המשולש, ועד ואדי עארה, לנקודת הסיום בצומת עירון.

1594491

 
כמיטב המסורת, בלטה אכזריותם של המארגנים אשר הלעיטו אותנו שוב במיני בשרים וסלטים, טרם שחררו את השורדים לבתיהם, עד לפעם הבאה.
 
כפיים! תודות וכאלה
את המבטים המרחמים של סביבתי הקרובה טרם המסע, אני משאיר לדמיונכם.
 
החצי הפולני במשפחה כבר הבהיר היטב ש"מה אתה צריך את השיגעונות האלה?  להסתובב בחג, באמצע שום מקום עם חוליגנים כמו איזה חסר בית? ומה אם תתקעו או תתהפכו, חלילה?"

1594482

 
המציאות טפחה על פני הספקנות (וגם אני תפחתי מהאוכל). רוב מוחלט של התנהגות למופת, שמירה על ניקיון (הפקחים של רשות הטבע והגנים נותרו מובטלים מעבודה), סדר ועזרה האחד לשני (מי שלא ראה החלפת צירייה או ריתוך תושבות בשטח, לא ראה ליפט מימיו), הלוואי בכל מקום בארצנו שטופת היזע ועצבים.
 
1594486


תודה רבה לכפרה ורועי המארגנים, ליורמי ושי שסבלו את קרבתי ובדיחותיי העבשות, לשאר המשתתפים ולנותני החסות שבעזרתם התאפשר המסע האפשרי בהחלט הזה:

חברת פוינטר
סוכנות רכב סובארו – שטראוס ובנו
מתן שרותי רכב
הנפלד טכנולוגיות
מוסך ראסטה
מוסך קבוצת גבע